חני נחמיאס על סצינת האונס ב"בובה" וחנן גולדבלט: "נדמה שהכל המצאה"

המשפחה: "נולדתי בבית החולים 'דג'ני', לימים 'צהלון' ביפו. הורי, יעקב ופנינה נחמיאס, שניהם ס"ט, יוצאי סלוניקי שביוון. גדלתי עם אחַי - ירדן, מסגר אומן, ושחר, צייר - בבית של תרבות לדינו עם עברית ברמה גבוהה ועם דגש על חינוך. נדרשתי להצטיין בלימודים כדי שירשו לי להופיע. בגלל זה הייתי החננה הלאומית. 'חניקה הביאה תעודה משעממת, הכל טוב מאוד', אמא הייתה מתגאה בשכונה. כן, בבית אני חניקה, או חנוש, כפי שקוראת לי איילת נחמיאס־ורבין, בתו של האח הצעיר של אבא. לימים סגרתי מעגל עם תרבות הלדינו מהבית כשבמשך שנתיים למדתי את השפה באוניברסיטת בר־אילן, לאחר שאת הרומנסות הספרדיות גמעתי עם חלב הינקות שלי".

מקהלת צדיקוב: "לפני חנה'לה התחלתי להופיע במקהלה מייסודם של יוצאי בולגריה עם עירית ענבי, חברתי הקרובה עד היום. הייתי נוסעת בשני אוטובוסים ליפו כדי לשיר בניצוחו של לסלו רוט, איש אלגנטי, ספוג בתרבות אירופית ומוזיקאי שהערצנו בכל נימי נפשנו. שרנו שם קלאסיקות עבריות ושירי עמים".

"אני ירושלמי": "אני הילדה שרואים אותה שרה על המרכבה של מונטיפיורי לצדו של יהורם גאון וצועקת 'כל הכבוד לשר!' בשיר על משה מונטיפיורי בסרט 'אני ירושלמי', שיצא בשנה של חנה'לה. יהורם היה מקסים".

"אורט טכניקום": "לא תאמינו, אבל אני הנדסאית בניין עם תעודה. 'קודם תלמדי מקצוע', אמרו הורי ולא הסכימו שאלמד ב'תלמה ילין'. כיסמנית, ילדה נורא טובה שעשתה מה שאמרו לה - חוץ מענייני לבוש שבהם הייתי טום בוי והתמרדתי - צייתי. כישרון הציור שלי הביא אותי לאורט טכניקום. את התוצאות רואים בדירה שלי שאותה תכננתי".



שמעון פרס: "חמי פרס, שלמד כיתה מעלי בתיכון, ואני היינו שלוש שנים בני זוג בתקופת הלימודים שם. עם ה־1.58 מטר שלי תמיד נמשכתי לאנשים גבוהים. אגב, הבן שלי טום מתנשא לגובה של 1.92 מטר. אנשים חשבו שחמי וחני הוא זיווג שיהיה לעד. סוניה פרס הייתה מדהימה ומאוד אהבה אותי, גם שמעון, שאצלם הייתי מתארחת לקידוש של ליל שבת. חוויה בלתי נשכחת הייתה לטוס במסוק בל צבאי גדול עם שר הביטחון פרס, בנו חמי והרב הראשי לצה"ל גד נבון לסדר פסח עם חיילים באחד מבסיסי צה"ל. אני זוכרת את עצמי קמה אצלם בשבת בבוקר, הולכת למטבח לקחת כוס מים ופוגשת את שר הביטחון מדיח כלים כשהוא לובש תחתוני בוקסר. ליום הולדת 18 שלי הוא כתב לי ברכה מאוד יפה. פרס וסוניה קנו לי אז שרשרת זהב עם פרפר. הייתי אצלם כמו בת משפחה, אבל כשהתגייסנו לצבא נפרדו דרכינו".

גולני: "בגלל הלימודים בתיכון המקצועי גויסתי לגולני כשרטטת וכפקידת מבצעים, למרות שהתקבלתי ללהקה צבאית לפני הגיוס. כשהועליתי בבקו"ם לאוטובוס שנסע צפונה, הייתה דרמה איומה שלבסוף התבררה כמיותרת. שלושת החודשים שלי בגולני, עד שהועברתי ללהקה, היו תקופה חווייתית במיוחד, כולל תרגיל לילי קרבי שאליו לקחו אותי כצ'ופר על ששרטטתי את פקודות המבצע ובו הרגשתי בעלטה כמו בסרט. בגולני, אגב, כבר היה לי חבר אחר, הקמב"ץ גוני הרניק, שאחר כך נפל בקרב הבופור במלחמת לבנון הראשונה. יותר מעשור הסתובבתי עם מודעת האבל שלו בתיק".

