ב-10 במרץ 1985, נמצאה בחולות תל ברוך בתל אביב גופתה של מלה מלבסקי, תיירת יהודייה ניצולת שואה בת 59 מניו יורק, כשראשה רצוץ וגופתה מרוטשת מפגיעת מכונית. כך נחשפה אחת מפרשיות הרצח המזעזעות ביותר שטלטלו את המדינה, ועדיין ממשיכה לטלטל.
בתום חקירה, שנוהלה על ידי פקד (בדימוס) עו"ד מישל חדד, התברר כי הרוצחות הן שתי נשים "נורמטיביות", חוה יערי ואביבה גרנות. ב־1987 נגזר על השתיים מאסר עולם. אחרי ניכוי שליש על התנהגות טובה, הן שוחררו ב־2000. בדצמבר 2015 נפטרה גרנות.
לפני פחות מחודש, עלתה פרשיית הרצח המזעזע שוב לכותרות כשבקשת 12 שודרה הדרמה "רוצחות מבית טוב" על הפרשה, שלאחריה נערך ראיון עם יערי, שבו מסרה את גרסתה לפרשה, והתעמתה עם חדד. בלי קשר, אך בתזמון די מפתיע, יוצג היום המחזה "הסרט הכי טוב בעיר" שעוסק בפרשה.
המחזה נולד בשלהי 2015, אז, במסגרת קורס בימוי של אופירה הניג בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, הוטל על שלוש סטודנטיות - נועה מנטבר, רותם שושן־זילכה ועדי דרורי, בשיתוף היוצרת שירי חן - לביים פרוטוקולים של בתי משפט.
"ממש כמה ימים לפני ההגשה הראשונה, נתקלתי בכתבה קטנה באינטרנט על רוצחת שזעזעה את המדינה ונפטרה. כך גיליתי לראשונה את אביבה גרנות", מספרת מנטבר. "ברגע שראינו ששלוש נשים מעורבות, משהו סקרן אותנו בדנ"א של התיק הזה, והחלטנו לעבוד עליו לשיעור. במסגרת העבודה גילינו את 'נשים רוצחות', ספרו של מישל חדד, שטמון בו חומר חזק לתיאטרון".
השלוש, שסיימו את לימודיהן ב־2016, החליטו להתעמק במקרה הרצח של מלבסקי והחלו לעבוד, בשיתוף פעולה עם חדד ועו"ד פנינה דבורין - התובעת בתיק המדובר - על ההצגה "הסרט הכי טוב בעיר" , שעלתה לאחרונה בצוותא בכיכובן ומבוססת על סיפורן של שלוש הנשים המעורבות בפרשייה.
"מפני שגם בחקירה וגם בבית המשפט לא היה ברור מי עשתה מה במהלך הרצח, כל אחת מאיתנו משחקת את כל הדמויות", מספרת מנטבר.
איך זה לשחק רוצחת?
"זה מעניין. מפני שאנחנו לא יכולות לדעת מה הגרסה המדויקת ב־100% ומי עשה מה, אנחנו תמיד חייבות להילחם על חפותנו ותמיד יש אמונה ש'החלק שלי היה קצת פחות' ו'אני משתדלת לא להסתיר דברים'. המחשבה הכי עמוקה שנכנסנו אליה בתפקיד של רוצחת זו דווקא התחושה האמיתית שאתה לא אשם".
האם החשיפה הטלוויזיונית לאחרונה של חוה יערי שפכה אור על הפרשה?
"חד־משמעית כן. כיוון שהיינו בשיח עם מישל לאורך כל התקופה, ידענו שהסרט צפוי לצאת, והוא שודר במקביל להצגה הראשונה שלנו. בעקבות הסרט קיבלנו השראה לעוד כמה דברים, וזה גרם לנו לעבות את ההצגה. פתאום אתה רואה מה היה החוט שחיבר בין הרוצחות, מה באמת מעניין את האנשים. לקחנו השראה מהחשיפה הטלוויזיונית, כי ידענו על מה לשים זרקור. אנשים בגיל של הוריי, שחוו בזמן אמת את הפרשה, מתעניינים מאד בהצגה ומקבלים פרשנות אחרת ומעניינת לנושא. אנשים צעירים יותר, באים ומקבלים סיפור חדש שאין עליו שום מידע קודם. זה מזכיר את סרטי החקירות והפשעים, רק שפה אתה מגלה שזה משהו שקרה בחצר האחורית שלך. זה מעורר סקרנות, ואני חושבת שאנשים מתלהבים מזה. תמיד יש קולות שאומרים: 'למה לתת לזה במה?'".
הרוצחות מצטיירות בהצגה כ"גיבורות". מדוע?
"מפני שהן באו ממקום מאד נורמטיבי, מצאו נחמה אחת בשנייה ואז התחילו להתכתש. זה סיפור של חברות שנהרסה. יש משהו רומנטי בגלאם ובהד התקשורתי שזה קיבל, ואנשים הזדהו עם זה, כי כמה שעצוב להגיד, הן היו נשים רגילות, למרות שהן הפכו לרוצחות".
חוה יערי כבר ראתה את ההצגה?
"עוד לא. אני גם לא יודעת אם היא תרצה בכלל לראות, כי כשאתה מסתכל על עצמך ממסך טלוויזיה זה אחרת מאשר לשבת בקהל ולראות את הדמות שלך משוחקת על הבמה".
"הסרט הכי טוב בעיר", היום (שני), 20:30; 14 באוקטובר, ראשון, 20:30, צוותא 2, תל אביב