כמו רבים מילדי ירושלים ששכשכו בבריכת השחייה של ימק"א, מאז נוסדה ב־1933, כך גם שרון שגיא, רקדנית פלמנקו וכוריאוגרפית, שכשכה שם בימות הקיץ בילדותה הרחוקה. היום היא תשוב לבריכה הגדולה והריקה, אל המלתחות העזובות ואולם הספורט של ימק"א, לרגל השתתפותה באירוע המחול הייחודי "גוף־מחול־מקום: מופע פוגש עיר" - מופע שוטטות המחבר גוף רוקד ושר, עם האתר והעיר ירושלים, שיתקיים מהיום ועד יום רביעי, פרויקט רב־שנתי שיזמה והובילה המחלקה למחול של עיריית ירושלים, בשיתוף פעולה עם האקדמיה למוסיקה ולמחול.
שגיא (52) היא אחת משבע כוריאוגרפיות מתחומי מחול שונים, שהוזמנו על ידי המנהלת האמנותית של הפרויקט, נטע פולברמכר, כדי ליצור יצירות מקור בהשראת ירושלים, הנוגעות בנושאים כמו קהילות העיר, ישן וחדש, אמונה וכפירה, יופי וכיעור, רוע וחמלה, קדושה וטומאה. את העבודות של הכוריאוגרפיות יבצעו 18 תלמידות האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, אנסמבל המורכב מתלמידותיה של נטע פולברמכר. "כל אחת מהכוריאוגרפיות התבקשה ליצור מופע שאורכו 8־10 דקות, שיבצעו חברות האנסמבל. שבעת המופעים נשזרים זה בזה, כשהחוט המחבר בין הסגנונות השונים הוא ירושלים, על כל מורכבותה, כשהקהל נודד עם המופעים בחללים השונים של ימק"א", מסבירה שגיא. "למרות שהיצירות נפרדות, נוצר תהליך הומוגני ומלכד שעובר מדבר לדבר, וכל מופע מועלה פעמיים כל ערב".
Uno Dos Tres הוא שמו של המופע שיצרה שגיא לתשע רקדניות האנסמבל. עבודה השואבת את השראתה מהמקצבים, השפה והתנועתיות של הפלמנקו, בדגש על לגעת בלב העיר רוויית הטקסטים והשבטיות, בשילוב פעימות הקצב הייחודיות לפלמנקו ולירושלים. "העבודה שלי לא נועדה להפוך את האנסמבל ללהקת פלמנקו, אלא להעניק ליצירה טכניקה, צבעים, כלים ומקצבים של הפלמנקו, על רקע הניגודיות של ירושלים", היא אומרת. "תשע הבנות ירקדו יחפות, כשאת הריקוד ילוו מחיאות כפיים, תיפוף על הגוף, שירת אקפלה, וליווי של מוזיקה צוענית ונגן מפוחית. הריקוד יבוצע בתוך בריכת השחייה הריקה, והוא מתכתב למעשה עם ההיסטוריה והארכיטקטורה של הבריכה, ועם חשיבותו של מרכז ימק"א כמקום המלכד את שלוש הדתות בעיר".
שגיא רקדה בילדותה ובנערותה בלט, ופיזזה בלהקות המחול של ירושלים - "הורה" ו"הורה נעורים" - עד שמצאה את ייעודה בפלמנקו. "הייתי בת 15 כשהלכתי עם הוריי למופע פלמנקו שעלה בפסטיבל ישראל, וחטפתי את שוק חיי", משחזרת שגיא. "בעקבות מה שראיתי על הבמה, נפל לי אסימון כבד, וידעתי שזה מה שאעשה כשאהיה גדולה".
קצת אחרי הצבא, עם אומץ של בת 20, יצאה לרדוף אחר החלום, ובלי לדעת מילה בספרדית, או צעד בפלמנקו, נחתה במדריד. "הייתה לי כתובת של האקדמיה 'אמור דה דיוס' (אהבת אלוהים), שבה למדו ולימדו כל גדולי הפלמנקו", היא מספרת. "בשפת הסימנים שאלתי באיזה מהכוכים ששימשו סטודיואים, מתקיימים שיעורים למתחילים".
15 שנים התגוררה שגיא בספרד, כשהבסיס המקצועי שלה נשאר במדריד. היא הפכה לרקדנית פלמנקו מקצועית, ויצאה לסיבובי הופעות ביפן, מקסיקו, ארצות הברית וברחבי אירופה. ב־2001 חזרה לירושלים בעקבות געגועיה למשפחתה ורצונה להקים משפחה. "הייתי במרוץ של החיים, כשהבנתי שנכון לי להקים משפחה בארץ", היא משתפת. כיום היא נשואה ואם לבן 13.
בשיתוף עיריית ירושלים ייסדה שגיא את המרכז לאמנות הפלמנקו, "פלמנקו נטורל", שבו פועלים בית ספר לפלמנקו ולהקה מקצועית בניהולה. הארון שלה מתפקע משמלות מפונפנות, חצאיות וצעיפים ארוכים, כולל קסטנייטות ומניפות בהן היא מתהדרת בהופעותיה, גדולות כקטנות - הופעות בבית האופרה עם תזמורת ירושלים מזרח מערב, סוזן דלל, מרכזים קהילתיים, "טרמינל" בתחנה הראשונה בירושלים, ועד הופעות בפאבים אינטימיים.
"השילוש הקדוש של הפלמנקו הוא גיטרה, שירה וריקוד", היא אומרת. "אני רוקדת פלמנקו שורשי ומקורי - בו זמנית. מושפעת מגדולי האמנים ומביאה לבמה גם את הבגרות והניסיון שלי. כמו קרלוס סאורה, הבמאי של 'פלמנקו פלמנקו', היצירה הקולנועית ששינתה את היחס והתודעה לפלמנקו בעולם, אני מרגישה שגם בארץ, מקומו של הפלמנקו, שהיה פעם נישתי וקטן, הולך ומתעצם. וכשאמנים ידועים מכל העולם מופיעים בישראל, אי אפשר להתעלם יותר מסצינת הפלמנקו".