אחרי 26 שנה ברציפות בהן מתקיים פסטיבל התיאטרון להצגות יחיד "תיאטרונטו" בחול המועד פסח, "ממציא" ומנהל הפסטיבל, יעקב אגמון, יודע כבר בדיוק רב, מייחד את הפסטיבל שלו. "מבחינת היוצר, אתה נמצא לבד על הבמה. התפאורה או התלבושות לא יעזרו לך, זה משחק עד הסוף, מבחן אישי לכל אחד ואין לך לאן לברוח" מוסיף אגמון. הפורמט הוותיק שלו, של פסטיבל הצגות יחיד המאפשר לשחקן ליצור דיאלוג ישיר עם הקהל, אומץ על ידי רבים בעולם - פסטיבל התיאטרונטו של קיל בגרמניה מעלה בכל שנה הצגה אחת מתוך הפסטיבל הישראלי. "הצגות יחיד היו לפני כן, אבל זה לא קרה בשום מקום תחרות בין אחד לשני, זה נותן לזה משהו מיוחד", מוסיף אגמון.
כמאה מחזות של יוצרים עצמאים הוגשו השנה לוועדה האמנותית (אגמון, רביד דברה, חוה אורטמן, גורן אגמון) מהם נבחרו תשעה מחזות למסגרת התחרותית. כולן נותנות ריספקט לתיאטרון המקורי בתחילת דרכו, עם דגש על המילה הכתובה ועל יכולתו של שחקן לעורר אותן לכדי סיפור. "המסגרת הזו היא שילוב של סדנא איכותית ביחד עם מבחן הקהל", מוסיף אגמון.
לשחקנית אלמה דישי, המעלה עיבוד בימתי לסיפור "יומן" מאת אורלי קסטל בלום, תהיה זו ההשתתפות הראשונה במסגרת ייחודית ומאתגרת זו. "אני מתרגשת מאוד, זה פרויקט שלי שהתחיל אחרי שראיתי המלצה על הספר של אורלי, שלא מכירה אותי בכלל, והייתי מהופנטת מהסיפור הקצר הזה, שיש בו אישה שמספרת וידוי על לילה אחד וחשבתי שזה קול שחייב להישמע" משחזרת דישי איך החליטה להפוך את הסיפור למונודרמה, שאיתי פלאוט ותמר גורן ביימו במשותף. "הסיפור הזה נכנס בי, הוא נע בין ריאליסטי ללא ריאליסטי ויש שם משהו של אנטי-גיבורה שהוא כל כך יום יומי", מוסיפה דישי, המשחקת כיאה לדמות בלבוש "זנותי" ופרובוקטיבי. "הלבוש הוא קטע משמעותי מאוד וחשוב לי לדעת מה מחמיא לי. אם אני לא מצליחה למצוא את הבגד המתאים אני יודעת שלא אצליח להיכנס לדמות", היא מוסיפה בחיוך.
הפסטיבל ממשיך לגדול
תשע המונודרמות שנבחרו יתחרו על פרס ההצגה הטובה ביותר והזוכה תקבל פרס על שם נסים עזיקרי ז"ל על סך עשרת אלפים שקלים. בנוסף "ליומן" של דישי יועלו השנה גם ההצגות הבאות: איתי נחמיאס יתחרה עם "איך עושה אבא" שהוא חיבר יחד עם רפי שרגאי, שגם ביים. שיר אברמוב תעלה את "מחר ניסע ללונה פארק" של אילנה ברנשטיין בבימוי של נעה וגנר. סלים דאו ביים ומשחק את סלים עליכום המתריס והאקטואלי, תמרה קליינגון חיברה ומשחקת ב"להיות תמרה" (שביימו חבריה לאנסמבל "ציפורלה" בו היא חברה), רחיק חאג' יחיא – סלימאן, חיבר, עיבד ומשחק את המחזה "סיפור שטרם נולד, עזרא דגן מעלה את המחזה של דאג רייט "אני אשתי שלי" שביימה אלה ניקוליבסקי, שירה נתן מעלה את "שני קווים" של נדב רוזיאביץ' בבימוי של גלית צברי, וסנאית בן-געש מעלה את "עדות מהזמן שאחרי" שהיא חיברה וביימה. "לא לעגל פינות" ממליץ אגמון המנוסה לכל השחקנים ומוסיף, כי יתרון גדול נוסף של התיאטרונטו היא היכולת לעשות שינויים מהותיים בהצגה המקורית.
בתחילת דרכו נערך הפסטיבל בשנת 1990 במרכז סוזן דלל בתל אביב, בשיתוף תיאטרון הקאמרי, אך לאחר שאגמון החל לנהל את תיאטרון הבימה הוא הופק במסגרת התיאטרון הלאומי. לאחר שאגמון פרש מהבימה בשנת 2005 המשיך אגמון להפיק אותו במסגרות שונות ומאז שנת 2008 הוא התקיים בתיאטרון הערבי-עברי ובמתחם יפו העתיקה. השנה הפסטיבל גדל, יהיו בו הצגות פרינג' אורחות, יהיה בו הפנינג וגם היידפארק אמנותי בהשתתפות של כ-70 תלמידי בית הספר סמינר הקיבוצים שיוקדש לנושא הנפיץ של פליטים ומבקשי המקלט. "האם אנחנו כחברה נוטים לפלוט החוצה את כל מה שלא דומה לנו" האם אתה הקורא משפטים אלו יכול לומר בוודאות, כי לעולם לא תהיה פליט בחייך", שואלים יוצרי ההיידפארק. לפני שהוא יגיע ליפו ויועלה בתיאטרון יפו, תיאטרון הסימטה ומרכז נא לגעת (25-27 אפריל) ייערך הפסטיבל גם במרכז לתיאטרון בעכו (24-26 אפריל). "בשנה הבאה כנראה זה גם יגלוש לדרום", מבטיח אגמון.