בראשית שנות ה־80 שימש נער מדימונה כסדרן בתיאטרון באר שבע. כשהגיעה לשם שחקנית צעירה מלימודיה בבית צבי, אהבת התיאטרון של שניהם גישרה על פער השנים ביניהם. שיחותיהם על הנושא נפסקו כשהנער התגייס לצה"ל. באחרונה סגרו השניים מעגל, כשאותו נער הציע לשחקנית שהכיר לפני למעלה מ־30 שנה את תפקיד חייה.
שמו של הנער: הבמאי רפי ניב, שמאז קיבל לפני חמש שנים לידיו את הניהול האמנותי של התיאטרון הבאר שבעי, לא הפסיק לשאוף לחדש את "הרולד ומוד", הצגה בלתי נשכחת שראה שם בגיל 12 בהופעתם המרגשת של ג'טה לוקה ודורון תבורי. הרולד היה לו מהמוכן, לאחר שתום אבני, מוגלי של פעם, תקע יתד בתיאטרונו. ובאשר למוד? – הוא רצה שליאת גורן, השחקנית הצעירה שהכיר כנער, תיכנס לנעליהן הגדולות של לוקה ושל ליא קניג, שלפני 20 שנה גילמה את התפקיד בבית ליסין.
"הופתעתי לקבל פתאום טלפון מרפי", מודה גורן, המשחקת בשנים האחרונות בבית ליסין. "אומנם התרגשתי מעצם חידוש הקשר אחרי כל כך הרבה שנים, אבל נלחצתי מהתפקיד שהוצע לי וברגע הראשון לא הייתי בטוחה שאני מתאימה לו. לקח לי זמן להבין שכאן אני – ילדה טובה בחיים – קיבלתי מתנה להשתולל על הבמה כמה שאני רוצה".
כנראה חששת לא רק מהתפקיד, אלא מכך שהתפקיד הראשי הפתאומי מאיים על מעמדך כשחקנית משנה נצחית.
"אכן, לפתע אני מוצאת את עצמי במין סיפור סינדרלה כזה. הרי שנים אני מופיעה בתפקידי אופי, אבל איכשהו אף פעם לא הייתה הצגה שממש התבססה עלי. עם זאת, בגיל 63, אני מרגישה בשלה לעשות את הצעד קדימה, ומכאן ההצעה של רפי באה לי בעיתוי מושלם, מה גם שבשנים האחרונות כבר עשיתי את הסטאז' בעיצוב דמויות מבוגרות ממה שאני במציאות".
ואז נאמר לך שתפגשי מולך את תום אבני כהרולד.
"לא הכרתי את תום. זכרתי אותו כמוגלי ב'ספר הג'ונגל'. ופתאום פגשתי שחקן צעיר ורציני, יפה תואר עם עיניים כחולות, שמעוררות רצון לצלול לתוכן. למרות שהוא בן פחות ממחצית הגיל שלי, הרגשתי שהוא המבוגר האחראי בינינו. עבדנו בחזרות בלי לחץ, עד כדי הרגשה לפעמים כמו בחוג דרמטי, והיה בהן 'פאן' בלי שום קושי".
התיידדת עם תום?
"מוזר שככל שאנחנו בסיפור אהבה גדול על הבמה, אנחנו לא ממש חברים".
התנשקתם?
"רק על הבמה".
בניגוד להצגה "חתולה על גג פח לוהט" בבית ליסין עם אבי אוריה הוותיק, כאן קיבלת פרטנר צעיר כמו בהזמנה.
"אם שם בהצגה, בלי שמץ של חמלה, אני האישה הדחויה והשנואה, כאן זאת הצגה שכולה אהבה וחמלה. פתאום בחור צעיר אוהב אותי. אני רואה את זה בעיניים שלו. זה כיף. זה תיקון".
היית מסוגלת לתאר את עצמך במציאות עם בן זוג צעיר ממך?
"לא עד כדי כך. רוני שלי (מעצב התפאורות הבכיר רוני תורן – יב"א) צעיר ממני בשלוש שנים וחצי. מה לעשות, אני לא טיפוס של 'קוגרית'. ממש לא. מאוד שבלונית גם בזה".
בעצם מוד היא מעין נערת פרחים מקשישה.
"הגדרת אותה יפה. היא ניצולת שואה עם מספר על היד, דבר שאין לו ביטוי במחזה. אישה בת 80 שחייתה את העולם הגדול, והיה לה בווינה הכל. פתאום נשארה בעקבות מלחמת העולם בלי בעל, בלי משפחה ובלי רכוש. היא שורדת חסרת כל עם החלטה מודעת לא להיקשר לאנשים ולחפצים. די לה במה שיש. לפעמים גם במה שיש לאחרים, כשהיא לוקחת מכל הבא ליד ומתגלה כאשכרה קרימינלית שחיה איך שבא לה. כך עד שהרולד, נער בעייתי עם נטייה לאובדנות, מעין מתאבד סדרתי, מתאהב בה".
מה עושה לך ההשתתפות בהצגה הזאת?
"מאז שהיא יצאה אני פורחת. ההתעסקות באנושי ובטוב קצת נדבקה אלי, ואני רואה את העולם בצבעים יותר חמים. אני מבינה שזה מה שעושה לחלק ניכר מהקהל. אישה קשישה יצאה מההצגה נשענת על מקל, ניגשה אלי, ואמרה שהיא מרגישה כמרחפת מטר מעל האדמה. זאת הביקורת הכי כיפית שיכולתי לקבל".
אהבה בקברט של ברכט
גורן, עתירת הניסיון, שיחקה כמעט בכל התיאטראות. כעת זה הגלגול הרביעי בתיאטרון באר שבע. לדבריה, בניגוד למוד, הנוודת בנשמתה, היא איננה להוטה לנדוד בין התיאטראות השונים. "במהות אני בן אדם של בית", מציינת גורן. "כעת, כשחזרתי לבאר שבע אחרי כמה שנים, התקבלתי בכזה חום, שמיד הייתה לי הרגשה של בית".
את בעלה, רוני תורן, הכירה בשנות ה־80 בתיאטרון באר שבע, איך לא. היא הייתה אז גרושה טרייה, אם לשתי בנות קטנות, שבאה להופיע שם בקברט שירי ברכט, שעה שהוא, אז עדיין רווק, עיצב במקום את תפאורת ההצגה "אליל ההמונים". "רוני הגיע אלי לדירה בבאר שבע עם מזוודה ונשאר", היא נזכרת. איכשהו כמעט לא יוצא לה לשחק בהצגות שהוא מתפאר. בנם, איתמר (25), לומד עיצוב חזותי בבצלאל בעקבות אביו.
לדבריה, מילדותה בגבעתיים הייתה "מציגנית" ו"גם הייתי ביישנית וסגורה, הכי הפוך ממוד בהצגה החדשה". הניגוד הזה קצת עיכב לה את הקריירה, והיא הגיעה לבית צבי בגיל 27 כשהיא כבר נשואה ואמא. "כשבאתי לשם, לאחר שנת התמחות בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, נראיתי כאחת מהמאה ה־19", היא נזכרת.
והביישנות?
"השתחררתי ממנה עם השנים. אם לא כן, אני לא יודעת איך הייתי מתמודדת כיום עם התפקיד של מוד".
מה אחרי תפקיד כזה?
"כעת, אני ממש בפחד איך אעבור לתפקידים אחרים. אולי אקבל פעם את אמא קוראז'".