אותה אהבה ענייה וסוררת: איך נשמע אלכסנדר פן על פסנתר?

פן החל את דרכו בכתיבת שירה לירית מקסימה וסוערת, והפך למשורר חברתי-פוליטי מרדן במפגיע. הוא כתב שירי מחאה, פואמות חברתיות ושירים פוליטיים חדים כתער. לוי ביקש לשים במוקד היצירה המוזיקלית את מילותיו של המשורר הגדול. לשירים נתפרה מעטפת מוזיקלית רחבה - הנעה בין צליל ״ארצישראלי״ נושן ומוכר, להפקה נועזת והרפתקנית, שבמרכזה טריו פסנתר קלאסי, שהסיר מעליו מגבלות של סגנון ואופנה.

״הפנייה הראשונה נעשתה אלי לפני שנתיים״, מספרת טליה אליאב. ״גיא, שיזם את הפרויקט, פנה אלי. די מהר צורף גם מתופף, והתחלנו לעבוד על אינטרפרטציות הלחנה וביצוע של השי¬רים. תוך כדי עבודה הולחנו עוד שירים ונוספו חומרים, וזה נורא מרגש שהגענו לנקודה שבה אנחנו ממש יוצאים לאור״.

מה מאפיין את שיריו של פן?

״אני חושבת שבעיקר האגרסיביות שלו: ביחסו לנשים, ביחסו לאהבה, ביחסו לעצמו ולאמנות שלו, ביחסו למדינת ישראל. הוא תמיד מאוד אגרסיבי וקיצוני. איש של ניגודים חריפים ושל תנודות קיצוניות. לדוגמה, מהרגע שהתנועות הפשיסטיות באירופה עלו לשלטון, הוא גזר על עצמו להפסיק לחלוטין לכתוב שירה אישית לירית, ועבר לכתוב אך ורק שירה פוליטית נשכנית מאוד וחדה מאוד, עם עמדות קומוניסטיות ופציפיסטיות בוטות. זה לא דבר של מה בכך עבור משורר, לוותר בבת אחת על כל ההבעה המוקדמת שלו, ולהכתיב לעצמו נושא לא פופולרי כמו כתיבה פוליטית״.

האגרסיביות הזאת השפיעה גם עליך?

״כן. בהחלט. מצאתי שאני נמשכת לביצוע של פן בצורה מאוד תיאטרלית. ממש כמו לגלם דמות ששרה את השיר ולא אני בעצמי. יש כאן שימוש בהרבה מצבי קיצון מוזיקליים, הרבה הבעה ודרמה. זה היה מבחינתי סוג של עוגן בביצוע ובגישה לטקסטים. מבחינתי יש שתי נקודות גישה לשירה. אחת היא הצד המוזיקלי שממנו אני באה כמוזיקאית. זה תמיד היה ותמיד יהיה הבסיס שלי. היה לי גם חיבור מאוד טוב עם גיא על הרקע הזה, כי גם הוא מגיע מתחום המוזיקה. הצד השני הוא הצד של הביצוע, שם אני נותנת דרור לאיזו שחקנית שכלואה בי. זה ממש להיכנס לדמות ולבצע את הטקסט, והטקסטים של פן מאפשרים את זה נהדר״.

״בנושא הפוליטי, באמביוולנטיות שהוא חש כלפי מדינת ישראל. הוא ראה אותה כזר, כי הוא היה מהגר ובא מתרבות אחרת מרוסיה. מצאתי חיבור לעמדותי ותחושותי ביחסי האהבה-שנאה האלה עם הבית שלו - במיוחד לאחרונה״.

נדמה שפן כמעט נשכח היום כמ־ שורר. מכירים את סיפור חייו, הרומן האגדי עם חנה רובינא, האלכוהוליזם, וכמובן את השיר "וידוי", שהפך שיר של ימי זיכרון. פרט לזה השירה של פן כמעט נעלמה מהתרבות הישראלית, בוודאי ביחס לענקי השירה של תקופתו, שלונסקי ואלתרמן.

״כן, זה מאוד נכון. אפילו ב׳וידוי׳ תמיד מוותרים על הבית האחרון, כי הוא מאוד בוטה ולא מתאים לממלכתיות שמנסים להדביק לשיר הזה. ביחס למשוררים אחרים, פן ושירתו כמעט נשכחו, וזה חבל מאוד כי הוא היה משורר ענק, ואין לי ספק שזה קשור לעמדות הפוליטיות המאוד בלתי מתפשרות שהוא הציג בשירתו, מה שהפך את הנצחתו לבעייתית יותר מהנ- צחתו של משורר ענק כמו אלתרמן, שהעמדות שלו והמזג שלו היו נוחים יותר לשלטונות ולמיינסטרים. אני בהחלט מקווה שדרך האלבום הזה נצליח להח-זיר לפחות חלק קטן מההיכרות שראוי שתהיה לנו עם פן״.