"אני בתפקיד הסבתא. וכי איזה תפקיד ייתנו לי?", אומרת המולטי־טאלנט של עולם הבידור הישראלי, רבקה מיכאלי, שהגיעה לאחרונה לגבורות, כשחגגה ממש לפני כמה חודשים יום הולדת 80. אחרי שכבשה כמעט כל תדר מעל גלי האתר, את המסך הקטן והגדול ואת הבמה, היא מגיעה לפסטיבל "צלילי ילדות 2018", עם המופע "מוזיקה למשל – משלי איזופוס – קונצרט מולטימדיה" בתיאטרון חולון. המופע משלב תזמורת סימפונית בניצוחו של אורי לשמן, שמנגנת יצירות קלאסיות־פופולריות מאת צ'ייקובסקי, ביזה, קורסקוב, ויוואלדי, באך ואופנבך - עם אנימציה; והכל בהשראת משלי החיות של איזופוס ואחרים, ובהם "הארנב והצב", "האריה והעכבר", "החרגול והנמלה" ועוד.
"לילד (השחקן דן קיזלר) נגמרה הסוללה של האייפון", היא מתמצתת את אחד מסיפורי המופע. "לסבתא אין מטען והילד מדוכא. אז סבתא מציעה שיקשיב לסיפורים ולמשלים יפים שנכתבו בחרוזים, כשברקע מנוגנת מוזיקה קלאסית ומוצגת אנימציה מרהיבה שערך דודו שליטא. המשל הראשון, כשברקע 'כרמן' של ביזה, הוא על 'האריה והעכבר', עם מוסר השכל שאומר שגם עכבר קטן יכול להציל אריה גדול בעת צרה".
זאת דרך לקרב ילדים למוזיקה קלאסית?
"האזנה למוזיקה קלאסית מצריכה הכנה עמוקה וממושכת יותר מהאזנה למוזיקה אחרת. בעבר, כשלקחתי את נכדתי, אז בת 4, לקונצרט, היא שאלה אותי: 'סבתא, אף אחד לא ישיר?'. עם נכדה אחרת שהייתה בת 6, היינו באופרה 'מאדאם באטרפליי'. הנחתי שני מעילים על המושב, במקום בוסטר, והצופים באולם סובבו את הראש לראות אם הילדה כבר נרדמה. היא לא נרדמה".
את עדיין הולכת עם הנכדים לקונצרטים?
"אני כבר מצפה לנינים. הנכדים שלי גדולים וגרים בחו"ל. כשהם בארץ, הם באים להצגות שלי. לאחרונה הנכד שלי בא לראות אותי בהצגה 'היורשת' בבית ליסין. בראש השנה הייתי אצלם בניו יורק, ובאים הנכדים של ראובן בעלי. אלה החיים. אבל אנחנו לא מנותקים כשהם מבקרים בארץ. המפגשים מאד אינטנסיביים. הם ישנים אצלי ויש את השיחות במטבח".
מיכאלי אומרת שהיא לא האדם להתייעץ איתו בנושאי מוזיקה קלאסית, אבל בתוכנית הרדיו שלה משודרת פינתו של יוסי שיפמן על מוזיקה קלאסית. "אני לומדת המון מיוסי, שמביא לתכנית את כל המידע על מוזיקה קלאסית וקונצרטים", היא אומרת. "אני מאזינה טובה. נהנית מקול המוזיקה גם כי אין שם פרסומות והולכת לקונצרטים, אם כי השנה לא יצא לי".
היא הייתה ילדה בת 11 כשהחלה לשדר בקול ישראל. "אחרי מלחמת השחרור, אמא שלי התמנתה למפקדת מחנה הגיוס בירושלים, וקצינת התרבות שלו הייתה נשואה למישהו מקול ישראל. כך נוצר הקשר", היא מספרת. "הייתי הקריינית של בית הספר. ביום העצמאות קראתי את 'מגש הכסף' ובחגים הגשתי מסכתות. אבל אז, מתוך עצלות, לא הכנתי מראש את הכתוב, ופשוט הייתי מדברת במקום לקרוא מהכתב. היום אני נצמדת לנייר, כותבת את הפתיחים והסגירים לתוכניתי. טוב, אולי מפני שהיום יש לי מחשב".
והיה לך קשר למוזיקה קלאסית בילדות?
"בילדותי בזיכרון משה בירושלים ניגנתי פסנתר. כשעברתי ללמוד בתיכון בית הכרם, הכרתי ילדים שהולכים לקונצרטים ובכל יום שישי מאזינים לתוכנית 'מוזיקה קלאסית כבקשתך' ברדיו, שהייתה נושא השיחה בכל יום ראשון בכיתה. מכאן שההאזנה והידע במוזיקה קלאסית הפך אצלי לעניין חברתי. בשנות ה־60 הגשתי ברדיו את 'הקונצרט היומי': חצי שעה של מוזיקה קלאסית פופולרית".
מאז שהיא זוכרת את עצמה, חלמה להיות שחקנית: "רציתי להיות שחקנית, ולא בגלל הפרסום. זה היה בנשמתי ולא יכולתי לעשות שום דבר אחר. לא למדתי בבית ספר למשחק. כיום אני פוגשת שחקנים שלמדו בבתי ספר למשחק ויש להם מיומנויות של שירה וריקוד. האמת, יש לנו המון שחקנים מוכשרים, הרבה יותר מעורכי דין".
במה שונה הופעה בפני ילדים בהשוואה למבוגרים?
"אני לא מרבה להופיע בפני ילדים. לאחרונה ניגשה אלי ילדה ואמרה: 'את סוג של סלב, נכון?' אמרתי לה 'כן, זו אני'. ילדים מכירים אותי מערוץ הילדים בזכות תפקידי כסגנית המנהל בסדרה 'אלישע', וגם מ'בנות הזהב'. מתברר שילדים אוהבים את הסדרה".
לחושך המצב
מיכאלי, עם 70 שנות קריירה מאחוריה, לא נחה לרגע. בנוסף להופעותיה מדי ערב על בימת תיאטרון בית ליסין ("היורשים"), היא מככבת גם בסדרה "איפה אתה חי" (כאן 11) כאמא המניפולטיבית והשתלטנית במשפחה הבוכרית, ובכל צהרי שישי חוזרת לכור מחצבתה ומגישה תוכנית אישית בנושאי תרבות ופוליטיקה ברדיו 103FM.
השיחה עם מיכאלי מתקיימת בערב יום הכיפורים, ועוד לפני שהיא נשאלת, היא אומרת נחרצות: "אני לא מבקשת סליחה מאף אחד". מירי רגב, עליה אמרה שחסר לה תא, ביקשה סליחה מכל מי שנפגע ממנה בערב יום הכיפורים: "צריך לבקש סליחה מהתרבות. אני לא רוצה להגיד מי צריך לבקש, אני מספיק מסובכת, אבל התרבות היא זו שניזוקה. לזכותה של ישראל אפשר לומר שזו תופעה שקיימת כיום בכל העולם".
את מאחלת לעצמך שבשנת תשע"ט תזכי בפרס ישראל?
"לאור, או בעצם, לחושך המצב, כנראה לא אקבל פרס ישראל. אני מתקיימת יפה בלעדיו. בכל ערב אני מקבלת מחיאות כפיים. תאמיני לי, זאת לא הבעיה של עם ישראל אם רבקה מיכאלי תקבל את הפרס או לא. אני מאחלת לנו שנה טובה, שנה של שלום ושוויון. אלו שתי מילים חשובות שצריך להחזירן לחיינו".