רק בן 40, אבל עבר הרבה בחיים, רועי לוי. כבר ב־1993, כשכולה היה בן 16, הפסיק ללכת לבית הספר ובמקום זה העדיף להופיע במועדון הסטנד־אפ קאמל קומדי קלאב. לא פלא שב־2004, כשמעל הקאמל ריחפה סכנת סגירה, הוא פשוט קנה אותו עם כל החובות. העיקר שהמקום ימשיך לעבוד. "מדובר במועדון שקם מהלב", הוא מסביר. "הסטנד־אפ אצלי זה בנשמה".
ואיך המקום עובד מאז שרכשת אותו?
"הקאמל עובד כל השבוע, עם מחירים שווים לכל כיס, ממוצע של 60 שקלים לכרטיס. כולם מופיעים בו. יש ערבי מרתון ארוכים, מופיעים שם שמות מוכרים, כמו עפר שכטר, דודו ארז, מיקי גבע, אריק זילברמן, וגם אני מופיע מדי פעם".
לוי פרץ לראשונה לתודעת הקהל ב־1997, כשהופיע בתוכנית הטלוויזיה של טל ברמן, "פרפר לילה", על תקן כתב משוטט. בעקבות הצלחת התוכנית, העלה עם דדו מילמן את המופע "מגלומניה". ב־1999 העלה מופע נוסף בשם "פלאם", איתו הופיע גם בחו"ל, וב־2001 כיכב לצד תומר שרון ודרור קרן בתוכנית האלתורים ההומוריסטית "של מי השורה הזאת?", בספיישל הטלוויזיוני "לא נפסיק לצחוק" לצד טל פרידמן ואדיר מילר ובתוכניתה של דנה מודן "הקו האדום" בערוץ ביפ. לאחרונה החליט לעשות צעד למען החברה, והחליט להציע לסטודנטים החברים במועדון istudent כרטיסים לערבי סטנד־אפ בימי רביעי, במחיר של 15 שקלים לכרטיס. "זאת תרומתנו לקהל הסטודנטים", הוא אומר. "המוטו שלי הוא 'מוכרחים להיות שמח', ואני שמח להתחיל בסטודנטים".
איך אתה מגדיר את השלב שבו נמצא הסטנד־אפ כיום?
"הסטנד־אפ מתבטא היום בצורות אחרות מבעבר, שמתאימות עצמן לתקופה. בכל הפריים טיים מככבים שמות גדולים, שהם, לפני הכל סטנדאפיסטים: ירון ברלד כוכב ענק ב'ארץ נהדרת' ועכשיו מככב בלהיט 'גולסטאר', עדי אשכנזי בפריים טיים, גורי אלפי מחזיק תוכנית לילה, אדיר מילר, נאור ציון, צביקה הדר ממלא אולמות עם הופעת הסטנד־אפ שלו. סטנד־אפ זה בהחלט חלק בלתי נפרד מחיינו. היום יותר מאי פעם. תמיד יש סטנד־אפ שכולם אוהבים. לדעתי הסטנד־אפ מלווה אותנו קבוע באותו ווליום משנות ה־90. תמיד יש סטנדאפיסט שכולם אוהבים. הסטנד־אפ היום הוא מקום מבוקש, וכל שבוע מתגלים אמנים חדשים שרוצים לפרוץ. בכל סוף שבוע מתקיימות בין 20 ל־40 הופעות סטנד־אפ ברחבי הארץ. האולמות מלאים. זה אומר הכל. מדובר בזא'נר מוביל, שהקהל בטח פה בישראל צמא לעוד ועוד ורק רוצה לצחוק. בעקבות הביקוש פתחנו בית ספר לסטנד־אפ: קאמל קומדי סקול. אנחנו מלווים סטנדאפיסטים מתחילים, מצלמים את ההופעות שלהם, עוברים איתם, מנתחים, ממש מלמדים אז רזי המקצוע. תראה, אני לא אתייפה. מדובר בעבודה מאוד קשה. צריך לעבוד מאוד קשה. להתחיל מלמטה, להשתפשף. מי שמתמיד יכול להצליח, אבל יש דרך שצריך לעבור".