פחות משנה לאחר שרכש את הצבע השחור מכולם, התבשר העולם על זכייתו של קאפור בפרס "בראשית" לשנת 2017. שווי הפרס, שזכה לכינוי "הנובּל היהודי" על ידי המגזין "טיים", הוא כמיליון דולר. קאפור הודיע כי ישתמש בכספי הזכייה ובבמה העולמית כדי להעלות את המודעות לסבלם של הפליטים הסורים, ולהגביר את המאמץ של הקהילה היהודית העולמית לסייע במשבר החמור.
"אני אמן, לא פוליטיקאי, ואני מרגיש שאני חייב לצאת נגד האדישות לסבלם של אחרים. ישנם מעל 60 מיליון פליטים בעולם כיום", אמר קאפור עם קבלת הפרס. "לא משנה מהי הגיאוגרפיה של העקירה, משבר הפליטים נמצא ממש כאן, על סף דלתנו. אני פונה אל אנשים בעלי מצפון בקהילה היהודית העולמית ולאלה שמחוצה לה, החולקים תחושה זו ולא יכולים להישאר פסיביים ושקטים, וקורא להם להצטרף לקריאה של 'פרס בראשית' לסייע בהצלת חיים ולהעניק לפליטים הזדמנות לחזור לשגרת החיים. לאבד את ביתך, את ארצך, את תחושת השייכות - זאת חוויה קשה מנשוא. כל מה שנותר זה רק הגוף. ואני שואל: כמה זמן נותר לפני שרבים מהפליטים יאבדו גם את גופם? ביחד עם 'פרס בראשית', הצבנו לעצמנו משימה לעבוד למען הפליטים. יש לנו חובה לשכנע את העולם כי הם - הפגיעים ביותר - זקוקים לחמלה ולאמפתיה שלנו. שלומם ורווחתם הם שלנו; הייאוש שלהם הוא שלנו. זהו המסר שלנו".
"בואו נדרבן לפעולה"
מעל ל־12.5 מיליון אזרחים סורים איבדו את ביתם במהלך מלחמת האזרחים, מתוכם כ־2.5 מיליון ילדים, וקאפור מתקשה להישאר אדיש. לאחרונה ביקר במחנה הפליטים הסורים זעתרי בירדן, במסגרת התוכנית לטיפול באמנות של ארגון יוניס"ף, המסייעת לילדי הפליטים שחוו את זוועות המלחמה להביע את מצוקתם דרך יצירה אמנותית. בראיון ל"Financial Times" לונדון, הודה האמן ההודי־בריטי כי חש רגשות מעורבים כשהוזמן לבקר שם.
"בתחילה שמחתי על ההזדמנות", אמר, "ואז, במחשבה שנייה, תהיתי איך בכלל הביקור הזה יכול להועיל. כמובן, תמיד התעניינתי מאוד בנושאים האלה. אבל במובן מסוים זה מוזר שאמן יהיה מעורב בהם. אני מעז לומר שאמנים שייכים לחלק בחברה שנהנה מחיי מותרות. הם יכולים להרשות לעצמם את הלוקסוס לבלות את כל היום בכל יום בעיסוק בעניינים אסתטיים. אבל דבר זה עצמו מחייב אותנו להיות מודעים לנושאים אחרים ואף להיות מעורבים בהם, לדוגמה, החלק של העולם שלכוד בעוני ובמחסור".
בסופו של דבר, המספרים העצומים הכריעו את הכף. "יש בין 50 ל־60 מיליון פליטים בעולם", אמר בראיון, "זה גודל האוכלוסייה של בריטניה. זה מספר מבהיל. רוב האנשים האלה שוהים במחנות פליטים יותר מחמש שנים". בפגישה הראשונה שלו עם הילדים הוא חש חוסר אונים. "מה יכולתי לעשות איתם? אני לא מטפל באמנות. טיפול באמנות הוא דבר חשוב מאוד, אבל אני לא מבין בזה. אבל יש כמה דברים שאמנות יכולה לעשות, ואחד מהם הוא שהיא יכולה לדרבן לפעולה. אז חשבתי, את זה אנחנו יכולים לעשות - בואו נדרבן לפעולה!".
הוא שאל את הילדים אם הם רוצים להזמין קרובים שלהם לכיתה והם סירבו, אבל באופן כמעט ספונטני התרחשו שני דברים: הם רצו ליצור גנים, והם אמרו שהם רוצים שהיצירות שלהם יעסקו בסוריה. כך היה. הילדים התחילו לעבוד ויצרו יצירות נוגעות ללב של הדברים שאליהם התגעגעו מבתיהם. לילאס בת ה־11 ציירה גן שעשועים עם נדנדות, כי הן גרמו לה לחוש חופשייה. אחרים ציירו תמונות של טבע שופע בצבעים בוהקים. הדברים האלה לא קיימים במחנות הפליטים. קאפור גם סייע לילדים לבנות דגמים מחימר של הגנים שלהם.
