סדאם והים: הבמאי של המחזה המצליח על רפול, רוצה לביים את ברלוסקוני ואידי אמין

״סדאם חוסיין״ היא מסכת הכתובה בלשון מיתית-שירית, המגוללת את ימיו האחרונים של הצורר העיראקי, המסתגר בבונקר עם שלושה כפילים משופמים, בעקבות ההתנפלות האמריקאית על ארצו במרץ 2003. ההצגה, מופע רווי צבעים, צלילים, תנועה, שירה וים של הומור, מכניסה את הקהל בסוד דמותו האניגמטית של הרודן, מפלסת דרכי גישה נוחות בין הנשגב למגוחך, מפתחת צורת התבוננות חדשה בהיסטוריה, בגיאולוגיה ובתפקידו של האדם בעולם, וחוגגת את כישלונותיו ההרואיים.

יונתן, למה הלכת דווקא על הראש של מנהיגים כמו רפול וסדאם חוסיין?
״מאז ומתמיד העיסוק במלכים, שליטים ומנהיגים מושך מחזאים, החל מ׳אגממנון׳ של אייסכילוס, דרך 'יוליוס קיסר' של שייקספיר, ועד 'ארתורו אוי' של ברכט. השליט מגלם באישיותו ובחייו משהו המבטא את רוח התקופה, ומטבע הדברים, הביוגרפיה שלו מורכבת מחומרים דרמטיים שנוגעים לכלל הציבור. מבחינתי, גם סדאם חוסיין וגם רפול מבטאים צדדים באישיות שלי.

השימוש בסדאם הוא יותר חופשי, ובהצגה הוא מגלם דמות שכל כולה נרקיסיזם רודני, שזוכה לגאולה רוחנית על מזבח נפילתו הפוליטית. הדמות של רפול נשענת הרבה יותר על רפול האמיתי, מאשר השימוש החופשי שנעשה בסדאם, תוך מתן כבוד וזהירות לא להפוך אותו לקריקטורה. ועדיין, רפול שלי הוא מיתוס - גברי, ישראלי ואנושי - המייצג את כל מה שעומד מול משברי ואסונות החיים בגבורה, מבלי להישבר, כביכול, תוך שהוא נושא את פצעיו בדממה של כאב.

ואז, על סף המוות, כל הטראומות משתקפות אליו כביכול מבחוץ, באמצעות הים. הים הוא הפנים שהפך לחוץ של רפול. לכן, רק מהרגע שרפול מתמזג עם הים, הוא בעצם יוצר קשר עם עצמו, וזוכה לגאולה וריפוי כל פצעיו״.

מי המנהיג הבא שמעניין אותך להעלות על המוקד?
״המנהיגים שייתכן שאטפל בהם בהמשך הדרך - ולא בהכרח אעסוק כל חיי במנהיגים - הם ברלוסקוני - אולי בגלל הדמיון הפנימי שלו לביבי, אידי אמין, רבי שלמה מולכו (יהודי אנוס שחי בין השנים 1500־1532 ועסק ופעל בפומבי בענייני גאולת ישראל. הוצא להורג על ידי האינקוויזיציה. ר״ת) וסויצ'ירו הונדה (מייסד ענקית המכוניות הונדה)״.

אתה חושב שמחזותיך רלוונטיים לימינו אנו?
״אני לא יודע איך להעריך את ההצלחה של מחזותי, כי מה שמאפיין אותם הוא השפה הפיוטית-מיתולוגית וגרוטסקית במקביל. אני שמח שהקהל נענה לתפיסה לא סטנדרטית של תיאטרון, טקסט והיסטוריה, ומייחל ששינויים תודעתיים, הבאים לידי ביטוי תחילה באמנות, יחוללו מפנה, גם באופן שבו בני אדם תופסים את עצמם ואת עולמם״.

מי מהמתמודדים כרגע בבחירות 2015 נראה לך מנהיג?
״אין כיום אף מתמודד לראשות הממשלה שמוצא חן בעיני. אף אחד מהם לא משדר שאר רוח או אכפתיות למדינה, לעולם, לבני אדם, למוסר או לערכים כלשהם. יש גרועים יותר ויש גרועים פחות. מנהיגי המחנה הציוני והמרכז נבובים ונטולי אמירה, ומנהיגי הימין צוברים כוח על ידי דרדור השיח הציבורי.

לימין יש אינטרס שהעם יהיה מטומטם ולאומני, והאינדיבידואליזם ההומאני-חילוני של השמאל חלש מכדי למנוע ממנו את זה. מנהיג פוטנציאלי עתידי ואוטופי, אולי, ידע להישען על תפיסה רליגיוזית ואידיאליסטית, בדומה לכוח העצום שמניע את הציונות הדתית, אך מתוך אופקים נאורים, אוניברסליים ורחבים, בשונה מאוד מהציונות הדתית״.

תן קווים לדמותו של מנהיג פוטנציאלי?
״יש שלושה מודלים עיקריים למנהיג הפוטנציאלי. המודל הראשון הוא קודם כל גבר משופם, בעל קול עמוק, ידע נרחב במזרחנות, בקיא בשירה ומבין בנפט. מודל אפשרי אחר מבוסס קודם כל על חיילות, מקצועיות, אומץ, אך הוא כולל גם ידע טכני בסיסי, ידע חקלאי, חיבור לארץ ישראל ויכולת לכתוב חמשירים. הייתי שמח לראות גם את המוזיקאי נועם ענבר (מלחין מחזותיו, ר״ז) בתפקיד שר בכיר, כמו ביטחון או רווחה".

יש למנהיגי ישראל לדורותיהם משהו משותף?
״המשותף לכל מנהיגי ישראל הוא, לפני הכל, הישראליות שלהם. ישראליות שאין באף מדינה אחרת, חוץ, אולי, ממיאמי. חוץ מזה, לצערי, למרות החן והפגמים הייחודיים שיש לכל אדם, מנהיגינו דומים מאוד למנהיגים בארצות אחרות. ביבי נתניהו נוצר בבית הייצור הפופוליסטי של ברלוסקוני. אביגדור ליברמן נוצר בדמותם ובצלמם של דיקטטורים פוסט-סובייטים. נפתלי בנט, מיזוג מסוכן בין קפיטליזם ופנאטיות לאומית, שייך לזרם מנהיגים שנמתח מארדואן ועד שרה פיילין. ייחודה של ציפי לבני הוא בסתמיותה הקיצונית. משה פייגלין הוא פוליטיקאי מעניין ודי ייחודי, אך לצערי לא נכנס לרשימה של הליכוד״. •

״סדאם חוסיין״, 7.3, מוצ״ש, 19:00, 21:00, תיאטרון המילה, הרדוף;
״רפול והים״, 13.3, שישי, 14:00, אולם ורדה, מרכז סוזן דלל, תל אביב