השחקנית קרן צור זכתה בפרס השחקנית המצטיינת ע״ש נסים עזיקרי בפסטיבל תיאטרונטו האחרון על משחקה ב״מקורקעת״. מנימוקי השופטים: ״עבודת משחק מהמורכבות שראינו לאחרונה. אפיון דמות מדויק, אינטליגנטי ורב־פנים, מנעד רגשי רחב ומגוון ויכולת משוכללת לנוע בין מצבים בחופשיות ובביטחון. יכולת גופנית מרשימה, יכולת רטורית וגיוון קולי, אירוניה ושובבות, לצד חשיפה רגשית מצמררת״.
במוקד ״מקורקעת״ סיפורה של טייסת 16־F, שמוצאת את עצמה מקורקעת בעקבות הריון לא צפוי. היא מנושלת מתפקידה כטייסת קרב, מאמנים אותה מחדש להיות מפעילת מל״ט, ועכשיו היא משתתפת במלחמה בשלט רחוק, מבסיס בנוואדה. מאותו רגע השמיים הכחולים שהתרגלה לראות, מתחלפים באפור כהה.
בניגוד להצגה, שבה הגיבורה חולקת כביכול את התפקיד עם עוד אנשים, כאן צור עומדת על הבמה סוליקו ומתמודדת בהצלחה רבה עם האתגר של הצגת יחיד. צור היא שחקנית של שיאים - כל תפקיד שלה בתיאטרון בית ליסין בשנים האחרונות בוצע נפלא, והיה תוצאה של עבודת הכנה יסודית. גם כאן היא מגיעה מוכנה היטב לתפקיד ומשכנעת עד מאוד בלבטים של הדמות.
התרגום המצוין של קרן צור למחזה מאת ג׳ורג׳ בראנט, והבימוי המדויק של סיני פתר, מצליח לעורר הזדהות עם הדמות, כשצור הצליחה להפנים היטב את הקונפליקט החוצה את הדמות. כמי שאמרה באחד הראיונות עמה שהבמה היא הטריפ שלה, היא מוכיחה שזה נכון. צור מרגישה בנוח על הבמה לבדה ומתנועעת בטבעיות בחלל, מול התאורה של יחיאל אורגל והתפאורה החכמה של פנצו אידלברג. גם המוזיקה של חגי קשת משתלבת היטב.
אחרי שנים של תפקידים ראשיים בבית ליסין, צור ממריאה לפסגה חדשה, ומוכיחה שמעכשיו אף אחד לא יוכל לקרקע אותה יותר. ואף על פי ש״מקורקעת״ הוצג כמה פעמים בודדות במסגרת הפסטיבל, יש לי תחושת בטן חזקה שסיפורה של הטייסת המקורקעת ימריא מהר מאוד לתיאטראות אחרים, ומכאן רק השמיים הם הגבול.