להקת הנח"ל: "כשהגיעה ההעברה ללהקה, כבר הייתי גולנצ'יקית מכורה, וכל השירות בלהקה לא נפרדתי מהכומתה החומה של גולני. בלהקה התחלתי כמחליפה, בלי שום סולו. כנראה הם נבהלו לאחר שנתן דטנר, שהכיר אותי מגבעתיים, העביר להם הודעה שתגיע אליהם אחת שתקרקס אותם. בקושי נתנו לי שורה בשיר 'ויויו גם'. רק בהמשך השירות, לאחר לא מעט תסכול, קיבלתי שם את הכבוד שהגיע לי".

חנן גולדבלט: "בלהקת הנח"ל פגשתי את חנן גולדבלט. משם אני זוכרת אותו כבמאי תזזיתי ומלא הומור, מין ילד שטותניק כזה ונורא מצחיק שאהבנו. הוא זה שהביא אותי ל'בלי סודות', התוכנית שהפכה אותי לכוכבת ילדים, ואיתו הופעתי בלי סוף בכל הארץ. מעולם לא ראיתי אפילו לא ברמז מה שסיפרו עליו, מה גם ששום דבר לא היה חסר לו כשנשים חגו סביבו. לפעמים היה נדמה שהכל המצאה. עצוב לי מאוד בשבילו. לא עזבתי אותו. נשארנו חברים. אנחנו נפגשים עד היום".

"בלי סודות": "התוכנית 'בלי סודות', שיצאה לא מעט זמן לאחר שצולמה, הפכה אותי בבת אחת לכוכבת ילדים. התוכנית שינתה באופן חד־משמעי את חיי. לא רק שהיה לה רייטינג מטורף, אלא גם לימדו באמצעותה בבתי הספר. מה שלא יודעים הוא שהתוכנית צולמה בהמשכים. בשלב כלשהו הייתה שביתה ממושכת בחינוכית. אז כשהסתובבתי בחוסר מעש, העברתי את הזמן במכירת ספרים מדלת לדלת, אפילו במילוי קופסאות בחומוס במעדנייה".

התיאטרון הקאמרי: "כשישבתי במזנון של החינוכית בהפסקת צילומים של 'בלי סודות', נקשר לי קשר של שיחה עם אבנר חזקיהו, מגדולי השחקנים בקאמרי. בסופה הוא ביקש ממני את מספר הטלפון שלי. נתתי בלי לשאול למה. למחרת צלצלו מהקאמרי. עמרי ניצן הזמין אותי לשחק שם בקומדיה הבריטית 'מיטות משונות' את בת זוגו של וישינסקי בהצגה שחזקי היה מהכוכבים שלה. כך החלו לי בשלהי 81' חמש עונות מרתקות בקאמרי, שהיה בית הספר שלי למשחק. בסצינה בהצגה, שבה הייתי אמורה להיות כאילו ישנה, נרדמתי על אמת מעייפות. כזה דבר שוב לא קרה לי בתיאטרון. בקאמרי עברתי מהצגה להצגה עד שהתשוקה אבדה לי. במקביל חברים שלי הופיעו במופעים כמו 'הלהקות חוזרות' וזה גרם לי לקנא. בגילי הצעיר דאז בא לי לעשות משהו של נעורים בעוד שבתיאטרון הייתי במעין בית אבות יוקרתי. בקיצור, הרגשתי שמיציתי ובא לי בידור".

צביקה: "בשנה שבה התחלתי לשחק בקאמרי פגשתי בבריכת כפר המכביה את בעלי הראשון, צביקה שטיינמץ. הגם שהיה גרוש ואב לילד, הוא, גבוה, חתיך, איש מרשים מאוד, נראה היה לי כגבר החלומות. נישאנו ב־83', אבל האושר שלנו לא נמשך זמן רב. צביקה חלה במחלה קשה בכלי הדם שהרסה לו את החיים. עברנו תקופה נוראית כשהייתי בשיא הקריירה. העבודה הייתה בשבילי בריחה והחזיקה אותי שפויה כשהקהל, שאותו בידרתי, לא ידע מה עברתי בבית. אחרי עשר שנות נישואים צביקה נפטר".


