פרולוג
שלום לינדנר נולד בברלין ב–9 בנובמבר בשנת 1927, היום לפני 91 שנים. בנובמבר 1933, כשהיה בן 6, הגיע ארצה עם הוריו שהתיישבו ברחובות. הוא נשלח על ידי הוריו ללמוד בגימנסיה הרצליה בתל אביב, ומאז בעצם הפך לתל אביבי.
שלום לינדנר החליף את שמו לשלמה להט, אבל אנחנו העדפנו לקרוא לו צ'יץ'. למה צ'יץ'? כי כשהיה עדיין ילד רחובותי, עודד את חבריו ששיחקו במשיכת חבל בקריאה "ציהן" שפירושה "משוך" בגרמנית, שפת אמו. הילדים לא כל כך הבינו מה הוא רוצה מהם, וה"ציהן" הפך לצ'יץ'.
כעבור שנים, כשהיה כבר ראש עיריית תל אביב וכשברור היה לכולנו שתמיד הוא היה ושהוא יהיה לנצח, פנה אליו יואב גינאי שאירח אותו בתוכנית "לגעת ברוח" במילים: "צ'יץ', שלום".
"למה צ'יץ', למה לא שלמה להט?". שאל צ'יץ', כלומר שלמה להט.
"כי זה השם שלך", השיב גינאי.
"לא!", התעקש להט.
התחלה בהחלט לא נוחה לראיון, אבל יואב גינאי המנוסה, שידע כנראה שעם האיש הזה רק ככה יהיה מעניין, המשיך וסנט. "אומרים עליך שאתה בן אדם נורא אימפולסיבי".
"אני?!", נזעק האיש כאילו שמע זאת לראשונה בחייו.
"שאתה מחליט דברים מהר".
"אני לא אימפולסיבי!", קרא צ'יץ', אופס להט, באימפולסיביות והוסיף: "במדינת ישראל כיום אדם חיובי הוא דבר פסול. אדם שמחליט מהר - לא טוב!".
תמונה ראשונה
אני את העיר הזאת אף פעם לא ניהלתי עם כסף. רק עם תקציב. שבועיים לפני שפרשתי אמרתי שאני מגיש תביעת דיבה נגד שר האוצר שהאשים אותי שאני משאיר את העיר עם חוב של מיליארד שקל. זה שקר, כי זה חוב של מיליארד וחצי.
(שלמה להט)
בשנת 1974 נאלץ ראש עיריית תל אביב יהושע רבינוביץ לפנות את מקומו אחרי קדנציה אחת בלבד. הבחירות עוד לא היו אישיות. מפלגת העבודה שרבינוביץ עמד בראש הרשימה שלה הפסידה לגח"ל בראשות שלמה להט, שהתחיל את 20 שנות כהונתו כראש העיר המיתולוגי. מיד בהתחלה הצמיד לתל אביב שם נוסף, ומאז זו תל אביב–יפו.
יהושע רבינוביץ לא נשאר מובטל. הוא התמנה תוך זמן קצר לתפקיד שר האוצר בממשלתו הראשונה של יצחק רבין. הוא יזם את הרפורמה במס ההכנסה, אבל ייזכר דווקא בגלל מס המעסיקים שהטיל והמע"מ שהביא עלינו.
כראש עיריית תל אביב הכשיר רבינוביץ את פארק הירקון, יזם את נתיבי איילון והקים את קרן תל אביב לספרות ואומנות. אבל הוא זכור בעיקר בגלל החטוטרת הזו שקוראים לה כיכר אתרים, שעליה אמר מחליפו שהשלים את בנייתה שבמלחמת המפרץ הוא התפלל שייפול עליה טיל.
אני היו לי דעות פוליטיות מאוד שמאלניות. אני כבר אז דיברתי על מדינה פלסטינית ועל שלום ועל לוותר על חלק מהשטחים וכדומה. אז למה הם פנו אלי? כי הייתי אלוף. הייתי מוכר ובמפלגה הליברלית (שהייתה ממרכיבי גח"ל) היו הרבה בדעות שלי. לא הייתי יחידי.
תמונה שנייה
האלוף במילואים שלמה להט הגיע לקומה ה–12 בבניין העירייה כשמאחוריו קריירה בת 28 שנה. הוא היה בן 17 כשהצטרף ל"הגנה". במלחמת העצמאות שירת בחטיבת גבעתי כמפקד מחלקה ומפקד פלוגה. היה חניכו של יצחק רבין בבית הספר למפקדי גדודים בצה"ל ומשם המשיך לעלות בסולם הדרגות. אחרי מלחמת ששת הימים מונה למושל ירושלים. הוא היה שותף ליוזמה של הריסת שכונת המוגרבים שהייתה צמודה לכותל והפיכת השטח לרחבת תפילה.
אני תמיד אמרתי שבלי ירושלים לא נחיה. אבל בלי תל אביב לא נתקיים.
יחסיו עם טדי קולק, ראש עיריית ירושלים ומי שהיה שותף להחלטה ההיא של מחיקת שכונת המוגרבים, היו קרובים וטובים. כל כך קרובים וטובים, עד שבתוכנית "הדרן" של מפיקת־העל דליה גוטמן שהוקדשה לטדי קולק, העניק ראש עיריית תל אביב–יפו לידידו ראש עיריית ירושלים מתנה מיוחדת ומקורית.
