על החיים ועל המוות, על אדם, חיה ומכונה – אלו האלמנטים שעומדים במרכזה של "הבהמה – באגים", עבודת מחול של הכוריאוגרפית מירב כהן, המורכבת משתי יצירות סולו עם הרקדנים עידו תדמור ורונה־לי שמעון. העבודה הראשונה, "כשהבהמה חזרה", בביצוע עידו תדמור, היא מופע סולו מחוספס ואגרסיבי לעתים, המציג דו־שיח בין השוחט לקורבנו, ומתאר את כל שלבי המטמורפוזה המחזירה את האדם למצב צבירה חייתי.
"כתבתי את התסריט ליצירה כשהייתי בת 16", מספרת כהן, זוכת פרס שרת התרבות והספורט ליוצרים לשנת 2015. "העבודה חוקרת את גבולות הכאב, שואלת שאלות על הצורך האובססיבי שלנו באהבה, חסד וחמלה, ומדברת על מערכות היחסים שלנו עם אלוהים, ועם השדים והפחדים הקיימים בתוכנו כבני אדם".
מכונה אנושית. לי שמעון צילום: טל רינן, יח"צ
במקור, רקדה כהן את "כשהבהמה חזרה", אבל אחרי שנכנסה להריון, יצרה קשר עם עידו תדמור והציעה לו להחליף אותה. "העבודה השתנתה באופן טבעי, כי הוא גבר ואני אישה", היא אומרת. "הביצוע של עידו מרגש וחזק, הוא מטלטל את הצופים. לא יכולתי לבקש מישהו שיבצע את התפקיד בצורה כל כך רהוטה".
העבודה השנייה במופע, "באגים", היא מופע סולו בביצוע רונה־לי שמעון, המתאר דואליות של אדם שחי בתוך גוף מכני, ורובוט שחי בגוף אדם. המכונה בודקת את גבולותיו הפגומים של הגוף, ומנסה לשבש את המערכת במטרה להשתכלל. החיפוש אחר השלמות והתשוקה להשתנות גורמים לבאגים במערכת, והגוף הופך למכונה מאומנת ונטולת רגשות ותוכן.
"גם פה יש התעסקות עם המוות, אבל במובן אחר", מודה כהן. "הדמות עוברת טרנספורמציה של שינוי תודעתי ומנטלי, תוך הבנה שלא משנה כמה נתפתח וניצור עוד מכונה מתוחכמת, אין לנו יכולת לשלוט בגורל שלנו ולעצור את הזמן ואת השינוי שהגוף חווה בכל רגע נתון".
את שמעון מצאה כהן בתום חיפושים ממושכים אחרי רקדנית שמידותיה תפורות לעבודה. "כשפגשתי אותה לראשונה, הרגשתי שהעבודה מתעוררת לחיים חדשים, חיה, נושמת, רוקדת ורלוונטית יותר מתמיד", משתפת כהן. "כמו שהיה בהתחלה עם עידו, הרגשתי שנכון יהיה שרונה־לי תרקוד אותה, ולא יכולתי לבקש משהו יותר מדויק. 'באגים' מצאה גוף חדש, וזה מאוד משמח אותי שנוצרה הזדמנות חדשה ונפלאה לעבוד על היצירה, לחדד ולהעמיק אותה מחדש".
לאחרונה בחרה כהן לעזוב את תל אביב ולחזור להתגורר בחיפה, והיא מנהלת את בית הספר לאמנות המופע במרכז לתיאטרון עכו. "אני לא אוהבת להיות איפה שכולם נמצאים", היא אומרת. "אני אדם שזקוק להמון שקט ומרחבים ליצירה. אני מאמינה שאפשר ליצור בפריפריה, בעכו או בחיפה. נכון שעזבתי במודע את תל אביב מרצון גדול לפתח את עולם המחול והאמנות באזור. אין ספק שזוהי דרך קשה יותר, ואני הרבה פעמים שואלת את עצמי אם עשיתי את הצעד הנכון. אבל בתוך תוכי אני רואה את הדרך, ומאמינה בחלום שלי ליצור ולהביא דברים חדשים ומעוררי עניין".
"הבהמה – באגים", 3.12, חמישי, 21:30, אולם ענבל, נווה צדק, תל אביב