מסיבת התה מגיעה לישראל: הדר עטרי כאליסה על במת האופרה

התוכנית של המיני-פסטיבל הזה כוללת הפקה של אופרה מקורית, 'אליסה בארץ הפלאות', מאת דוד זבה ובבימויו של משה קפטן, את 'סינדרלה' מאת ג'ואקינו רוסיני, בגירסה מיוחדת לכל המשפחה ואת הקלאסיקה של מוצרט - 'חליל הקסם' - בתרגום לעברית שכתב לפני שנים אהוד מנור, ובהפקה מרהיבה וצבעונית במיוחד. 

הדר עטרי (28), מהזמרות הצעירות הבולטות של "האופרה הישראלית", תגלם את אליסה באופרה המקורית שכתב דוד זבה על פי סיפורו של לואיס קרול. לדבריה מדובר בחגיגה של ממש, "זו הפקה מאוד צבעונית, עשירה וססגונית,” היא אומרת, “עם דמויות מרתקות ועיצוב מהמם, ואני מרגישה ממש ברת מזל שאני חלק ממנה. אליסה היא דמות סקרנית וחובבת הרפתקאות שכביכול רק מחפשת את הדרך שלה בחזרה הביתה אבל האמת היא שיש באופרה ובדמות שלה עוד רבדים עמוקים יותר מבחינה נפשית ככה שהיא פונה גם לקהל מבוגר ולא רק לילדים.“

“בעיקר ניסיתי להזכיר לעצמי שאני משחקת ילדה. מצד אחד תמימה ומצד שני הרפתקנית. ילדה אבל בכלל לא פראיירית שכשהיא עומדת מול המלכה היא עומדת על שלה בכוח. וחיפשתי את המקומות שבהם אני מתחברת אליה כי אני מאמינה שתמיד כדאי ונכון להביא משהו מעצמך לתוך תפקיד. לצד המוזיקה הנהדרת, והתפקיד שמתאים לקול שלי שהוא סופרן גבוה, אני מחפשת גם את החיבור של זה אלי אישית. לנסות לחשוב כמו אליסה.”

“תמיד אומרים שילדים הם הקהל הכי אמין ושלא משקר וזה ממש נכון. אנחנו מנסים תמיד להביא אמת לבמה לא משנה מול מי מופיעים אבל זה נכון שכשאתה מופיע מול ילדים אז איכשהו הכל יוצא פשוט יותר ואמיתי יותר. קל יותר להתחבר לזה ולהיכנס לעולם הזה ולילד שאתה היית. עוד הבדל הוא שאתה שר בעברית, בשפה שלך, אז אין מה לעשות יש תמיד איזה חיבור רגשי גדול יותר.”

עטרי חושבת שההפקות לילדים מקדמות את החשיפה של הז’אנר שמוזיקלי הזה גם לקהלים שאינם מורגלים בו. “המון פעמים קורה לי שהורה, שלקח את הילד שלו לאופרה לילדים או לשעת אופרה לילדים, ניגש אלי אחרי ההופעה ושואל על קונצרטים נוספים ומופעים נוספים אפילו שהם לא בהכרח לילדים. זו לדעתי מן דרך טבעית להכיר את עולם האופרה ולעשות אותו נגיש. האוזן מתרגלת לצליל, זה כבר לא מצחיק או מביך או מגוחך. הרבה פעמים כשאנחנו עושים פעילות לילדים אנחנו שומעים כשאנחנו שרים כל מיני צחקוקים ולאו דווקא מהילדים. לפעמים מהמבוגרים שמלווים אותם. פשוט כי הם לא מכירים את זה ולא מבינים. וזה קצת מצחיק כי אופרה קיימת כל כך הרבה זמן... אז דרך הילדים הרבה פעמים גם המבוגרים נכנסים לעולם הזה. זה גם מאפשר לך להתחיל את הבחירה שלך באופן עצמאי. לא חייבים ללכת לאופרה של חמש שעות על ההתחלה. גם לי הרבה פעמים אין כוח לראות אופרה של חמש שעות.“

“איכשהו דווקא האופרה היתה עבורי המסלול הכי טבעי. שרתי ממש מילדות. אני זוכרת את אבא שלי מנמיך את הרדיו באוטו, כדי לשמוע אותי שרה יותר טוב כשהייתי בת שלוש. ושרתי בטקסים בבית הספר וכאלה, ואז אימא שלי רשמה אותי למקהלה ושם נחשפתי לראשונה לסוג המוזיקה הקלאסי. אחר כך בתיכון במגמת מוזיקה הכרתי יותר את העולם של האופרה, אבל תמיד היה לי גם חשוב להכיר ולהיות קרובה למוזיקה המסורתית שלנו, וגיליתי שסבא שלי היה כנראה זמר נפלא ושהיו באים מרחוק לשמוע אותו עולה לתורה בבית כנסת. לאחרונה, דווקא אחרי כל הלימודים וההופעות, אני מרגישה שאני משתחררת יותר ושקל לי יותר להתחבר למוזיקה המסורתית התימנית, ושהיא מסקרנת אותי ומושכת אותי. האופרה הייתה תמיד אהבת חיי, והיה לי המון כבוד ויראה כלפיה. אני חושבת שלאחרונה נשאר הכבוד אבל כבר אין יראה. לא צריך לבחור בין סוגים שונים של מוזיקה. להיפך. כל מוזיקה שאתה אוהב מעשירה אותך ומביאה יותר לידי ביטוי את האדם שאתה וזה הרי בעצם מה שכולנו מחפשים במוזיקה. כל מוזיקה.”