לפני כשנתיים הופיעה הזמרת מאי כהן באודישן של "דה ווייס", כשמאחורי הקלעים המתינו בני משפחתה המרוגשים. כשהמצלמה חלפה על פניהם המתוחים, מעטים זיהו את סבא של מאי, איש העסקים גבי אקשטיין, שהביט באושר על הנכדה שממשיכה את המסורת המוזיקלית המשפחתית.

חוויית האודישן אינה זרה לו כלל, גם אם נעשתה עשרות שנים לפני עידן תוכניות הריאליטי. "זה היה בפורמט קצת אחר", נזכר בחיוך אקשטיין, יליד תל אביב ובן להורים שהיגרו ממזרח אירופה, שהתגייס ב-1957 ונבחן באודישן מוצלח ללהקת גייסות השריון. "הופענו בתוכנית 'יותר מדי אבק' עם השיר 'אליפלט', שכתב עבורנו נתן אלתרמן ללחן של סשה ארגוב, שהפך מאוחר יותר לאחד משירי יום הזיכרון הידועים ביותר".
עם השחרור גייסה אותו הבמאית נעמי פולני להרכב "התרנגולים" המתגבש, אלא שבדיוק אז קיבל הצעה לנהל את "הנמל": עסק תבלינים קורס בשכונת נווה צדק. "החלטתי לבחור בעולם המסחר והעסקים ומוותר על עולם הבמה כעיסוק עיקרי", הוא מספר. "ראיתי בעיני רוחי איך יראה עתידי ועתיד משפחתי אם אמשיך בחיי הבמה. לא רק שלא יהיה לי כסף לכלכל את משפחתי, אלא שתמיד אחיה במתח. מי יודע לאן הייתה מובילה הדרך אם הייתי בוחר ב'תרנגולים', אבל רציתי להיות בעל אמצעים ולא שחקן שנאבק על כל גרוש".

שייקה לוי, שהצטרף אף הוא להרכב, הפך עם השנים משחקן אנונימי לכוכב ענק עם שלישיית הגשש החיוור, "אבל מדובר בגאון", אומר אקשטיין על החבר הטוב, שעד היום מרים טלפון פעם בשבוע כדי לקשקש. יחד עם זאת, כדי בכל זאת לספק את חיידק הבמה שהוסיף לקנן בו, הצטרף אקשטיין להרכב "צחוק בצד" שהופיע ברחבי הארץ קרוב לשני עשורים.

"כך באתי על סיפוקי בכל הנוגע להגשמת הכמיהה לבמה", ממשיך אקשטיין, שבאותו השנים הפך את "הנמל" למפעל משגשג. אז גם נישא לרחל, שאותה הכיר כזמרת בלהקת חיל השריון, והזוג הכה שורשים ברמת אפעל, שבה הם מתגוררים עד היום עם ארבעת ילדיהם. ב-1983 גמלה החלטה בלבו.
"הגעתי למקום שכל אחד רוצה להגיע אליו", הוא מספר. "היו לי כבר נכסים וכסף, אישה שאני אוהב, בית נפלא וילדים מקסימים. החלטתי שהחיים קצרים ואני רוצה להתחיל לחיות". על כן פרסם את המודעה הבאה: "למכירה בית אריזה למזון ורשת שיווק ארצית לסיטונאים, מהמובילות בארץ בתחום המזון והמכולת, הקיימת 23 שנים עם מחזור מכירות של יותר מחצי מיליארד לירות לשנה". 
לאחר מכירת "הנמל" לרוכשים אמריקאים, מצא את עצמו בגי 45 עתיר נכסים וממון. "נהניתי מהחופש, אבל כעבור זמן מה התחלתי להשתעמם וחיפשתי משהו חדש שיאתגר אותי", אומר אקשטיין. בשלב הזה בחיים, הוביל אחד התחביבים שלו, אוסף חפצי אמנות ומיניאטורות, לרעיון עסקי חדש. "עלה בדעתי לעשות דברים זהים בנושאי יהדות וישראל", הוא אומר. "עיצבתי מספר דוגמאות, שכרתי את שירותם של בעלי מלאכה ויצאתי לדרך". הוא שיווק את המוצרים המוגמרים ל"משביר לצרכן", וההצלחה שכנעה אותו שיש מקום לעסק של ממש לתשמישי קדושה ויהדות.
כך נולדה "ארט יודאיקה", חברה העוסקת בייצור ושיווק של אמנות יהודית. "התחלתי מכלום", משחזר אקשטיין, "אבל מכיוון שניהלתי מפעל בענף המזון במש 25 שנים, הייתי בקיא במכירות, קניות, מחסן, הנהלת חשבונות, ענייני מסים ועוד. זה היה אך טבעי שיכולתי לגדול למשהו חדש".
בסך הכל, מעסיקה כיום ארט יודאיקה 70 עובדים ומייצרת כ-4,000 מוצרים, ביניהם כיפות, טליתות, מזוזות, גביעי קידוש, ברכות לבית, מוצרים לבתי כנסת ועוד. את המוצרים מכניסים לקטלוג, "כי קטלוג מודפס מוכיח שאני יזמתי את המוצרים, ומי שמעתיק ייתבע על ידי עורך הדין שלי. כך הכמיהה והאהבה שלי למסורת היהודית הולידה אהבה ובקיאות בכל תשמישי הקדושה. תמיד היה לי חלום לתייר בעולם במסגרת עסקית כלשהי, ואני שמח שהחלום התגשם, כי בזכות חפצי היודאיקה אני נוסע לכל רחבי תבל, לכל מקום שבו יש קהילות יהודיות".