פרולוג
אפשר להתחיל את הסיפור הזה במאה ה־11, כי אז כנראה נכתבו מילות הפיוט "ונתנה תוקף". אבל אם נתחיל בזה, לא יהיה מנוס מההתעסקות בשאלה עתיקת היומין כמו הפיוט עצמו: מי חיבר אותו ולמה הוא מיוחס לרבי אמנון ממגנצא. אפשר להתחיל את הסיפור בהלוויה העצובה שנערכה בשבוע שעבר לחנוך אלבלק, האיש המיוחד בעל הקול המיוחד, המצמרר והמרגש שכל כך מזוהה עם הפיוט הזה.
ואפשר להתחיל כמו שאני בחרתי להתחיל, ביום שבו הודיע לי יאיר רוזנבלום שהוא בדרך לתל אביב וקבענו להיפגש בקפה הבימה, שהיה המקום הכי איני בעיר. יאיר שהה אז בקיבוץ בית השיטה. בתקופה ההיא הוא מיעט להגיע לתל אביב, העיר שבה נולד וגדל ושהייתה חלק בלתי נפרד ממנו והוא ממנה.
אבל הוא היה גם בוגר התנועה המאוחדת ולהקת הנח"ל, אז איכשהו נראה לי די מובן ומוסבר שבתקופה הזו של חייו - אחרי שהייה ארוכה בלונדון, אחרי אירוע לב, אחרי הפרידה העצובה שלו מעדנה אשתו - הוא מצא לנכון להתרחק מהעיר ולהעביר את פעילותו המוזיקלית, כמו שנהוג לומר, לבית השיטה.
והייתה עוד סיבה אחת: אחרי שנים של הצלחה שרדפה הצלחה ושיא שכבש עוד פסגה של מי שנחשב מוזיקאי בכיר ומוערך ואחד המלחינים הפוריים והמצליחים שלנו, פתאום הייתה רגיעה. מה רגיעה? כמעט דממה. תרמה לכך גם העובדה שהלהקות הצבאיות ירדו מגדולתן. יש האומרים שהרמטכ"ל רפול הוא שהחליט על חיסולן. תהיה הסיבה אשר תהיה, התוצאה היא שכולנו הפסדנו - ובעיקר יאיר רוזנבלום, האיש שהביא ביחד עם דני ליטאי את הלהקות הצבאיות לשיאן ונאלץ לצפות בסופן.
בקיבוץ בית השיטה הוא עבד עם אשקולית, להקת הזמר של הקיבוץ, שהייתה אולי פחות ידועה ומפורסמת מהשכנה שלה מקבוץ גבע, הגבעטרון, אבל הקהל בעמק אהב והעריך אותם מאוד. באותה תקופה ניסה מי שניסה להקים את הלהקות הצבאיות מהריסותיהן. פנו ליאיר רוזנבלום. ליאיר היה תנאי: הוא מוכן לעבוד עם הלהקה, אבל רק בתנאי שצה"ל יאפשר לו לקיים את החזרות בקיבוץ. צה"ל נעתר. נכתבו שירים, נערכו חזרות, הכל נראה ונשמע כמו בימים הטובים, אבל התוכנית לא המריאה, ופרט להבלחות קצרות פה ושם, נעלמה גם היא.
והוא גם היה עסוק בהכנות למופע הגדול בחג הקיבוץ. זאת הייתה מעין סגירת מעגל כזו. כי 25 שנים לפני זה, ממש בראשית הדרך המקצועית שלו, היה זה יאיר רוזנבלום שנבחר לכתוב לחגו של קיבוץ נחשון במלאת לו 15. שם פגש את מירה מאיר חברת הקיבוץ וביחד הם כתבו את שירי המופע. מי שהיה שם לא יכול לשכוח את הערב ההוא - הערב שבו היה ברור לכולם שהם עדים להתגלותו של מלחין גדול.
