עידן שבו השיח המזרחי־אשכנזי מייצר כל כך הרבה ריקושטים, אין ספק שלקרוא להרכב בידור "האשכנזים", זו החלטה מעניינת. "לא אנחנו בחרנו את השם", ממהר להבהיר אורי זלצמן, חבר ב"האשכנזים" - עם יואב כהן, ניר ברק, עמית רייס ויאיר פיש. כולם בני 30, פלוס־מינוס. "בהתחלה קראנו לעצמנו 'מכה קלה', אבל כשהתחלנו את העבודה ובדקנו חומרים ומערכונים בערבי סטנד־אפ של בית ציוני אמריקה וצוותא, והיינו מגיעים בשתיים בלילה להופיע מול קהל מועט, ישר היו זורקים לנו: 'האשכנזים הגיעו!' או 'איפה האשכנזים?'. הרגשנו שאנחנו נלחמים בקרב אבוד מראש, והלכנו עם השם שהדביקו לנו. לזכותנו ייאמר שזה היה ארבע שנים לפני ש'אשכנזים' הפכו לקללה".
יש דבר כזה הומור אשכנזי?
"בגדול, אנחנו מנסים להוציא את המתח מהמצב הנפיץ הזה שנקרא אשכנזים. אנחנו מדברים על זה בהופעה. למשל, במערכון של אמא פולנייה; או במערכון שבו אשכנזים מנסים להיכנס למועדון של ערסים, שהופך לסיפור קרב סטייל גבעת התחמושת. אבל יש הרבה דברים אחרים שמצחיקים אותנו. אנחנו בעיקר צוחקים על עצמנו".
מה חיבר אתכם? המוצא האשכנזי?
"למדנו יחד משחק בניסן נתיב, והתחלנו לעבוד בשנה האחרונה של הלימודים באירועים. היה לנו מפיק שהתעניין בנו ועזר לנו להתאגד יחד. הוא אמר שאנחנו צריכים עזרה והנחיה, והצמיד לנו את דני קרפל. מאז אנחנו עם דני ובלי המפיק. היום טלית הפקות מפיקים אותנו. זאת חברה עם היסטוריה של המופע 'איש המערות' של דני סנדרסון ושל חמישה אשכנזים שאף אחד לא שמע עליהם, שמנסים לעשות עניין. עכשיו אנחנו בדרך להופעות בזאפה, אחרי שהופענו שלוש שנים באולם הקטן של צוותא, שעל הבמה שלו עברו כל המוזיקאים ואנשי הבידור והתיאטרון. הבמה שם ספוגה בהיסטוריה".
רק אשכנזים יכולים לדבר על הבמה של צוותא בהערצה.
"תכלס, זה הכי אשכנזי שיש".
ולשאלה הכי פולנייה: אפשר להתפרנס מזה?
"לכל אחד מאיתנו יש קריירה אישית משלו שאנחנו מטפחים, אבל הכי כיף לעבוד יחד. טוב, יכול להיות שהגזמתי עם המילה מטפחים. 'האשכנזים' זו מסגרת שמאפשרת לנו להתפרנס טוב, כי אנחנו עושים אירועים פרטיים לקבוצות, ויש כל מיני מוצרים שאנחנו מציעים. זה נותן אורך רוח, אוויר וניסיון, כדי לפתח את המופע ולצלם את הסרטונים המטופשים שלנו. חוץ מזה, אנחנו משחקים בתיאטראות, עושים הצגות ילדים ונוער, דיבובים, פרסומות וחלטורות מפה ועד הודעה חדשה".
זה נשמע כאילו אפשר לתפוס אתכם בכל רגע נתון רובצים בסלון ומשתטים.
"זה באמת התחיל מזה שהיה לנו כיף להיות יחד, ובאמת ישבנו בסלון ועשינו סצינות, וזה נשאר. לא עזבנו את החוג אף פעם. פעם היינו עושים את זה עם פיצה, אבל היום חלקנו לא אוכלים גלוטן וחלקנו לא אוכלים גבינה, וחלקנו לא אוכלים אחרי 11 בלילה. אבל אנחנו עדיין המטומטמים שמצחיקים אחד את השני יותר מהכל".
הקהל זורם עם הבדיחות הפנימיות?
"כל עוד זה נעשה במינון מסוים. אם אני אעבור אותו, האחרים יקרעו אותי על הבמה. אין פרה קדושה על הבמה; לא אנחנו ולא החומרים שלנו, אבל לא נרד על הקהל. מי שמגיע להופעה, צריך לקבל חוויה חיובית ולא שירדו עליו".
מה יהיה במופע שיתקיים ב־1 בנובמבר בזאפה בתל אביב?
"המערכונים שלנו, וגם נארח את דביר בנדק. ניסינו להשיג את דביר מאז שהיה שמן ולא הצלחנו. עכשיו סוף־סוף יצא שנארח אותו, והוא זרם. הוא קורע אותנו מצחוק בחזרות וממש כיף איתו, למרות שהוא רזה".
"האשכנזים", 1 בנובמבר, רביעי, 22:00, זאפה תל אביב