כמו לבה המתפרצת מהר געש, מתפרץ אודי רוטשילד על הבמה ב"יהודים רעים", שעלתה בתיאטרון הקאמרי. "ליאם האבר הוא אדם עם טמפרנט מאוד קיצוני ועם המון אנרגיה", אומר עליו רוטשילד. "בהרבה מובנים הוא דומה לי, אבל אני מקווה שלא יותר מדי".


"שלושה בני דודים יהודים נפגשים בדירת סטודיו ניו יורקית בתום הלוויית סבם ניצול השואה, שנפטר בשיבה טובה", מכניס רוטשילד לעובי הקורה של המחזה, שחיבר המחזאי היהודי־אמריקאי ג'ושוע הרמון. "ליאם מגיע למפגש, לא רק לאחר שפספס את ההלוויה, אלא שהוא בא עם בת זוגו הגויה, שבנוסף להיותה שיקסע, גויה כדת וכדין, היא גם ממוצא גרמני. בין שלושתם מתפתחת מריבה סנטימנטלית על תליון ה'חי' שהוריש להם 'סבוש' שלהם". 

איך מתמודדים עם פרטנרית כמו אולה שור־סלקטר, שבתור דפנה פייגנבאום, דודניתו, הולכת מכות בלי חשבון עם ליאם?

"אולה, אולה, אולה. יום אחד, אחרי שהצגנו אחרי הצהריים את 'יהודים רעים', שבה אנחנו הולכים מכות, הצגנו בערב את 'אלקטרה', שבה אנחנו משחקים שני אחים אוהבים. זכינו כאן לקאסט נפלא, כולל יובל סגל ודן קיזלר, המשחקים לסירוגין את ג'ונה, האח של ליאם, וגם דנה מיינרט, המשחקת את השיקסע, כשאיתנו, כמובן, אולה הנהדרת. אני משתדל לתת לה 'פייט' עד כמה שאפשר. זאת הפעם הראשונה שאני עובד עם עמרי ניצן כבמאי. גם עם עודד קוטלר, במאי שאני מעריץ, יצא לי לעבוד בפעם הראשונה בהצגה נוספת שאני משחק בה בימים אלה, 'אח יקר'. יש מה ללמוד משני הבמאים האלה".

ב"אח יקר" אתה משחק אח שכול. איך מגלמים דמות כזאת?
"נושא השכול הוא נושא שכל ישראלי מבין בו, גם בלי לרצות בכך. זה מסוג התפקידים שהחיים מכינים אותך אליהם רגשית. זה לא תפקיד שייקספירי, שבו אתה מנסה להבין את העולם הרחוק ממך. במידה מסוימת אני מציג כאן את דמותו של גדי רול, המחזאי, שאחיו נפל במלחמת יום הכיפורים".

רוטשילד (35), שנחשב בעבר לתקווה הגדולה של תיאטרון החאן, הגיע משם לקאמרי לפני חמש שנים היישר ל"מעגל הגיר הקווקזי". "שיחקתי בחאן כשש שנים", הוא מספר. "זהו תיאטרון נפלא, השומר על טוהר הכוונות האמנותיות באופן העמוק ביותר, והיה לי אושר גדול לשחק בו. קורה שממצים ורוצים לעבור הלאה".

מספק אותך מה שאתה משחק בקאמרי?
"אני משחק, כאמור, בשתי הצגות ואולי גם שלוש - אם 'אלקטרה' תחזור. אומנם זה פחות מאשר בחאן, אבל אני מאוד אוהב את ההצגות שאני משחק בהן".
אודי הוא אחיו של הזמר והמלחין איתמר רוטשילד. במקור הם מקיבוץ גבת. כשהיה בן 7 עבר עם משפחתו לכרמיאל. כשרוטשילד נשאל היכן לדעתו היו מוצאים אותו כיום לו היה נשאר בקיבוץ, הוא משיב בלי למצמץ: "ברפת". לדבריו, קריירה של שחקן מעולם לא הייתה חלום חייו.

אז מהיכן בא לך חיידק הבמה?
"אין לי חיידק במה. יש לי חיידק חזרות. אני אוהב אותן עם הסקרנות האינטלקטואלית שיש בי, והרצון לפתור את החידה שיש בכל תפקיד. אחרי זה, כשאני מגיע לחזרות, אני מרגיש מיצוי מסוים".

ואם הצגה הופכת ללהיט ורצה הרבה זמן?
"אז אני מוצא דרך למצוא כיף גם בה".

רוטשילד למד בסטודיו נתיב לאחר שסיים את לימודיו במגמת תיאטרון בתיכון האזורי בקיבוץ כברי. "ניסן נטע בי את אהבת התיאטרון", הוא מדגיש. בעקבות המורים שלו שם, מיקי גורביץ' ואודי בן־משה, הגיע לחאן הירושלמי.

הוא חי בבית תיאטרלי, נשוי לנטע פלוטניק, גם היא שחקנית הקאמרי. "שחקנית נפלאה", הוא אומר על מי שלמדה חמש שנים תחתיו בסטודיו. "ראיתי אותה שם בהצגה והתאהבתי".

מה שם בנכם?
"טוביה רוטשילד".

אתה צוחק?
"זה בלי קשר לטוביה החולב, ששר ב'כנר על הגג' 'לו הייתי רוטשילד'. בננו נקרא על שם אמה המנוחה של נטע, טובה".

היכן גרה משפחת רוטשילד?
"בבית שכור קטן עם גינה ביפו, כשטוב לנו שם בסביבה מעורבת. רוטשילד, רוטשילד, אבל יקר לגור במרכז העיר".