"תגידי לי, כשהוא חדר, את היית יבשה או שהיית מוכנה לקיום יחסי מין?", שאל סנגור את הנערה בת ה-16, כשהעידה על האונס שעברה בגיל 14, על ידי ארבעה נערים. השופטים ועורכי הדין ביקשו ממנה להדגים פיזית, על רצפת בית המשפט את התנוחות בהן נאנסה שנתיים לפני כן. היא רכנה על רצפת בית המשפט והדגימה. זו היא תמצית עלילת ההצגה "תדגימי", שמבוססת על מקרה אונס אמיתי, וחומרים מקוריים מתוך הדיון שהתקיים בעניין בבית המשפט המחוזי בירושלים ב-2008.

לאורך כל הדיון, הסנגור של הנערים מדבר לנערה באופן בוטה ואגרסיבי, ומאשים את ארגוני הסיוע לנשים שלימדו אותה שהיא "בטראומה". עם פרסום הדיון בתקשורת, הסנגור של הנאשמים טען להגנתו: "אמפתיה תפריע לי לעשות את עבודתי", מומחים טענו: "לגיטימי לחלוטין". אגב, כולם גברים.



"תדגימי" היא דרמת בית משפט שמבוססת על תמלילי אותו דיון, כאשר המינים המקוריים הוחלפו - הגבר היחיד במופע משחק את הנאנסת, וארבע נשים משחקות את השופטים, התובע והסנגור. קטעי סאונד מהדיון המקורי משולבים בפס הקול ולחלק מהצופים יש תפקיד פעיל בהתרחשות הבימתית.

"ההצגה מציגה פיסת מציאות", מסבירה דפנה זילברג, יוצרת ובימאית ההצגה, "ובעיקר מציפה אצל הקהל שאלות כמו איך קורה שארבעה גברים מבוגרים ומשכילים ביקשו מנערה בת 16 להדגים את התנוחות שהיא נאנסה בהן? למה זו הדרך בה הדיון מתנהל בנושאי עבירות מין? האם הייתי רוצה שמישהו שקרוב אליי יעבור את זה? איך ניתן לשנות את זה?". 

ההצגה
ההצגה


מה עוברת בבית המשפט מישהי שמתלוננת על אונס?
"מהעבודה על ההצגה ועל הטקסט נראה שזה מעמד מאוד מלחיץ ומפחיד. ויש פער בין תחושת הביטחון והצדק שהמתלוננים חושבים שהם יקבלו לבין היחס שהם מקבלים בפועל בבית המשפט. בית המשפט מדבר בשפה מאוד אנליטית ומשפטית והמתלוננת מדברת בשפה פוסט-טראומטית, ונראה שאלה שתי שפות שלא מתקשרות אחת עם השנייה כמו עברית וסינית. בנוסף לזה, יש הנאשמים יושבים באולם, מה שלא תורם ליכולת של המתלוננת להעיד".



איך עובדים על הצגה כזו?
"העבודה התחילה מהפרוטוקול המלא של הדיון - זה היה דיון של שלוש וחצי שעות. ישבנו וערכנו אותו יחד בחדר החזרות להצגה של שעה ו-20. זה היה תהליך די מפרך כי זה חומר לא פשוט. האזנו להקלטות של הדיון שוב ושוב. למדנו את מה שקרה שם, את הקולות, את הדמויות, את היחסים בין קולם והשחקנים הוסיפו את הפרשנות האישית שלהם לדמויות המציאותיות".

ההצגה:
ההצגה:


הסבירי את הבחירה האמנותית, למה גבר משחק את הנאנסת ונשים את השופטים התובע והסניגור?
"זו בחירה אינטואיטיבית שהחלה בעיקר מהתחושה שלבצע את הטקסט הזה במינים המקוריים, יהיה פשוט בלתי אפשרי לצפייה, על סף הפורנוגרפיה. חילופי המינים גם יוצרים סוג של הרחקה שמאפשרת הקשבה חשיבה ביקורתית על הסיטואציה. הם מוציאים החוצה את חוסר האיזון המגדרי שבחדר, ומאפשרים גם לשחקנים וגם לקהל לתרגל אמפתיה ולהיכנס לנעלי האחר".

האם יש דרך אחרת לחקור האשמות באונס, מבלי לבקש מהנפגעת לתאר את שקרה לה? מה האלטרנטיבה, להכניס אנשים לכלא מבלי לבדוק לעומק את אמיתות הדברים?
"יש אלטרנטיבות ובמדינות שונות בעולם כבר מיישמים אותן, יש מדינות בהן רק שופט אחד חוקר את המתלוננת ולא הסנגור של הנאשמים או כמה אנשים.  במקומות אחרים יש מחלקות ייעודיות בבתי המשפט ובמשטרה שמטפלות במקרים האלה על ידי אנשי מקצוע שהוכשרו ספציפית לנושא הזה. יש הרבה מה לעשות ולאן להתקדם. הוזמנו על ידי חברת הכנסת מיכל רוזין לדיון שהתקיים בוועדת חוקה בכנסת שעברה. דיון שעסק בנושא והקרנו שם קטע מההצגה, והועלו שם אלטרנטיבות רבות ומעניינות לפתרונות של הסיטואציה הזו וכולי תקווה שהם יצאו לפועל".

יום שישי ה-4.8, בשעה 14:00, מחיר: 95₪, מוזיאון תל אביב, אולם שידלובסקי.