"מדובר בהצגה שבה ההתרחשות אינטנסיבית והקהל מסרב לעזוב את האולם בסוף ההצגה", כתבה חוה נובק, מבקרת התיאטרון של "דבר", אחרי שצפתה בהצגה "ליל העשרים", שהוצגה לראשונה בתיאטרון חיפה ב-1976.
40 שנה אחרי כן החליטו בתיאטרון חיפה לשחזר את ההצגה, שנחשבה בזמנו לבלתי נשכחת, בעיקר הודות לבימוי הגאוני של נולה צ'לטון, ולנבחרת החלומות שכללה את מוני משונוב, סנדרה שדה, גדליה בסר, לאורה ריבלין, עידית צור, עזרא כפרי, עמי טראוב וג'יטה מונטה. כעת ההצגה מוצגת על ידי "החיפאית" - קבוצת הצעירים של תיאטרון חיפה, בבימויה של נועה רבן. והתוצאה? רחוקה עד רחוקה מאוד מהמקור.
המחזה, המבוסס על יומני חברי קבוצת ביתניה עילית של השומר הצעיר, מספר על ליל 20 באוקטובר 1920, כשחבורת צעירים מראשוני העלייה השלישית עתידים להגיע ליישוב הקבע שלהם ולהתעמת עם הערבים שעיבדו את אדמותיהם.
זה הכל?
הבמאית נועה רבן, שהקימה את תיאטרון דימונה וחזרה בסוף לתל אביב, השאירה כנראה את הוראות הבימוי בדימונה. כי התוצאה שהביאה עם "ליל העשרים" מודל 2016 היא חובבנית, מעצבנת ורחוקה מאוד ברמתה מהגרסאות הקודמות.
כמה שורות לפנַי ישבו שניים משחקני ההצגה המקורית. "זה הכל?" שאל אחד מהם לקראת סיום ההצגה. "כן", עונה חברו השחקן, "זה מה שיהושע (סובול) כתב". ואכן, בסוף ההצגה גם אני שאלתי את עצמי: זה הכל? האם ההפקה שהפכה לאבן דרך בתולדות התיאטרון הישראלי כבר לא רלוונטית עוד במציאות העכשווית - או שאולי הביצוע הכושל תרם לחוסר רלוונטיותו?
בסיום ההצגה, בשעת לילה מאוחרת, מצאתי עצמי צופה ביוטיוב בקטעים מההצגה המקורית, מתוך ניסיון להבין את מה שלא היה מובן אחרי הצפייה בגרסה החדשה. חיפשתי את האידאלים, את הלהט ואת העניין שאחזו בצעירי השומר הצעיר. התוצאה בגרסה הנוכחית היא מבוכה אחת גדולה, כולל מאמץ יתר של השחקנים, פלוס מסקנה כואבת אך בלתי נמנעת: אבד על המחזה הזה כלח בעשור השני של המילניום השלישי. עבר זמנו בטל קורבנו.