שמונה חודשים מאז נדמו תותחי מבצע צוק איתן, רבים בדרום עדיין מתקשים לחזור לשגרה. וגם בימים סוערים של פיטורים ואבטלה גואה, רעש חפירת מנהרות והדף נקישת טילים במימי עזה - בתיאטרון הנגב במועצה האזורית אשכול מנסים לשדר עסקים כרגיל, ואחרי פגרה ארוכה וליקוק פצעים, מעלים במכה אחת שלוש הפקות חדשות: ״50־60־70״, ״ללה מסעודה״ והצגת היחיד ״סעיף 7״ בשיתוף פעולה עם התיאטרון הבדואי הראשון ״אלמהבאש״ במתנ״ס רהט.
״תיאטרון אינטימי, איכותי וחצוף״, מבטיח הלוגו של התיאטרון, שיחגוג בשנה הבאה 30 שנה להקמתו. אז ירדתי לנגב להתרשם מקרוב. הדרך לאולם התיאטרון של המועצה האזורית אשכול עוברת דרך יישובים וקיבוצים רבים, שהשם שלהם מזכיר ״צבע אדום״ ואבק טנקים, השונה כל כך מ״דרום אדום״ שטוף הכלניות בתקופה הזו של השנה. אולם התיאטרון ע״ש השחקן האגדי שמוליק שילה ז״ל (המנהל האמנותי של תיאטרון הנגב במשך שנים ארוכות), גדול ומרווח, ולמרות 900 מושביו, משרה תחושה אינטימית וביתית.
מתחילת דרכו שימש התיאטרון בית ליוצרים מהנגב, כמו שילה, חבר קיבוץ צאלים. יוחי לוין, עידו מן, מיגל אורבך ויוסי כרמון - משתתפי המחזה ״70-60-50״ - כולם חברי קיבוצים בעוטף עזה. להפקה הזאת הצטרף גם השחקן יוסי סגל (77), שזכה בפרס שחקן המשנה להצגות פרינג' על הצגת היחיד ״שחקן מחפש במה״.
״אני בן 70 ופוחד מהשגרה, לא מהקסאמים שייפלו עלינו״, מדגיש כרמון. במאי ההצגה איסי ממנוב, המנהל האמנותי של התיאטרון, עשה שימוש מעניין בקטעי וידיאו חושפניים לא פחות של נשות השחקנים, המתכתבים עם המחזה על הבמה. ״אחת השאלות שנשאלת בהצגה '70-60-50' היא האם כשהשחקן משחק את עצמו, הוא יותר אותנטי״, מוסיף ממנוב על המחזה, שבמרכזו שלושה שחקנים שנפגשים על בימת תיאטרון לחגוג יום הולדת שלא בטוח שיש לה דורש. בעל השמחה בכלל לא מעוניין בה והתפאורן אפילו לא הכין את הבמה. בתוך סיטואציה מעורפלת השחקנים עושים חשבון נפש, מפרקים את חייהם לגורמים ומדברים על הישגיהם, על חלומותיהם ועל זהותם.
ממנוב ויתר אנשי התיאטרון, תושבי הנגב וראשי המועצה האזורית, החליטו להפשיל את השרוולים לאחר הדממה היצירתית שפקדה את הדרום, ובמקביל לדגל שחרטו לעצמם סביב המעורבות החברתית, יורים עכשיו לכל הכיוונים, כדי להגיע לכמה שיותר מתושבי האזור. כזו היא הקומדיה ״ללה מסעודה״ הדו-לשונית (עברית ומרוקאית), שבמרכזה מערכת היחסים המשעשעת המתפתחת בין שלוש נשים, אחת מהן מגולמת באותנטיות על ידי שחקן-גבר, שמעון אלימלך, המתקשרת ישירות עם דוברי המרוקאית ומגלגלת מצחוק.
לפני שמונה שנים הקימו ממנוב ומחמוד אל-עמור - מנהל החינוך הבלתי-פורמלי בעיריית רהט בדימוס - את התיאטרון העירוני של רהט, ״אלמה-באש״, הנתמך גם על ידי משרד התרבות. אחת משלוש ההצגות שהם מעלים עכשיו, ״סעיף 7״, היא הצגת יחיד (בליווי נגן העוד מוחמד אבו עפאש) של השחקן איסמעיל אל-קשאללה, שבמרכזה אגדה על חוטב עצים המבקש להתחתן עם אישה משכם, ללא אישור שהייה וללא כל זכויות. ממנוב, שמעלה יחד עם ארבעת שחקני התיאטרון שתי ההפקות נוספות, ״שפיק שהיד״ ו״אחותי לא בעסק״, זכה בתואר יקיר העיר רהט על פעילותו החינוכית והחדרת השפה התיאטרלית לעיר.
בתיאטרון הנגב מנסים לעודד גם יצירה מקומית במוזיקה, מחול ותיאטרון, ועורכים את ערב החשיפה ״רוח מקומית״, המשלב יצירה ופעילות קהילתית הכוללת את הפרויקט ״אנחנו עדיין כאן״, של בני נוער וניצולי שואה, שבו עולים לדיון דילמות חברתיות בוערות. במקביל הם מריצים את המופע המוזיקלי ״אחרי עשרים שנה״, המבוסס על שיריו של המלחין האגדי שמוליק קראוס. ויש כבר הפקה חדשה בקנה, ״אדמה״, המבוססת על סדרת הטלוויזיה של רני בלייר, יליד מושב ישע בנגב המערבי, וחוויותיו כילד במשפחה חקלאית.