"אני לא יוצר עבודות שמספרות סיפורים. לא מעניינת אותי אמנות שיש בה נרטיב, אבל אני מאוד מתעניין בקונספט, ברעיון שצירוף מסוים של הנסיבות יוצר משמעות…", אומר קאפור. מצד שני, אין דבר שמעניין אותו יותר מהסיפור עצמו, ועל כך מעידה מעורבותו החברתית, נוסף על הסיוע לפליטים: בספטמבר 2015 הוביל קאפור, יחד עם האמן הבינלאומי אי וויווי (Ai Weiwei), תהלוכה לאורך כ־13 ק"מ בלונדון כדי למשוך תשומת לב למצוקתם של הפליטים ברחבי העולם. התהלוכה החלה בכיכר פיקדילי והסתיימה בפסל "מסלול" של קאפור. הוא קרא לזה "הליכה שלווה, שקטה ויצירתית של חמלה".
יחד עם אמנים נוספים עיצב את קסדת "סטורם טרופר" של "מלחמת הכוכבים", שההכנסות ממכירתה הועברו לטובת איתור אנשים נעדרים. הוא תרם יצירות אמנות לגיוס כספים ל"קטלס יארד", גלריית אמנות קטנה ומוזיאון באוניברסיטת קיימבריג' (2011), עיצב את ה"ארון נובה" - אולם הקונצרטים המתנפח הראשון בעולם, במטרה לחדש את התרבות ביפן באזורים שנפגעו מהצונאמי בשנת 2011 (2014), תרם יצירות אמנות למכירה פומבית המאורגנת בשיתוף קרן ליאונרדו דיקפריו להגנה על הסביבה (2013) ועוד.
מירושלים עד שיקגו
סיפור החיים של אניש קאפור נע על הציר שבין שלוש זהויות: בריטית, הודית ויהודית. זהו סיפור מרתק של מי שנולד לפני 63 שנה במומבאי לאב הודי ממוצא הינדי ששירת כשרטט מפות בצי ההודי, ולאם מיהדות בגדאד. הוא צמח במשפחה לא דתית, שראתה ביהדות חשיבות רוחנית גדולה. סבו היה חזן בבית הכנסת בעיר פונה. "ההורים שלי היו קוסמופוליטיים אמיתיים. גדלנו עם יהדות כאלמנט תרבותי ומשפחתי אך לא דתי", הוא מעיד. לא אחת הזכיר את העניין הגדול שלו בעבודתו האקספרסיוניסטית המופשטת של היהודי ברנט ניומן, שהיה ידוע בכך שהושפע מהקבלה. על הקרבה ליהדות מרמזת גם הבחירה המובהקת שלו בשימוש במילה "מקום" בחלק מעבודותיו.
בשנות ה־80 התפרסם קאפור בזכות פסלי מראות המעוותות את החלל והצופה המשתקף בהן, ואחר כך המשיך ליצור בפיברגלאס, באלומיניום, בפלדת אל־חלד ועוד, יצירות פורצות גבולות וחוצות יבשות: בפארק המילניום בשיקגו, לדוגמה, מוצב הפסל “Cloud Gate" - 110 טונות של מה שנראה כמו טיפת ענק שבה משתקפת בצורה מעוותת הסביבה כולה. הפסל הזה, טען בראיון שנערך איתו בעבר, הביא להכפלת מחירי הדירות בשיקגו. בקצה השני של העולם, בנקודה הגבוהה ביותר בחוצות מוזיאון ישראל בירושלים, אי אפשר לפספס את "היפוך העולם", הפסל של שעון החול שעליו נכתב ב"ניו יורק טיימס" כי הוא "משקף ישר ובהיפוך את שמי ירושלים ואת שטח המוזיאון, כאזכור לעיר הכפולה - שמיימית וארצית, קודש וחול".
ננדוד לאצטדיון האולימפי בלונדון, שם מוצב "ArcelorMittal Orbit". מגובה 115 מטר (22 מטר יותר מפסל החירות שבניו יורק) מובטח למבקרים הנוף של בירת אנגליה: "רציתי לתת תחושה של חוסר יציבות. דבר הנמצא כל הזמן בתנועה. מגדל הוא מבנה פירמידלי, אבל עשינו כאן דבר הפוך, זו צורה זורמת, מתפתלת ומשתנה כשהצופה נע סביבה...", הסביר.
