האופרה הישראלית מחדשת את ההפקה שלה ל'שיקוי האהבה'

העלילה  מספרת על נמורינו, צעיר כפרי ותמים, שמאוהב באדינה הצעירה, היפהפיה ובעלת הנכסים. תחילה אדינה דוחה את גישושי האהבה של הצעיר, אבל הקשר ביניהם מקבל תפנית כשלכפר המבודד מגיעים שני אנשים. הראשון הוא הסמל הרברבן בלקורה, שמגיע לכפר בראש מחלקת חיילים ומבקש מיד את ידה של אדינה, על אף העובדה שהוא לא ממש מאוהב בה, והשני הוא שרלטן בשם דולקמרה המוכר "שיקוי פלאים" שאמור לפתור כל בעיה רומנטית. נמורינו התמים קונה ממנו את השיקוי, בתקווה שזה מה שיגרום לאדינה להתאהב בו. השיקוי הוא בעצם סתם יין זול, אך בהמשך העלילה אדינה בכל זאת מתאהבת בנמורינו והסיפור מסתיים בהפי אנד.
 

העלילה מתרחשת בכפר נידח באגן הים התיכון, וניצן מביא לבמה את האווירה הכפרית הפרובינציאלית אך ממקם אותה לא בדרום איטליה, כי אם בנופים ובסביבה המוכרים לכל ישראלי: "זו סביבה תמימה בה סיפור אהבה תמים כזה יכול להתרחש," הוא אומר. "אנו אמנם לא מתחייבים במפורש לזמן ולמקום, אבל מקור ההשראה הם נופי הארץ הכפריים של שנות ה-30 וה-40 - הכפר, שדות שבעמק, נופים פסטורליים ותמימים בצהוב בהיר." 
 

ניצן מתעסק עם יצירתו של דוניצטי לאורך זמן רב למדי. "אני כבר שיכור לגמרי מהשיקוי," הוא צוחק. "לפי זיכרוני זה החידוש החמישי של האופרה הזאת שאני מביים," הוא מוסיף. "זה היה מסע מעניין מאוד עד היום."
 

ניצן מאמין שהקהל הישראלי ירגיש בבית עם היצירה: "האופרה הזאת ממוקמת באגן היום התיכון, אמנם בחלק המערבי יותר, אבל יש בה הרוח של המזרח התיכון. באופן אישי, הסיפור של האופרה תמיד הזכיר עולם תמים ומראות של ילדותי, גם הנוף הפנימי וגם הנוף החיצוני. יש כאן סיפור של סרבנית נישואין ומחזר תמים וניסיתי לטעת אותו באדמה המוכרת לנו, הישראלית." 
 

זה לא שניצן רצה להפוך את האופרה האיטלקית ליצירה כחול-לבן, אלא רק לשאוב מהרוח של כאן ולצבוע את החזות של ההפקה במשהו "צברי" קמעה. "באופרה אתה לא יכול לגעת בתווים, רק לנגן אותם בצורה מדוייקת, מרגשת ויפהפיה. גם בליברית אנחנו לא נוגעים כי הטקסט המקורי מאוד קשור לתווים, והאופרה מושרת בשפת המקור - איטלקית. כך ש'שטח ההפקר' היחידי, שאפשר דרכו להשלים את היצירה על הבמה, זה על ידי הבימוי." לצורך כך, חוזר ניצן לזכרונות ילדותו.

מתוך "שיקוי האהבה". צילום: יוסי צבקר
 

"אני חוזר לסיפור אהבה מוקדם מאוד מהילדות, מה שמזכיר לכל אחד משהו מהביוגרפיה האישית שלו, מסיפורי אהבה שהיו לו בגיל חמש, שש - אתה יודע, כשהבנים היו מושכים בצמות של הבנות בכיתה. בגיל הזה זה היה סימן לאהבה. או בגיל הנערות, איך שהבנים היו מציצים מבין קני הסוף איך שנערה - אם נהיה צנועים - משכשת את רגליה במי הנהר."
 

וכך נפתחת גרסת ניצן של 'שיקוי האהבה'. "אנחנו רואים שני ילדים שרודפים אחד אחרי השני, ואחר כך הילד מציץ לה מבין החמניות כשהיא טובלת בנהר. הכל תמים וקצת נוסטלגי," הוא אומר. 
 

את התפאורה היפהפיה והתלבושות, עיצבה רות דר, שמצליחה להביא את אור השמש הים-תיכונית לבמה, עטופה בהרבה נוסטלגיה ויופי. לבד משדה החמניות יש שם מכונית אמריקאית וורודה וחיילים שנוחתים מהתיקרה על הבמה, ועוד אביזרים שמעשירים את המוזיקה השמיימית, שמרגשת את קהל אוהבי האופרה כבר קרוב למאתיים שנה.
 

ההפקה המחודשת של "שיקוי האהבה", שהועלתה כאן לראשונה בהפקת האופרה הישראלית בשנת 1997 והוצגה בהצלחה רבה גם בפינלנד ובגרמניה, חוזרת לבמה במסגרת חגיגות ה-30 של האופרה הישראלית. במופעים הפעם יחלקו ביניהם את שרביט היצוח עומר ולבר ואיתן שמייסר, ורשימת הסולנים כוללת שלל כוכבים בהם הטנור האיטלקי הידוע סטפן פופ, בתפקיד נמורינו, הבריטון בן ארצו ריקרדו נובארו, בתפקיד הסמל הרברבן בלקורה, זמרת הסופרן הישראלית הילה בג'יו, כ"אדינה", וזמר הבס-בריטון הישראלי, יליד רוסיה, ולדימיר בראון בתפקיד דולקרמה.

האופרה הישראלית, 11-22.3, לכרטיסים ופרטים נוספים: 03-692777ו- www.israel-opera.co.il.