עד לפני פחות מעשור היה איתי מאוטנר אחד מעמודי האש שניתבו את התרבות התל אביבית בתחכום ובתעוזה. ידו הייתה בכל ויד כל בו. קצרה היריעה מלפרט את הרזומה שלו. אבל אם חסרה לכם דוגמא כמה החיים הפכפכים, אז היום הוא המנהל האמנותי של עונת התרבות בירושלים, הכוללת פסטיבל למוזיקה מקודשת, פסטיבל בבית, נקודת מגע ועוד. יחד עם נעמי פורטיס, מנכ"לית עונת התרבות, הוא נאבק כדי לבנות לעיר הזאת חלון ראווה חדש. הוא גם נשוי לדוגמנית שיר שומרון, יש לו ילדה בת 3 ולפני כמה שבועות הפך, בשעה טובה, אב בשנית.



נטשת את תל אביב מכורתך לטובת עשייה תרבותית בירושלים. פרנסה או כיבוש פסגה חדשה?
"יש מספיק כיבוש במכורתי, שם נולדתי וגדלתי מרבית חיי. אני מגיע ממניע אחר לחלוטין. אני אוהב את תל אביב. מאוד. מחובר אליה ואל מה שמניע אותה, אבל גם יודע שאין עוד עיר בעולם כמו ירושלים. שום דבר, לטוב ולרע, לא מתקרב אליה.


"מגיע שלב בחיים של כל אחד מאתנו – ככה זה לפחות היה אצלי - שאני מחפש לצאת מהמוכר, מהנינוח, מהנוח ולתור אחר אתגרים חדשים, מפגשים שונים. לצאת מהגבולות המוכרים ולחפש להתרחב. אישית. חברתית. תפישתית. הגותית".

ואתה רוצה להגיד לי שירושלים מספקת לך את כל זה?
"ירושלים, אם רק תיתן לה, מאפשרת לך בדיוק את זה. חוץ מזה שזה כבר סוד ידוע לכולם, שהדברים המעניינים באמת קורים על ההר ולא בשפלה.
ירושלים תהיה עיר תרבות צעירה ומובילה".

ירושלים? לא נסחפת קצת?
"האמת שאני לא מחפש, לא חושב ולא מבקש, שירושלים תהיה עיר תרבות צעירה ומובילה. כל הקונספט של 'בירת תרבות עולמית', או 'רנסנס תרבותי', מבחינתי לפחות, אלה יותר סיסמאות של החלונות הגבוהים ופחות המציאות בשטח. תמיד יהיו ערים מעודכנות, אופנתיות, מודרניות יותר מירושלים. זה לעולם לא יהיה כרטיס הכניסה של העיר לשיח הבינלאומי. אני מאמין ששני הנרטיבים השולטים בעיר, נרטיב הקדושה והדת, ונרטיב ההיסטוריה והסכסוך, הוא הוא שמצמיח נרטיב ומציאות תרבותית כל כך ייחודית של העיר".

זה הקונספט?
"זה הרעיון שלנו - לייצר תרבות ואמנות תלוית עיר, יעני סיטי ספסיפיק - יצירות שנובעות, מהדהדות ובעיקר מספרות את הסיפור המרובד, הפתלתל והכה ייחודי של העיר המורכבת והמרתקת בעולם.

מה תעשה עם כל שיגידו על זה "צלם בהיכל"?
"נסתכל עליהם, נכבד אותם, נבין שאנחנו פועלים לצדם, ונמשיך ליצור את האני מאמין שלנו".

איך, הלכה למעשה, בונים לעיר חלון ראווה חדש?
"אין לי מושג. אני לא מתעסק בתדמיות. אני מתעסק ביצירה".

עזבת את הפרונט וממנחה ניווטת דרכך לאיש תרבות. היום, כשאתה רואה מה קורה למגישים ומנחים, אתה מבסוט שעשית התנתקות?
"הכלל הראשון שלימדו אותי במסלול האישי שבו אני צועד, הוא שהכל דינאמי. שום דבר לא נותר כפי שהיה. הכל בתנועה. פעם גרתי בירושלים. היום כבר לא. פעם הייתי רווק, היום אני בזוגיות + שניים. פעם הנחתי תוכנית בטלוויזיה. היום אני מנהל אמנותית את עונת התרבות. פעם היה ככה. היום זה אחרת. מחר גם".

