הצגה עם שם כמו "איש לא חשוב" נשמעת כמו מחזה של צ'כוב או סיפור של קפקא. אלא שהפעם מדובר באיראן, מדינה שלא רק פצצת אטום יש לה, אלא גם אמנות ברמה גבוהה ומחזאי חד כתער שקוראים לו סאיף דיאן.
עלילת המחזה מתרחשת בטהרן בשנות ה־50. גיבור המחזה הוא חושנוודיאן (יונתן בק), מרכזן בבית ראש הממשלה, בדיוק ביום הפלת ממשלת מוצ'אדק, עקב ניסיון הממשלה להלאים את תעשיית הנפט והתנגדות תאגידי המערב. עוד צלצול, עוד טלפון, הקווים הולכים ומסתבכים, והמרכזן מוצא עצמו צינור להעברת מידע, בזמן שהבלגן מהרחוב פורץ פנימה והופך את הקערה על פיה. את ההצגה ביימה לי לוריאן (28) אמנית רב־תחומית העוסקת בתיאטרון, וידיאו־ארט, בובות וחפצים.
למה הלכת דווקא על מחזה איראני?
"הקסימה אותי האפשרות להעלות טקסט איראני בישראל. טקסטים יכולים לנדוד בין מדינות, במקום שבו אנשים, פיזית, לא יכולים. נראה לי אבסורד שאיראן וישראל, גיאוגרפית, לא כל כך רחוקות, אבל האפשרות שנוכל אי פעם לבקר באיראן נראית רחוקה עד בלתי אפשרית. אחרי שהבנתי על מה הוא, ריתקה אותי האפשרות לדבר על ישראל דרך איראן, במקום על איראן נגד ישראל, ובעצם להשתמש בנקודה ההיסטורית שעליה מדבר המחזה כדימוי למהלכים פוליטיים המתרחשים כיום בישראל. קלטתי את ההומור הטמון במצב שבו הוא נמצא, ומצאה חן בעיני האפשרות להעלות מחזה פוליטי, שבו אפשר לצחוק עליו, ובעצם גם לצחוק קצת עלינו".
יצא שהנושא שעומד במרכזו של המחזה רלוונטי ואקטואלי מתמיד. כיוונת לזה?
"כשהתחלנו לעבוד לא חשבתי על אירוע מסוים בחברה הישראלית, אלא על מצב של אדם קטן אחד מול כוחות גדולים ממנו. אני מוצאת יותר ויותר הקשרים וקשרים לנושא של הגז. מבחינתי הכל קשור להכל. בסיפור המסגרת קיימות המעצמות המערביות שמתערבות בפוליטיקה הפנימית של איראן כדי שהתאגידים שלהן לא יפסידו. הממון הזר של הטייקונים שולט על המשחק, ומי שמפסידים הם האזרחים, כאילו המשאבים לא שייכים אליהם. אנחנו מקבלים מהמחזה תחושה כללית של אימה. של מה קורה כשהעניינים כבר לא בשליטתנו".
זאת לדעתך התחושה היום בישראל?
"זאת שאלה גדולה. יכול להיות שבני אדם תמיד הרגישו שהחיים שלהם הם לא תמיד שלהם. אני די אופטימית, אחרת לא הייתי אקטיביסטית. יש היום יותר ויותר התארגנויות אזרחיות שבהן אנשים מרגישים שיש להם יותר אמירה מאשר תחת הארגון הגדול והחזק הזה שנקרא 'מדינה'. לפעמים יש הרגשה שזה יוצא מכלל שליטה. תחושה של הצפה".
מקרי שמחזה איראני מתיישב עם מה שקורה בישראל?
"העובדה שבחרנו להעלות את המחזה הזה בישראל 2015 היא זו ששמה אותו בקונטקסט שבו אנחנו משווים בין המקרים, אבל זה לא אומר שאני חושבת שאיראן של שנות ה־50 היא ישראל של שנת 2015. אני כן חושבת שיש לנו מה ללמוד מהמקרה ההוא, של הפלת ממשלת מוצ'אדק".
מה המסר?
"לעמוד מול מהלכים חברתיים ופוליטיים בהווה. חושנוודיאן שואל בהצגה את אחיו: 'איפה אתה רוצה להגיד שהיית היום? ומה תגיד לנכדים שלך?'. בזה אנחנו מכוונים לאחריות ההיסטורית שיש לנו על ההווה, על ההשפעה לדורות, על הלופ שהחברה הישראלית נמצאת בו, בלי יכולת לשבור ולהתנגד, ולא לתת להיסטוריה לחזור על עצמה".
"איש לא חשוב", 13.12, ראשון, 20:00, תיאטרון תמונע, תל אביב