היוצרת נאוה צוקרמן (61), לא תשכח בחיים את 1999 כציון דרך משמעותי במסלול הלא שגרתי שעברה. "שנים אחרי שהתרוצצתי עם האמנים שלי בין אינספור מקלטים, שבהם כמעט לא היה מקום לקהל, חיפשתי בית, מה גם שהחלטתי לא לטלטל את מאי, התינוקת שאימצתי", משחזרת המנהלת של תיאטרון תמונע. "כשהמליצו לי על מוסך עזוב בשכונת מונטיפיורי (שונצינו 8) בתל אביב, חשבתי שלפחות שווה לנסות. כשבאתי למקום, נחרדתי".
מה קרה?
"המקום היה מוזנח בצורה מזעזעת, מלא עקבות של שמן סיכה. מי ינקה את כל הטינופת? - התפלאתי. אבל בשביל זה יש חברים. הפשלנו שרוולים וניקינו, גם חילקנו את החלל הגדול למספר חללים. כשהתחלנו להציג כאן, עדיין התרוצצו פה עכברים וג'וקים".
כעת, 20 שנה אחרי אותן נסיבות מאתגרות, ואולי רגע לפני מעבר למיקום מכובד יותר בעיר, יוענק מחר (12:00) בצוותא, בטקס הענקת פרסי קיפוד הזהב של תיאטרון הפרינג', פרס מפעל חיים לנאוה צוקרמן, שלדעת רבים היא מועמדת אולטימטיבית לפרס הזה.
ככל שהיא שמחה על הפרס, צוקרמן חולקת על כותרתו. "אם פרינג' בתרגומו לעברית הוא שוליים, אנחנו בהחלט לא תיאטרון שוליים, אלא יוצרים עצמאיים, שמאתגרים את הממסד", היא מתקנת. "התיאטרון שלנו לא יכול להיות ממסדי בהיותו לא כפוף לשום אג'נדה".
ואת המנהלת.
"אני לא מנהלת של אף אחד ורואה את עצמי כחברה של האמנים המופיעים בתמונע, כי כשהתחלתי, לא היה לי עם מי. הם מציגים את העולם התוכני שלהם, ואני מביאה את הניסיון המקצועי שלי".
דרכך היא תשובת הנגד שלך לתיאטרון הרפרטוארי?
"לא היה לי נגד, כי לא ידעתי אחרת. אם תשאל אם אנחנו מחשיבים את עצמנו כמתחרים של הרפרטוארי, אשיב בשלילה, ואומר שאנחנו גורמים להם לניעור".
יש קריטריונים כדי להתקבל לתמונע?
"לא. כל אחד יכול להציג אצלנו, אם הוא עובר את הוועדה האמנותית שלנו. בעיקרון, אנחנו בית לכל יוצר, לא משנה אם הוא מפורסם או לא, או באיזה גיל הוא. כאן היצירה מדברת, או השפה של היוצר".
זה יפה, אבל יצא לי לראות אצלכם גם הצגות שבקהל לא היה אפילו מניין.
"זה קורה הרבה. אמנים בעלי שיעור קומה צצים פעם ב־15 שנה, וכדי לאתר אותם, יש לתת הזדמנות לכל אחד".
איך המקום מסוגל להתקיים אם "זה קורה הרבה"?
"תמונע נתמך על ידי מנהל התרבות בעיריית תל אביב, ואנחנו לא בגירעון".
הכיצד?
"אנחנו יודעים לנהל את עצמנו היטב".
משרד התרבות?
"משרד התרבות תומך במסגרת התמיכה שלו במרכזי פרינג'".
מירי רגב ורון חולדאי ביקרו אצלכם?
"מירי רגב - אני לא חושבת, אבל רון חולדאי - הרבה. הרומן שלנו התחיל כשהוא עבר פה באיזה בוקר, וראה אותי עושה ספונג'ה במקום".
זה גם אחד מתפקידייך בכוח?
"לא, אבל אין לי צוות גדול, מה שאולי היה מאפשר לי להתפנק. אנחנו נאבקים על כל גרוש. ככה זה היה מהתחלה. לא רק זאת, על כל עבודה שמזמינים אותי מבחוץ (לצוקרמן מוניטין של במאית וכוריאוגרפית ברוכת השראה. י. ב"א) הכסף נכנס לקופת תמונע".
חתיכת טיפוס, צוקרמן, אחת שתמיד עושה מה שבראש שלה. מבחינתה, אגדת תמונע החלה להירקם אי אז ב־1981 כשהקימה את "אנסמבל תמו־נע", שם שהמציאה מבקרת התיאטרון המנוחה שוש אביגל, ובמרוצת הזמן נעלם ממנו המקף.
צוקרמן משקיעה את כל כולה בתמונע, אבל לא בטוח שתתעשר מהבייבי שלה. "אני מקבלת משכורת מזערית מהעמותה של תמונע, חצי ממנה אני תורמת למקום", משתפת אותנו צוקרמן, שמשלימה הכנסה מבימוי ומהעברת סדנאות במקומות אחרים. "אני מאמינה שהרוח של תמונע עוברת איכשהו הלאה".
הקהל שלכם ימצא בבוא היום את תמונע באותו מקום?
"קרוב לוודאי שלא. אנחנו אמורים לעבור למקום חדש שארגנה לנו עיריית תל אביב בצמוד למגדלי אלון הנבנים. מתי נעבור? זה תלוי בקצב הבנייה".
ובלי עכברים וג'וקים?
"זה לא, אבל במקום החדש יישמר המבנה הפנימי הנוכחי של תמונע. תהיה אותה הרוח, עם תנאים משופרים להנאת הקהל".