טדי יקר. נתנו לי בסך הכל שתי דקות לדבר עליך, ואני, בחיי, יש לי כל כך הרבה דברים טובים לומר עליך מעבר לשתי דקות, ואתה יודע - לי זה לא קורה רבות... הניסיון המוניציפלי הראשון שלי קשור בטדי קולק. בשנת 67' הייתי בחופשה. סיימתי את תפקידי כסגן מפקד גיסות השריון והלכתי לסיים את הלימודים באוניברסיטה. שלחו אותי לדבר ביידיש ולהוציא מהיהודים בדרום אמריקה כסף עבור הבונדס. עד היום, כשאני פונה לתורם, אני מגמגם ומסמיק. טדי, כשהוא פונה לתורם, אז התורם מגמגם ומסמיק. והנה, פרצה המלחמה ואני חוזר ופוגש את משה דיין בארבע לפנות בוקר והוא אומר לי: "אני מחפש אותך שלושה ימים. אתה מושל העיר העתיקה בירושלים". כנראה שמאז נדבקתי בחיידק.
וכשכמעט חלפו אותן שתי דקות שהוקצבו לו, אמר צ'יץ':
חשבתי: מה אנחנו, תושבי תל אביב, יכולים לתת מתנה לך, טדי, ולירושלים עירך. אז יש דבר אחד שאין לירושלים ואפילו טדי קולק לא יכול לעשות זאת, לכן אנחנו ניתן את זה כמתנה. ים אין בירושלים. אז יש חוף ממש מול רחוב אלנבי, והחלטנו לקרוא לו "חוף ירושלים".
וככה, בתל אביב בטיילת צ'יץ', ששמה אגב ניתן לה עוד בחייו, יש חוף ירושלים, מתנה מראש עיריית תל אביב לראש עיריית ירושלים.
אומרים אנשי ירושלים:
כן, תל אביב זה סתם גלגל...
אין פרופסורים בה כזית
ונביאים בה אין בכלל.
היסטוריה אין בה אף כזרת.
אין רצינות בה. אין משקל.
נכון מאוד, אדון וגברת
לא, אין בה כלום. לא כלום אבל...
בכל זאת יש בה משהו
כן, יש בה איזה משהו,
שכלל עוד לא היה שהוא
והוא כולו שלה שהוא.
כן, יש בה איזה זיק שהוא,
שכלל הוא לא מזיק שהוא,
ויש בה איזה חן שהוא,
שלאחרת אין שהוא...
(נתן אלתרמן)
אתנחתא
שתי תמונות חרותות לי עמוק בזיכרון: האחת - קונצרט של שירי יידיש בהיכל התרבות, שאותו יזם ראש העיר. אז גיליתי בפעם הראשונה עד כמה קשורה נפשו בשפה הזו. הייתי בין עורכי הערב, וממש לא לפי התוכנית - כשדודו פישר עלה לשיר, הזכיר לו צ'יץ', שישב בשורה הראשונה, שלא ישכח חלילה את השיר האהוב עליו. ודודו התחיל לשיר, והדמעות זלגו מעיניו של ראש העיר.
מה איתך, מוישל'ה
אני אותך זוכר
היית החבר שלי
מזמן, בזמן אחר.
בחדר כשלמדנו אז
לקרוא להתפלל
הרבי עוד עומד מולי
ובידו מקל.
אוי, איך מחזירים אחורה
את אותן שנים
אוי, איך הזמנים ההם
כל כך מתרחקים.
אוי, איך מחזירים אחורה
מוישל'ה אחי
את הזמן שעף חלף לו
אוי, הגעגועים
(מרדכי גבירטיג / תרגום: אבי קורן)
הזיכרון השני הוא מאחד הטקסים לזכר יצחק רבין של משמרות השלום והדמוקרטיה, שאליהם הקפיד להגיע בכל שנה כצופה בלבד. כשביקשנו שיאמר גם משהו בטקס, הוא סירב. באותה שנה השתתפו בטקס בפעם הראשונה תלמידי בית הספר "גבריאלי", שהופיעו עם קטעים שקראו ושירים ששרו. בערב התקשר אלי נרגש וביקש למסור תודות לכל המשתתפים והמארגנים, במיוחד כמובן לתלמידים ולמורים של בית ספר "גבריאלי". ניצלתי את ההזדמנות הבלתי חוזרת וביקשתי שבשנה הבאה יעלה לבמה ויאמר כמה דברים, ולו למען הילדים. הוא נענה מיד.
שנה אחרי כן הוא לא הגיע. הוא כבר היה חולה באלצהיימר.
אפילוג
להט, שנולד היום לפני 91 שנה, שעלה ארצה החודש לפני 85 שנה, לא חדל מלהתייסר מאז העצרת שארגן החודש לפני 23 שנה.
והוא, שהיה ראש העיר השביעי של העיר תל אביב–יפו במשך כ–20 שנה וארבע קדנציות, הלך לעולמו לפני ארבע שנים ב–1 באוקטובר 2014, שזה ז' בתשרי תשע"ה.
מאיר דיזנגוף, ראש העיר הראשון של העיר תל אביב במשך 12 שנה ושתי קדנציות, הלך לעולמו ב–23 בספטמבר 1936, שזה ז' בתשרי תרצ"ז. בדיוק באותו תאריך עברי, רק בהפרש של 78 שנים.
הפנסים חיוורי פנים,
כחולות עיני העננים,
ומשהו מוזר כזה
לוחץ דומם על החזה.
לוחץ, קורע ודורש,
הלב רוצה להתעטש.
דצמבר חודש מקוטר
ריחות תפוח ומטר.
אתה נותן כוחות גנוזים
להרוגי התמוזים,
אתה יודע להשיב
מעט אביב לתל אביב
(נתן אלתרמן)