באמצע הלילה, אלכוהוליסטית נתקעת בלי אלכוהול בבית. למרות שמאוחר, היא יוצאת לסיבוב ברים בעיר, שאליה נלווית בתה בת ה־15. ברמן צעיר שקולט את האם ובתה, מרחם על הילדה שנגררת אחר אמה בחיפושיה אחר הטיפה המרה. מכאן מתחילה אינטראקציה בין השלושה. זוהי תמציתו של "סיבוב ברים", מחזה קצר, 15 דקות אורכו, אחד מארבעה מחזות קצרים שיוצגו השבוע (27־28 בדצמבר) בפסטיבל תיאטרון קצר ב"צוותא", במסגרת הפורמט החדש "קצר על הבר".
"נעניתי לקול קורא למחזאים מטעם הפסטיבל להגיש מחזות המתרחשים בברים. זה היה הרעיון שעלה במוחי", אומרת מיכל דותן, שכתבה את המחזה. "קשה להכניס עלילת מחזה טעון ודרמטי לסד של 15־20 דקות, אבל זה היה מאתגר וכיפי, גם בזכות עבודת צוות מופלאה, כששלומי אדרי, המנהל האמנותי והבמאי, דחף את הדברים למקומם החד והמדויק, עם השחקנים נינה קוטלר (האם), נדב ניר (הברמן) ומיקה נאדל (הילדה)".
זהו מחזה ראשון פרי עטה שעולה על הבמה. עד לאחרונה שימשה דותן כעורכת וכותבת תוכן לאתרי אינטרנט, בין היתר כעורכת ראשית וכבעלים של כעשרה אתרי נישה בתחום הריון, לידה והורות ("טיפת חלב ברשת"). בעבר הייתה בין מייסדי "עכבר העיר אונליין" ושימשה ככתבת תרבות ומבקרת קולנוע, טלוויזיה ואוכל. בשנים האחרונות חוותה פרץ יצירה, שהקדים במעט את משבר גיל 40. "החלטתי לצמצם את עבודתי באתרי התוכן כדי להתמקד בכתיבה יצירתית. הבנתי שכל עוד אני עוסקת בדברים אחרים, היצירה נדחקת הצידה. זה היה תירוץ נוח להגיד שאני עסוקה בעבודה ועם הבנות בבית. אבל חלפה שנה ועוד שנה, וכשהגעתי לגיל 37, אמרתי לעצמי: 'די, הגיע הזמן'. כלומר, הגיע הזמן שאקח את היוצרת שאני ברצינות. שיניתי את סדרי העדיפויות שלי, והתוצאות נראות לעין: סיפורים שכתבתי מתפרסמים בכתבי עת, המחזה שלי עולה על הבמה ויש גם ספר, תסריט לסרט ואפילו סדרה שכתבתי. הכל מחכה לזמנו לצאת, ממש תכף", היא מגלה.
ואם שם משפחתה נשמע לכם מוכר, זה כי דותן (40) היא בתו הבכורה של הבדרן, השחקן ויו"ר אמ"י דודו דותן ז"ל, שנפטר מדום לב ב־2001 והוא בן 52 בלבד. מיכל נולדה לדותן מנישואיו הראשונים לזמרת עירית דותן. היא גדלה עם אביה במשפחתו החדשה, עם אשתו מירי והאחים יוני ונילי. "אנחנו משפחה מצחיקה. שלושתנו ניחנו בהומור שחור מהול בציניות. בשבעה על אבא, היו שהזדעזעו כמה שצחקנו. אבל זאת דרכנו להתמודד", משתפת דותן.
בתחילה רצתה דותן להיות שחקנית כמו אבא, והחלה ללמוד משחק ב"בית צבי", אך מעולם לא עלתה על במה. "לא סיימתי את הלימודים. לא היו לי מרפקים וכוח. התחלתי ללמוד חודש אחרי שאבא נפטר. הראש שלי לא היה במקום", היא מספרת.
בנסיבות אחרות, הדברים היו נראים אחרת?
"מה שצריך לקרות קורה, אבל חיידק הבמה והיצירה אף פעם לא היה רדום אצלי. במובן מסוים, כל מה שאני - התשוקה לכתיבה: אבא שלי פרסם 17 ספרים - לתיאטרון, לקולנוע למוזיקה, זה הכל ממנו. בשבוע שעבר אחי יוני ואני טסנו ללונדון להופעה של פול מקרטני. זה אצלנו בדם. אנחנו תמיד רצים מהצגה להופעה. אבל כשאני כותבת היום, אני לא חושבת עליו בהכרח. אחרי הכל, עברו הרבה שנים מאז שהוא נפטר, ואני כאן בזכות עצמי".
זו הייתה פרידה חטופה מאבא.
"נכון, זו הייתה פרידה חטופה, חצופה וכואבת מאוד, כשהייתי בת 22 בלבד. אבא שלי יצא לחופשה בטורקיה עם חברו גדי סוקניק ולא חזר ממנה. משהו עדיין לא סגור אצלי. אולי הוא החליט לא לחזור וחי לו אי שם בטורקיה. סוג של אלביס כזה".
מתי הוא חסר לך בעיקר?
"דודו דותן לכל האחרים היה הבדרן ואיש הבמה. עבורנו הוא היה אבא, האבא הכי חם בעולם. הוא היה עוצם עיניים ומודיע: 'שאף אחד לא יעז לנשק או לחבק אותי'. כמובן שעשינו בדיוק ההפך, גם בגיל 20. אם הוא היה מגיע לבכורה של ההצגה שלי, הוא היה בוכה. כזה הוא היה - מזיל דמעות כמו תינוק שנהג לצחוק על עצמו, ובוכה גם בפרסומות. הדמעות שלו יחסרו לי".
"סיבוב ברים", 27 בדצמבר, חמישי, 20:00 ו־21:30; 28 בדצמבר, שישי, 14:30 ו־22:00; 29 בדצמבר, מוצאי שבת, 18:30 ו־21:00, פאב Friends Underground, תל אביב