תחת הכותרת "זיכרון נסיגה" נפתחה בגלריית האמנות במלון הבוטיק בית שלום במטולה, תערוכה חדשה של האמנית מרים הוד, במלאת 15 שנים לנסיגת צה"ל מלבנון.
בתערוכה הייחודית מציגה מרים הוד ממטולה, אשר השתתפה בחילוץ פליטי צד"ל, לאחר יציאת צה"ל מלבנון, עבודות יד המשלבות רקמה אמנותית עם קטעי עיתונות, צילומים וכתבות שצולמו מנסיגת צה"ל ומהמאבק שניהלה למען פליטי צד"ל, שתוך יום איבדו את עולמם. 
שם התערוכה "זיכרון נסיגה" נבחר על רקע הזיכרונות המלוויים מאז את מרים וחיימק'ה הוד, בעלי מלון "בית שלום", אשר סייעו באופן פעיל לפליטי צה"ל ואף אירחו בביתם למעלה משנתיים את משפחתה המסורה של באסימה, המטפלת בילדי משפחת הוד.

ברבות השנים בהן עבדה באסימה בביתם של משפחת הוד, נוצרו קשרי חברות עמוקים בין מרים לבאסימה ומשפחתה, נוצרים לבנונים. טרם הנסיגה מלבנון סיפרה באסימה למרים על המתרחש מעבר לגבול. כבת למשפחה ניצולת שואה, היה לה ברור שתעשה כל שביכולתה כדי לסייע להם במידת הצורך. 
לאחר מאבקים ארוכים וראיונות בכל כלי התקשורת, קיבלה הוד את אישורו של ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, לרכז אצלה רשימה של משפחות צד"ל המעוניינות לעבור לארץ לאחר הנסיגה. 

מבצע נועז עם טרקטור ועם טנדר חקלאי
ביום הנסיגה החל מבצע החילוץ הנועז, כאשר בני הזוג הוד תיאמו עם עוזרת הבית שלהם, נקודת מפגש על הגבול, בסמוך לכפר רג'ר, בה ייכנסו לארץ. חיימק'ה נסע לקחת אותם ל"בית שלום" וכדי לא לעורר תשומת לב, נסע עם הטנדר החקלאי ועם טרקטור ועגלה להביאם. לשמחתם של שני הצדדים, המבצע צלח. 
במשך שנתיים חיו באסימה ומשפחתה אצל משפחת הוד, כאשרר קיבלו סיוע ותמיכה כלכלית מעסקים מקומיים. בהמשך עברו בני משפחתה של באסימה לאכסניית תל-חי וכשבעלה של באסימה חלה, החליטו בני הזוג לחזור ללבנון כדי לאפשר לו למות בבית משפחתו. זו היתה משאלתו האחרונה - למות על אדמת לבנון. שניים מבניה של באסימה עדיין מתגוררים בישראל ונמצאים בקשר הדוק עם מרים הוד.
גלריית האמנות בחצר בית שלום במטולה, הינה חלק ממבנים משוחזרים הבנויים בחצר בת 120 שנה על ידי מייסדי המושבה ברחוב הראשונים, הרחוב הראשי וההיסטורי במטולה. מבית המגורים הישן של משפחת הוד-פיין ששופץ באבן גלילית, הוקמה המסעדה ובחקורה מלון בוטיק משפחתי, ביניהם גינה שלווה ומטופחת.
בן דודו של חיים הוד הוא מפקד חיל האוויר במלחמת ששת הימים, מוטי הוד ז"ל, שמונצח במקום באמצעות סרט המספר את סיפור חייו ואת השושלת של משפחת פיין, ממייסדות מטולה ובהמשך קיבוץ דגניה.