לליהי קורנובסקי היה כל מה ששחקנית צעירה, המנסה להתברג בתעשיית הבידור הישראלית, הייתה יכולה לייחל לעצמה: תפקידים בולטים בסדרות טלוויזיה מצליחות ("איש חשוב מאוד", "להרוג את סבתא"); בתוכניות ילדים ("שכונה", "יומני החופש הגדול"); ותפקיד ראשי בסרט קולנוע ("הפורצת"), שרץ כרגע בבתי הקולנוע. בנוסף לכל אלה, היא החזיקה בכיס קלף מנצח שלא היה לאף אחת אחרת, ששדרג את מעמדה בביצה: אירוסים לעוז זהבי, אחד הכוכבים היותר לוהטים בשטח. אך כל זה לא סיפק אותה והיא רצתה יותר.
בשיא ההצלחה החליטה קורנובסקי (25) לעזוב הכל וללכת ללמוד משחק בסטודיו יורם לוינשטיין. לפני כשנה התבשרנו גם על ביטול אירוסיה עם זהבי.
בשבת האחרונה עלתה קורנובסקי עם "הנשים האבודות מטרויה", מחזה מאת חנוך לוין, על בימת תיאטרון בית הספר בסטודיו של לוינשטיין.
"נורא רציתי לעשות תיאטרון. התאהבתי בבמה, ואני חושבת שזה מגרש משחקים שלא ידעתי לשחק בו לפני כן", היא מסבירה את ההחלטה. "פחדתי, אבל זו הייתה החלטה מחושבת. חשבתי מה אני רוצה לעשות בשנים הקרובות, והחלטתי ללכת על זה בלב שלם. הבנתי שאני רוצה ללכת לרכוש כלים ולהרחיב את עצמי לעוד דברים שהם מעבר למצלמה".
ובכל זאת, אין לך צביטה בלב כשאת מקבלת הצעה לתפקיד גדול וצריכה לוותר עליו בגלל הלימודים?
"לא. אני מאמינה שמה שצריך לקרות קורה, ותפקידים שצריכים להיות שלך, יהיו שלך, ומה שלא צריך להיות שלך, לא יהיה שלך. זה הגיע מתוך בחירה שלי והחלטה שלי, שאני מקדישה את שלוש השנים האלו ללימודי משחק, עם כל מה שזה אומר".
איך החוויה בלימודי המשחק?
"החוויה ביורם לוינשטיין מלמדת, קשה ומסעירה. זה כמו לידה ארוכה. אתה מתבוסס בתוך עצמך. אתה לומד ומתפתח, כמו מערבולת אחת גדולה שאתה עובר. כרגע קשה לי לדבר על זה. אני מאמינה שיהיה לי הרבה יותר קל להגדיר את החוויה ממרחק של זמן".
ספרי על "הנשים האבודות מטרויה".
"זו טרגדיה של חנוך לוין, קלאסיקה. וכמו כל קלאסיקה, היא רלוונטית מאוד להיום. היא עוסקת במלחמה בת עשר שנים בין יוון לטרויה, שהחלה מפני שהלנה, שאותה אני משחקת, אשתו של מנלאוס מלך ספרטה, בגדה בו עם נסיך טרויה וברחה איתו. הלנה נחשבת ליפה בנשים, והיא עשתה מעשה אמיץ בעיניי. יש לה מין נופך של כישוף, של משהו אפל. היא אדם מאוד בודד, ואף אחד לא רוצה בקרבתה, כי כולם שונאים אותה מפני שהיא, כביכול, יצרה את המלחמה הזו. האדמה במחזה שמוטה, אין על מה לעמוד, אין אחיזה. זה יוצא כמו ציור, וזה מאוד פואטי".
איך זה רלוונטי להיום?
"אפשר לראות את זה במצב שיש במדינה, הפחד שאנחנו חיים איתו, וצריכים להתמודד עם כל מה שמקיף אותנו בעולם, עם כל המשפחות השכולות שחיות כאן. איך אנחנו יכולים למחול ולהסתכל על הטוב. המחזה עוסק בשאלה מהו כוחן של הנשים בעולם, כמי שמביאות אליו חיים, ומאיפה הן פועלות. זה לא משנה באיזה זמן אנחנו חיים. תמיד יש כובש ונכבש, ולא משנה באיזה צד אתה, אתה תמיד צריך לשמור על צלם אנוש".
לפני כשנה חוותה קורנובסקי פרידה מתוקשרת מעוז זהבי, ונראה שהלימודים האינטנסיביים בסטודיו למשחק והחזרות הקדחתניות עזרו לה לשמור על שפיות, כשבנוסף לכאב ולמצוקה הכרוכים בפרידה, נאלצה להתמודד עם מדורי הרכילות שפלשו לחייה האישיים. "ההצגה מנתקת אותך לרגע מהחיים, ואתה נשאב לתוך סיפור שבו אתה פתאום רואה את הכאב ואת המצוקה של אנשים בזמן אמת; אתה עובר איתם מהלך, ובסופו של דבר אתה מעריך את החיים ויוצא בתחושה שאתה מודה על כך שאתה חי ומעריך את הדברים הכי קטנים", היא אומרת.
העבודה על המחזה עוזרת גם לך להתנתק מחייך האישיים, להיכנס לתוך המשחק ולשכוח מהכל?
"כן, לגמרי".
"הנשים האבודות מטרויה", 9־23 בדצמבר, בכל ערב ב־20:30, בימי שישי ב־14:00, סטודיו יורם לוינשטיין, אולם עבאס, תל אביב
אחרי הפרידה מעוז זהבי, ליהי קורנובסקי בהצגה חדשה: "מתנתקת מהחיים"
השחקנית כבר כיכבה בטלוויזיה ובקולנוע אך החליטה לעצור וללמוד משחק אצל יורם לוינשטיין. כעת, כשהיא משחקת ב"הנשים האבודות מטרויה" ומודה שזה היה שווה הכל