ההיסטוריה היהודית עוברת כחוט השני בחלק מיצירותיו. לציון 70 שנה לשחרור אושוויץ, עיצב בלונדון מיצב שכלל 70 נרות שעווה חלולים, ובאנדרטה שהקים לזכר השואה בהזמנת בית הכנסת היהודי הליברלי של לונדון, הקצה אבן גיר במשקל שלוש טונות ובה חלל מלוטש ושחור במרכז. בימים אלו קאפור הוא אחד מעשרת המתחרים על עיצוב האנדרטה הלאומית לשואה ליד הפרלמנט הבריטי. "מה אני יודע על השואה? אני דור אחר, סוג אחר של יהודי, אבל השואה היא ההיסטוריה שלי והכאב שלי", אמר בעבר. "העיסוק בנושא כל כך טעון כמו השואה מביא לענווה עמוקה. המיטב שאדם יכול הוא לשאוב מנפש קולקטיבית וליצור יצירה של כבוד ופתיחות שמאפשרת הנצחה".
לא רק קשר יהודי יש כאן, אלא גם קשר ישראלי: לאחר מלחמת ששת הימים נדדה הקהילה היהודית ממומבאי לישראל. בין אנשי הקהילה היו גם קאפור ואחיו, שהגיעו לקיבוץ גן שמואל. הוא למד עברית באולפן, עבד זמן קצר במפעל התפוזים ועם הברווזים של הקיבוץ. שם גם נטמנו זרעי ההבנה שהוא רוצה להיות אמן. הקיבוץ נתן לו סטודיו, ובשעות הפנאי הוא פשוט יצר. בתום שנתיים, אחרי שקיבל תשובה שלילית מהאקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל", המשיך ללימודי אמנות במכללת הורנסי לאמנות ובבית הספר לעיצוב בצ'לסי שבלונדון. ליצירות שהציג בתערוכה הראשונה נדרשו שלוש דקות בדיוק להיחטף. משם הדרך הייתה סלולה, עם תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות במדריד, באזל, מרכז פומפידו ובוסטון. הוא ייצג את לונדון בביאנלה בוונציה ב־1990, שם זכה בפרס על יצירתו, ושנה לאחר מכן זכה בפרס טרנר, הפרס היוקרתי ביותר לאמן בריטי. ב־2003 העניקה לו המלכה אליזבת השנייה תואר אבירות.
עם כל ההישגים, ועל אף הזכייה המשמעותית בפרס "בראשית", קאפור אינו מתכוון לנוח, ובמילותיו: "להיות אמן זה משחק ארוך מאוד. זה לא משחק של עשר שנים. אני מקווה שגם בגיל 80 אעסוק באמנות".
סיפור בראשית
פרס "בראשית" מוענק משנת 2014 על ידי קרן "פרס בראשית" (Genesis Prize Foundation) במטרה להכיר בדמויות מצטיינות ובעלות מוניטין עולמי בתחומן ואשר פעולותיהן, בנוסף להישגיהן, מגלמות את אופי העם היהודי באמצעות מחויבות לערכים יהודיים, לקהילה ולמדינת ישראל.
הפרס הוענק לראשונה ב־2014 לראש עיריית ניו יורק לשעבר, איש העסקים והנדבן מייקל בלומברג. ב־2015 ניתן הפרס לשחקן הקולנוע, המפיק והפעיל חברתי מייקל דאגלס, וב־2016 זכה הכנר הישראלי־אמריקאי יצחק פרלמן. כספי הזכייה מופנים על ידי הזוכה במלואם לתמיכה ביוזמות פילנתרופיות בנושא היקר ללבו. בעבר אלה כללו תמיכה ביזמות חברתית על בסיס ערכי העם היהודי, מאמצים לשילוב משפחות מעורבות וצאצאיהן בחיי העולם היהודי ושיפור חייהם של בעלי מוגבלויות.
עם היוודע דבר הענקת הפרס לקאפור, אמר טוני בלייר, לשעבר ראש ממשלת בריטניה: "אני בטוח כי תשוקתו ומחויבותו של אניש קאפור לצדק חברתי, כמו יצירתיותו והכנות שלו, יוכלו לסייע בהעלאת המודעות למצב האסוני של הפליטים הסורים. 'פרס בראשית' לא יכולה הייתה לבחור בחתן טוב יותר או בנושא מתאים יותר לזמננו להתמקד בו".
גם יצחק פרלמן, חתן פרס "בראשית" לשנת 2016, מסר את ברכתו: "כאמן שהקדיש חלק גדול מחייו לסיוע לאלה שלא שפר עליהם גורלם, אני מברך את אניש קאפור על מסירותו לנושא הסיוע לפליטים מסוריה. זוהי אכן הטרגדיה של ימינו, ואלה מאיתנו שיש להם מזל לחיות בתנאים טובים בהרבה, נושאים באחריות להקדיש מזמננו וממשאבינו לאלה הנמצאים במצוקה".