לצד מחזות שסיבת עלייתם היא שעשוע עבור הקהל תיאטרון ותו לא, הבימה מעלה בימים אלה את ההצגה "קוריולנוס" מאת וויליאם שייקספיר בבימוי עירד רובינשטיין.

ההצגה מוצגת בהבימה 40 שנה אחרי שהוצגה לראשונה בקאמרי. מדוע נוצר פער שנים כזה גדול? מדוע בוחרים להציג דווקא עכשיו את המחזה? אולי כי לצד הנגעים הפשיסטיים שתקפו את המדינה, נבנתה תובנה חדה וברורה באשר לתפקידה של התרבות בעת הזאת: להציף מעל פני השטח סוגיות שונות שבחיי היומיום יש נטייה לטאטא מתחת לשטיח.

ואם זה מזכיר לכם את המציאות בישראל, לא טעיתם. בימים בהם פוליטיקאים מתערבים ברגל גסה בתכנים המוצגים בתיאטראות, אך טבעי שהתיאטרון יהיה מקום שבו האזרחים יכולים לזהות את השינוי המיוחל - ולייחל שאכן יגיע.

הבחירה באולם הבימרתף היא בחירה חכמה וראויה, שכן מדובר באולם אינטימי שבו הקהל יושב סביב הבמה ומעורב מעורבות מרבית במחזה. סיפורו של קוריולנוס מתכתב היטב עם המציאות הישראלית – גיבור צבאי שעובר לחיים הפוליטיים, מסרב לראות את תחלואיו, לא מהסס לדרוס את נתיניו עד עפר, והכל בשם אמונה עיוורת כי תפקידם של בני אדם הוא לציית למנהיג שבטוח שהמדינה זה הוא.

במאי ההצגה, עירד רובינשטיין, ביים את המחזה כמותחן מהיר, שבו הקהל שותף בעלילה ולא יכול להסיט לרגע את המבט, פן יפספס את הפואנטה. האמצעי המרכזי: העתקת העלילה לזמן הזה, באמצעות שימוש בגאדג'טים פופולריים, עולם שמתקתק בקצב התיקו-תיק-תק, כולם מסתובבים עם סמאטרפונים, חלקם אפילו עם מוט סלפי לטובת התיעוד ללא הפסקה.

הניסיון לתרגם את המחזה הישן למאה ה-21 נועד, דבר ראשון, לצרכי בידור נטו, לטובת זירוז עיכול הטרגדיה השייקספירית, לקהל שהורגל למחזות דלי-קלוריות, נטולי תוכן, הנשענים על בידור קל. חלק מהדמויות בהצגה נועדו לשרת את הכוונה, ולכן מפגינות דיבור מצחיק, או נעות באופן המחייב את הקהל לפרוץ בפרצי צחוק מסומנים מראש. האם זה מצחיק? תלוי את מי שואלים.

מישהו בהבימה (לא ברור מי) משוכנע כנראה שהקהל הפוטנציאלי הוא לא יותר מאוסף של אידיוטים, הזקוקים לגרסה עדכנית וצעירה כדי לעכל את מורכבותו של שייקספיר.

ולמרות זאת, אי אפשר להתעלם ממשחקם המצוין של גיל פרנק כקוריולנוס וגילה אלמגור כאמו. פרנק, שעבר לאחרונה מהקאמרי להבימה, ממשיך לגלם תפקידים גדולים מהחיים, הדורשים ממנו ליצור עומק אמיתי ולחקור את הדמויות בדקדקנות יתר. גם גילה אלמגור כאמו, מציגה כאן את אחד מתפקידיה היותר מעניינים.