איך בונים עונת תרבות?
"זה מתחיל לפני 6 שנים. שאלו אותי מה מייחד את ירושלים? מה מבדיל אותה מכל שאר הערים האחרות? הייחודיות של ירושלים זועקת החוצה, ולי היה הלוקסוס לעלות למבט של ציפור, ולנסות ולענות על השאלה. משם צצו הפסטיבלים השונים, המכונים אצלנו כותרים. 'פסטיבל החזית', לדוגמא, נוגע במוזיקה העצמאית של ירושלים, ומנסה להבין למה מהעיר הזאת יצאו, ועדיין יוצאים, להקות והרכבים עם סאונד כל כך מקומי, ואיך בכלל שומרים על סצנה בעיר שאין בה סצנה.
 
'מתחת להר', שהשנה סובב סביב הר הבית, מבקש לגעת בשאלה של מה תפקיד האומנים בתוך השיח פוליטי-כלכלי המתקיים בעיר. מה אנחנו, כאומנים, יכולים לתרום לנושא, ואיך אנחנו יכולים להשפיע. השנה אנחנו מתמקדים בהר הבית. 'פסטיבל בבית' נוגע בשאלה של זהות ושייכות לגבי בתים, ותחת ההבנה הזו מעלה השנה לדוגמא 7 הפקות מקור חדשות, הנובעות מתוך הבית בו מועלת ההפקה. הבית אינו רקע או תפאורה, אלא ממש שחקן, או דמות ראשית בעלילה, שמועלית בפני הקהל. בין השאר נוכל השנה לצאת לסיור סאונד בכפר ליפתא הנטוש, ולהאזין לקולות המושתקים שהיו שם לאורך השנים ועוד יהיו שם בעתיד;
 
'לקסיקון מרלין' - מפגש אישי ואינטימי עם מרלין ווינג - אישה חרדית, אימא ל 7, שחיה בלב שכונה אולטרה חרדית, ובד בבד היא מבקרת הקולנוע החרדית הראשונה, פעילה ענקית בפייסבוק, פמינסטית ולוחמת חופש. 

"או השימוע שנעשה למורה אדם וורטה (מורה באורט שהתפוטר בשל דעותיו הסמולניות. ר"ז). אנחנו לוקחים את הטקסט הזה ומעלים ממנו מופע חדש שיעלה, איך לא, במרכז הישראלי לדמוקרטיה; וכמובן, 'פסטיבל ירושלים למוסיקה מקודשת', שמבקש להרחיב את המונח קדוש למקודש, ולכלול תחת קורת גג אחת אמנים ויוצרים משלל אמונות, מדינות ותפישות עולם"?
 
איך אתה, כשמאלני, מסתדר עם כל העניין של ירושלים המאוחדת, העיר שחוברה לה יחדיו והכיוון הימני שהיא תופסת?
"אני מנסה, ממש מנסה, לצאת מההגדרות המגבילות הללו של שמאלני, אשכנזי, חילוני, צעיר (יחסית) וכו'. ההגדרות הללו, כביכול, מסדרות לנו את הכאוס של המציאות, אבל גם ממש מגבילות. אני מאמין בריבוי זהויות".

|אני מאמין שאני יכול להיות חילוני, ועדיין לחגוג מוזיקה מקודשת, אני חושב שאני יכול גם להיות גבר, וגם לחגוג חירות נשית, ואני מקווה שאני יכול להיות אמן עם נטיות פוליטיות שמאליות, ולהאמין בהקשבה בקבלה של קולות נוספים ושונים ממני. זה אחד השיעורים הגדולים ביותר שירושלים מלמדת אותי, ותאמיני לי שאני מכין שיעורי בית באופן יומי. זה, בסופו של דבר, המטרה של האומנות, לא? להוציא אותנו מהמוכר ולעמת אותנו עם עצמנו בשביל לחלץ מסקנות ותובנות חדשות".

עונת התרבות בירושלים – 27.7-4.9. פרטים: www.jerusalemseason.com