"כשהרוח נושבת", הצגה שתעלה השבוע בצוותא 2, מחזירה את דליק ווליניץ והפרטנרית שלו בהצגה הנ"ל, חוה אורטמן, לשנות ה־70, כשהיו בין תלמידיה של הבמאית נולה צ'ילטון בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב ואחרי זה בקבוצת התיאטרון בקרית שמונה. ההצגה מועלית בפסטיבל שצוותא עורך לכבוד צ'ילטון, כלת פרס ישראל, בהגיעה לגיל 95 המכובד - במסגרתו ביימה שלוש הצגות במקביל.
"זאת הייתה הזדמנות יוצאת מהכלל לחזור ולעבוד עם נולה אחרי שנים", מעדכן ווליניץ. "הפעם החזרות נערכו אצלה בקיבוץ שדות ים, ונולה הדהימה בחדות שהפגינה בהן, למרות גילה. זאת אותה נולה שהכרנו, אולי בגרסה רכה יותר".
מדובר בקומדיה שחורה, המבוססת על סרט אנימציה, מאת המחזאי ריימונד בריגס, במרכזה - שני קשישים באנגליה של שנות ה־60, שמקבלים הודעה, ולפיה טיל גרעיני בדרך אליהם. אומנם הם נערכים כיאות לקראתו, לפי ההוראות שהם מקבלים, אבל משהו אחר פוגע בהם. מה? התשובה בהצגה בצוותא.
ההצגה מזכירה לווליניץ נשכחות, לא רק בכך שהחזירה אותו לרגע לעבודה עם הבמאית הנערצת עליו. "חוה ואני בני אותו גיל (66)", הוא מציין, "ועם הניסיון המשותף שלנו בעבר על הבמה, אנחנו בהצגה כמו זוג נשוי".
"זאת הפעם הראשונה שאני פועל בתנאים של פרינג'", מעיר ווליניץ. "לפרינג' יש קסם משלו, אבל בעיני הוא עולם מוזר, כשעלינו, השחקנים, לדאוג להכל, לרבות להביא את הקהל".
אחרי קריירה מכובדת על הבמות, ווליניץ התנתק מהן, כשהחל לשדר תוכניות שחרית ברדיו. בהתחלה בגלי צה"ל ובשנים האחרונות במסגרת תחנות הרדיו האזוריות. אבל אם כבר, אז כבר, כי לאחרונה הוא מופיע גם בהצגת "סמיילבורגר" בבימוי בנו, תום.
"התעשיינים גרמו לאנשים לצרוך חלב בכמויות"
לדבריו, אין לו שום כוונה לחזור לחיק התיאטרון הרפרטוארי, שלאחר היותו זמן רב משחקניו הבולטים, כרגע הוא נחשב שם על תקן עריק. "יש לי סיפוק רב מעבודתי ברדיו, ואין לי כוונה לעזוב אותו", הוא מעיר. "אי אפשר הרי להופיע בערבים ולשדר השכם בבוקר חמש פעמים בשבוע. זה לא הולך יחד".
אני משוחח עם ווליניץ בערב שבועות, חג מוצרי החלב, שהוא אולי בעייתי לטבעוני ותיק כמוהו. כשאני שואל אותו אם חג השבועות הוא בעינו כמו תשעה באב, ווליניץ משיב בחיוך: "שום תשעה באב. אין שום אסמכתה במקורות לפיה אנחנו מצווים לאכול מאכלי חלב בשבועות. הדבר היחיד שעולה מהם בהקשר לחג הזה הוא הינזרות מבשר בו, וזה טוב לכולם. מצד שני, אל תשכח שזהו גם חג של טבע ושל קציר, דבר חשוב לחקלאות הישראלית המסכנה".
ועכשיו עולה ווליניץ להתקפה: "הדבר הנורא הוא שיש כאן הסתערות של הקונצרנים הגדולים של יצרני החלב ומוצריו. הם הצליחו, ממניעים מסחריים לחלוטין, לשנות את מנהגי העם ולגרום לכך שאנשים יצרכו חלב בכמויות אדירות. מוזר איך שככל שעולה מספר הטבעונים, גם צריכת החלב עולה, והכל בגלל מסעי הפרסום הבלתי מרוסנים של היצרנים".
זאת ועוד: "לקראת הצגה שביימתי לפני שנים אחדות בסמינר הקיבוצים נגד נושא החלב, סיירנו ברפתות והזדעזענו לראות מה קורה שם. למרות זאת, יש לי לפחות חמישה חברים, לאו דווקא הקרובים ביותר, שהם רפתנים. מעניין, הם לא אנשים רעים, אבל עיניהם בעניין הזה קהו מראות. ולא רק הם, אלא כל הלא צמחונים והלא טבעונים, שנרעשים כשהם רואים בטלוויזיה כתבה על משחטה או על מפעל לייצור בשר. אבל כשזה מגיע אליהם לצלחת, הם שוכחים מה שהם ראו ולא מבינים איזו היטהרות מרגישים בלי הדברים המסוכנים האלה".
יש סיכוי שהאנושות תצליח להיחלץ מהם?
"זה ממש בפתח! כולנו יודעים שיש תחליפים נהדרים. שנים אני אומר למפקפקים, שיפסיקו לתקוף את הסויה, כי אין שום בעיה איתה. בדיוק עכשיו יצא מחקר בינלאומי המאשר שצדקתי. חוץ מזה, מושקעים מיליונים בייצור בשר מתאים מהחי. שם מונח העתיד".
אתה תאכל משהו שמקורו מהחי?!
"ברור! מספיק שמגרדים עור פרה, כדי לייצר תאי בשר מהונדסים גנטית. מנקודת מבט של טבעוני, אני יכול להגיד שאין בזה שום בעייתיות".
"כשהרוח נושבת", 9.6, שישי, 13:00, צוותא 2