טום ומאי: "בכל אותה תקופה קשה היה לי חשוב להגן על הילדים שלנו ולמנוע מהם להיגרר לתוך המחלה של אבא שלהם. אפשרתי להם להביא חברים, לשמוע מוזיקה, אפילו להיות שמחים, כי החיים נמשכים. מאי בת 32, נשואה והיא גננת. טום, שאת שמו החלפתי מתום בעצת הרב איפרגן, הוא 'הרנטגן', בן 35. לפני עשר שנים הוא יצא לטיול במזרח הרחוק ונתקע בקמבודיה, שם הכיר צעירה מקומית והתחיל לעסוק בנדל"ן בעזרתי. אני מושקעת שם הרבה יותר ממה שהתכוונתי. אולי אני לא מבינה גדולה בכלכלה, אבל יש לי אינסטינקטים עסקיים טובים שאף פעם לא הכזיבו אותי".

כוכבת ילדים בעירום: "אין לי הסבר איך נקלעתי לכך, בניגוד לאופי השמרני שלי. חשבתי שתפקיד נשי ראשי בסרט 'בובה', לצד זאביק רווח, אחד מהקולנוענים היותר נחשבים בארץ, שווה אפילו סצינה בעירום. לא יכולתי לשער שתיהפך למה שהפכה. בסיכומו של דבר סצינת האונס עם אשר צרפתי הייתה טראומטית לגבי, גם אם התאפשר לי לחרוג מהטייפ־קסטינג של דמויות חמודות ומתוקות. המשחק ב'בובה' הוציא ממני צבעים שהם האנטיתזה שלי".

"פיטר פן": "אף פעם לא החשבתי את עצמי כזמרת אלא כשחקנית ששרה. לכן אולי לא היה לי הלהט להוציא תקליט. את כישורי השירה שלי ניתן לי להפגין במחזות זמר, שאיתם התחלתי לפני 30 שנה כוונדי ב'פיטר פן'. בהפקה א־לה ברודוויי קרתה לי תאונה מפחידה. זה קרה בזמן שבו היה עלי להתעופף מצד אחד של הבמה לצד השני, ותקלה טכנית העיפה אותי כמו טיל לתוך התאורה. בנס יצאתי מזה בשלום, ועם הבמאי שלי שם, אורי פסטר, סגרתי מעגל לפני שלוש שנים בחג המחזמר שהוא הפיק בבת ים. למרות שהצגנו את 'גולדי חזיות' שלוש פעמים בלבד, זה היה משיאי הקריירה שלי, בתפקיד של אישה חרדית מורדת".

"צלילי המוזיקה": "תפקיד מריה ב'צלילי המוזיקה' בבימויו של מנחם גולן היה מתנה גדולה שקיבלתי ולא ידעתי להעריך אותה. אני נאלצת להודות שכאשר הוצע לי הסתייגתי ואמרתי שזה כמו מרק קר, אפילו אלטע זאכען. פחדתי שזה יקבור אותי ובעצם חלמתי על 'מצחיקונת' ועל 'מרי פופינס'. 'רק תעשי אודישן', אמרה האמרגנית שלי, ציפי מייזלר. אני חייבת לה את התפקיד שהביא אותי לפגוש מאחורי הקלעים בניו יורק את ג'ולי אנדרוז, מריה המקורית והאולטימטיבית, שאותה ראיתי מככבת במחזמר 'ויקטור ויקטוריה'. באתי אליה עם תוכניית 'צלילי המוזיקה' בעברית. 'ממריה למריה - באהבה', היא כתבה עליה, ואני המשכתי לתפקיד עליסה במחזמר 'עליסה בארץ הפלאות".



חברת מועצת העיר רמת גן: "פרק מיותר לחלוטין בקריירה שלי. אם בדרך כלל אני לא נאיבית, כאן הייתי. אני ירוקה, ממחזרת כל מה שאפשר ושומרת על הסביבה. כשהציעו לי לייצג את הירוקים, חשבתי שיש לי המון מה לתרום. כיום אני מבינה שמי שנכנס לפוליטיקה הוא מזוכיסט או טיפש. כי זו מערכת מסואבת, כוחנית, נקמנית ורעה. בקיצור, כל מה שלא הייתי רוצה לגעת בו. אם שרדתי שם קדנציה שלמה, זה היה כדי לא להיחשב כגימיק שבאה והולכת.