בראש קמטי שיבה וכבר בולטת כרס
אנחנו ותיקים. בני עשר וחמש
חמש עשרה שנה עברו פה חרש–חרש
אפשר שאין זה חרש. אולי זה קצת רועש
("שיר פתיחה" / מירה מאיר)
תמונה ראשונה
"אני מאוהב", אמר לי יאיר בקפה הבימה, כשסוף־סוף היינו לבד אחרי כל ה"מה נשמע" וה"לאן נעלמת לנו" של אלה שלא ראו אותו כבר המון זמן. עכשיו היה לי ממש ברור מה משאיר אותו בקיבוץ. רק מעטים מחבריו הקרובים באמת ידעו שלמרות הדימוי הנוקשה והמוניטין הקשוח שיצא לו, הוא ידע לאהוב. האהבות שלו היו טוטאליות. כאלה של הכל או לא כלום.
לאהבה הראשונה שלו שהכרתי קראו נועה. הם נפרדו כשהיינו בלהקת הנח"ל. הוא היה עצוב ושבור. כדי להוציא אותו מהדיכאון, עלינו על רעיון בימתי ויצירתי: בכל פעם ששרנו את "יא משלטי", היינו מפנים גב לקהל ופונים לעבר יאיר האקורדיוניסט שלנו שבור הלב, שניגן בפאתי הבמה, ואת השורה "ואנו כאן שוכבים בלי נוע(ה) ומציצים בכוכבים", שרים רק לו. זה כנראה הועיל, כי הלב לא נשאר שבור לאורך זמן.
סיפור החיזור שלו אחרי עדנה, הקצינה שבהתחלה לא היה לה ממש מושג מיהו המחזר העיקש, הוביל לנישואים. שנה אחרי הפרידה מעדנה שמעתי שוב את ה"אני מאוהב" שלחש לי בקפה הבימה. הוא פרח והוא היה נלהב וכדרכו הוא ניסה לשכנע אותי כמה הפעם זה שונה ולא דומה לשום דבר שהיה קודם. זה כנראה באמת היה שונה.
אותם לילות טרופים
שאת האור ביקשתי
עסיס לילות גנובים
גם באתי ונרעשתי
רק דמעתך על כר נותרה לי
כשחמקת אל עברך, מיכלי
עמוק בנשמתי עוד מקנן הפחד
האם לשמור תדעי
האם תדעי לקחת
את מה שיש ולא היה לי
אהבה יפה שלי, מיכלי
השיר הזה - שלך, מיכלי
השיר הזה הוא בזכותך
לא קם האיש אשר יוכל לי
כשאהבת חיי היא כאן -
בדמותך
השיר הזה - שלך, מיכלי
בנשמתי. בנשמתך
אני לך חוף ואת חופה לי
ומי יתנני עוד תוכך וברך
("מיכלי" / יאיר רוזנבלום)
אתנחתא
זו לא הייתה אהבה פשוטה. היו בה המון מכשולים ומוקשים. בקיבוץ לא התלהבו ממישהו ש"בא והרס משפחה", אפילו אם הוא יאיר רוזנבלום. גם אלי הגיע מישהו וגילה לי שבקיבוץ לא מרוצים מהעניין. הוא הוסיף גם בקשה מוזרה: שאשפיע על החבר שלי שיניח ל"עניין" ויוותר על האהבה שלו.
מאז ועד היום לא סיפרתי לאיש על השיחה המוזרה ההיא. במקום זה כתבתי אז שיר שהיה התגובה שלי לשיר האהבה של יאיר. שלחתי אותו אליו לקיבוץ בית השיטה. יאיר הלחין אותו ללהקה הצבאית שאיתה עבד. במלחמת המפרץ הראשונה ב־1991 התארחה להקת פיקוד המרכז עם השיר בתוכנית טלוויזיה בשם "משמרת לילה" שהנחה עמוס אטינגר.
זה השיר שלך שמתנגן ברקע
ואני מצטרף אליו בקולי
זה השיר שלך שמתנגן ברקע
ופתאום פתאום הוא גם השיר שלי
זה השיר שלך. מתי אותו כתבת?
