מעולם לא הייתה או היה לנו שר תרבות כה פעיל וקולני כמו מירי רגב, היא הצליחה לצבור קהל אוהדים גדול, וקהל מתנגדים גדול לא פחות. הפעם הצהרותיה על כך שתקצץ תקציבים למוסדות תרבות שלטענתה פועלים כנגד ישראל, הופכות למציאות, ועומדות במבחן בית המשפט. תאטרון אלמידאן בחיפה עתר בשבוע שעבר, שוב לבג"ץ נגד משרד התרבות ושרת התרבות מירי רגב, בדרישה למתן צו ביניים שיחייב את משרד התרבות להעביר לתאטרון את כספי התמיכה המוקפאים לשנים 2016 ו-2017, על סך של יותר משני מיליון שקלים.
בעתירה שהגיש התיאטרון, באמצעות עורכי הדין וליד ומוחמד כבוב, פורסים את השתלשלות העניינים מאז תחילת משבר הצגת "הזמן המקביל", אשר בעקבותיה הקפיא משרד התרבות את תקציב התיאטרון לשנת 2015, כזכור היועמ"ש, קבע מפורשות בעניין הזה כי השרה רגב לא יכולה לערב שיקולי תוכן בקביעת התמיכה הכספית ליצירות תרבות, בשל פגיעה בחופש הביטוי. היועמ"ש המליץ דאז לצדדים להגיע להסכם בעקבות פניית אלמידאן לבית המשפט העליון, ובכך נחתם הסדר הפשרה במרץ 2016.
בעתירה נטען עוד, כי ההסדר קבע כי "המשרד יפעל ביחד עם התיאטרון להשבת התיאטרון לפעילות מלאה בהקדם, אך במציאות, מיום חתימת ההסכם, המשרד פועל להפרתו באפן מעשי ותוך הסתה מתמשכת מצד השרה רגב אשר הצהירה שבכוונתה למוטט את תאטרון אלמידאן".
עו"ד וליד כבוב מסר, כי "למרות עשרות הפניות החוזרות והנשנות אל משרד התרבות, המשרד נמנע עד עצם יום זה ממתן תשובה לשימוע שקיים לתיאטרון, וזאת בחלוף יותר מארבעה חודשים מקיום השימוע וממשיך להקפיא את כספי התמיכה, תוך הפרה בוטה של הבטחה שלטונית שניתנה לתיאטרון בידי משרד התרבות בלחץ היועץ המשפטי לממשלה".
"אנו פועלים בכוחותינו האחרונים למנוע את סגירתו הסופית של תיאטרון אלמידאן. שרת התרבות מירי רגב פועלת בשיטת הרצחת וגם ירשת, וממשיכה לרדוף את התיאטרון ופועלת ממניעים פוליטיים ומפלגתיים", טוען יו"ר הועד המנהל בתיאטרון ג'וזיף אטרש. "אנו מאמינים שבסופו של יום בג"ץ יחייב את השרה לשלם לתיאטרון את הכספים אשר מגיעים לציבור הערבי כולו ויבטיח את זכאותו של התיאטרון להמשיך לקבל תמיכה גם בעתיד".
"ההצגה 'זמן מקביל', היא לא הבעיה האמיתית, היא כלי שעושים בו שימוש אנשים שפועלים מתוך גזענות", אמר ל"מעריב אוניליין" ג'וזף אל אטרש, יו"ר תאטרון אל מידאן, "זו הצגה שמדברת על חייהם של אסירים פוליטיים בכלא הישראלי, זהו הזמן שבין הזמן שעובר על אסירי בית הכלא, לבין הזמן שעוברים בו החיים בחוץ. ההצגה נכתבה על ידי שאר מרוכוס, בהשרת מכתבים שהאסיר וליד דקה. הטענות של משפחת החייל משה תמם, שדקה הורשע בחטיפתו ורציחתו, הן שכתיבת ההצגה משה זה אקט שלא יכול להיות ממומן כל ידי מדינת ישראל, והאנשה של האסירים היא מעשה שלא אמור לעשות, שאנחנו לוקחים 'חיות אדם' והופכים אותם לאנושיות, ושהתיאטרון הוא כלי פוליטי".
"הכל קשוקוש", מוסיף אל אטרש, "אף אחת מהטענות אינה נכונה, אלו טענות סרק. רשם העמותות בדק אותנו ונתן לנו אישור לעבוד, וכל הטענות שעלו כלפי התיאטרון נדחו. לא נמצאו בעיות כמו שטענו, אז אנחנו כשרים בעניין הזה. לגבי ההצגה, אני מכבד את מאבק משפחת תמם, זכותם המלאה להתנגד באמצעים דמוקרטיים, אבל זה שימוש פוליטי של מירי רגב, כדי לקדם את עצמה, ואין לזה שום קשר לבקרה. באו צופים יהודים לראות את ההצגה ואף אחד לא אמר שזו הסתה לאלימות. זה לא ההצגה זו השרה".
ממשרד התרבות טרם התקבלה תגובה.