לא סיפרת. לא שרת. הוא פתאום מתגבר
זה השיר לאישה שאותה אהבת
ופתאום. פתאום הוא אלי מתחבר
זה השיר שלך.
היא חזרה או הלכה
היא שמחה או בוכה
היא איתך. לא איתך
אם חשבת לך
שזה השיר שלך
אז תדע - זה השיר של כולנו
("זה השיר שלך" / אבי קורן)
תמונה שנייה
מי יחיה ומי ימות
מי בקצו ומי לא בקצו
מי במים ומי באש
מי בחרב ומי בחיה
מי ינוח ומי ינוע
מי יישקט ומי יטורף
מי יישלו ומי יתייסר
הפיוט "ונתנה תוקף" נמצא בגניזת קהיר, שזה השם שניתן לאוסף של כתבי יד וספרים יהודיים שנמצאו בעליית הגג של בית הכנסת "בן עזרא" בקהיר. כל המומחים והחוקרים מחזיקים בדעה שהאוסף הזה הוא לכל המאוחר מהמאה העשירית. הם משייכים את הפיוט הזה למישהו שקראו לו יניי, שזה ינאי. הוא היה פייטן שחי ופעל במאה החמישית או השישית.
אבל למה להרוג סיפור טוב? נכון שרבי אמנון ממגנצא חי במאה ה־11, אחרי שנכתבו כל דברי האוסף שנמצא בגנזי קהיר. אבל תודו שסיפור על אדם שמוסר את חייו על קידוש השם תוך כדי שירת "ונתנה תוקף" הולם יותר את הפיוט הזה. אז אנחנו נמשיך לייחס אותו לאמנון ממגנצא, כי אנחנו מעדיפים סיפורים טובים על מחקרים מעמיקים.
קיבוץ בית השיטה איבד במלחמת יום הכיפורים 11 מבניו. לאן ואיך נושאים את האסון, האבל והשבר הנורא הזה? 11 צעירים, 11קברים, 11 משפחות. והיום האחד והנורא שמעצים את הצער והכאב.
אדם יסודו מעפר וסופו לעפר
משול כחרס הנשבר
כחציר יבש וכציץ נובל
כצל עובר וכענן כלה
וכרוח הנושבת
וכאבק פורח
וכחלום יעוף
ואז הגיע יאיר רוזנבלום לקיבוץ בית השיטה, כי יצירה כזו הוא יכול היה ליצור רק בבית השיטה. את כל הכאב שלו ואת כל הכישרון שלו הוא הפיח במילים האלה. ואז אירע הנס.
אמת כי אתה הוא יוצרם
ואתה יודע יצרם
כי הם בשר ודם
אפילוג
בבית העלמין בקיבוץ בית השיטה עמדו לפני עשרה ימים כאלף אנשים. הם שרו את "ונתנה תוקף" לאיש ששר להם את זה כל חייו. לאיש שיאיר רוזנבלום בחר בו לבצע את יצירת חייו.
זה היה חנוך אלבלק, יליד ירושלים שבגיל 15 הגיע לקיבוץ בית השיטה, אחרי ששכל את אחיו במלחמת העצמאות בקרב על שייח' ג'ראח. חנוך היה צנחן בצבא והיה מורה לספורט וניהל את ארכיון החגים של התנועה הקיבוצית. הוא גם היה שיאן הנוער בקפיצה לגובה, אבל רק למשך עשרה ימים. כי אז בא איזה אריק איינשטיין אחד וגזל ממנו את התואר.
אבל חנוך אלבלק יישמר תמיד בזיכרון שלנו בקולו המיוחד שאין דומה לו. הקול של "ונתנה תוקף". הקול של בית השיטה. הקול של יום הכיפורים.
ובשופר גדול ייתקע
וקול דממה דקה יישמע
ומלאכים ייחפזון
וחיל ורעדה יאחזון