השחקן שמואל וילוז'ני שוחח הבוקר (ראשון) עם בן כספית וינון מגל ב-103FM אודות מצב ענף התרבות, והתייחס לאפשרות לפיה אמנים יחלו להופיע בניגוד להנחיות משרד הבריאות.

מה העניינים?
"תודה לאל כמו שאומרים".

היית בהפגנה אתמול?
"לא הייתי בהפגנה אתמול, אני בקבוצת סיכון, אני מלא חששות".

כמה המצב השפיע עליך?
"אני צרוד, זה כבר חמישה חודשים מאז הפסקתי לשחק, בניגוד לכל היגיון בריא, הפסקתי לשחק - השתתק לי הקול. בד"כ זה ההפך, מרוב הופעות מצטרד. פה אני מרגיש שקברו אותי חי". 

אתה מקבל משכורת?
"לא, אני בחל"ת, מה-15 למרץ בחל"ת".

כן מקבלים סיוע כלשהו, כמה אחוז?
"מעט מאוד, גם על זה צריך להגיד תודה כי יש כאלה שגם את זה לא מקבלים".

למה פותחים את הכול ואומנות לא?
"תאמין לי אין לי מושג, באיזה שהוא מקום אני מרגיש כמוהם כי אני סובל, המנה האהובה עליי זה חמוץ-מתוק ופה כל הזמן פותחים סוגרים. אני מזדהה אבל לא מבין למה? באמת לא מבין למה תיאטרון? אם יש מקום שהוא בטוח ושומר על ההנחיות וקפסולות וכל מה שצריך".

גמזו אמר שהדבר היחיד שמטריד אותו אם הבנתי נכון זה ההתקהלויות, בקונספציה שלו זה לא ייפתח בקרוב.
"בהתקהלויות, מה יותר מטריד מאשר בהפגנות? על מה אנחנו מדברים פה?".

אני אומר את זה כל הזמן לבן.
"איזה התקהלות יש בתיאטרון? נכנסים מכל פתח, לא נפגשים אחד עם השני, האולם גדול וענק ויכול להכיל כל מספר שייקבע, בין אם 200-500, כולם יכנסו בלי לפגוש אחד את השני. אני לא יודע להסביר, אני במצוקת מילים להסביר את חוסר ההיגיון שיש בזה, ואת הפגיעה האנושה עד חסרת תקנה וחסרת אחריות – זורקים את התינוק עם המים, לא מובן.

"אם הייתי יכול הייתי מתחיל לבכות באמת, בצער רב, אני מעולם לא חשתי תסכול עמוק כל כך. לא מזמן גמרנו את ט' באב ובכינו על חורבן בית של אלפיים שנה, אני בוכה על חורבן בית של היום, שאי אפשר יהיה לקום ממנו. אנחנו נמצאים במצוקה איומה, כל הענף, והדבר הכי נורא זה חוסר האמון שנוצר בינינו ובין ההנהגה. אני רוצה להאמין שהם עושים את מלאכתם נאמנה ומתנתקים מכל רעשי הרקע, להאמין שחשוב להם".

בסביבה שלך במקצוע, בענף, אתה מכיר אנשים רעבים?
"אני אומר לך שכן, אני אומר לך שכן בכאב לב. אני לא בוכה את הבכי הפרטי שלי. אני ישראלי מאמין ואני מאמין שכול מה שקורה הוא לטובה, גם אם עכשיו אנחנו לא רואים את זה. הכי חשוך לפני עלות השחר. אני מרגיש עכשיו חשכה רוחנית משתררת עלינו, ואנשים מנסים להביא פת לחם הביתה ולא יכולים. אם פתחנו את תיאטרון הקאמרי לעובדים נזקקים, מי האמין שדבר כזה יקרה? דבר שלא היה צריך לקרות כיוון שהממשלה צריכה לעשות את זה, העירייה צריכה לעשות את זה".

אתה תומך במרד? שומעים על אמנים שמופיעים בניגוד להנחיות, מה דעתך?
"תשמע, מי אני שאגיד למישהו מה לעשות, אני תומך בלהקשיב להוראות ולהנחיות, לשמור על מרחק והיגיינה, כל הדברים הפשוטים והאלמנטריים האלה. אנחנו, כוחנו בפה שלנו, אנחנו תולעת יעקב אמר המשורר, הכוח שלנו בפה שלנו ואנחנו נפגעים בפה. שמים עלינו מסכות כדי שנסתום את הפה, אולי עשינו דברים שלא בסדר, אולי באשמתנו הדבר הזה, אני לא רוצה להאשים ולהגיד 'אכלו לי ושתו לי', אני רוצה לחשוב אולי זה אני, לחשב את המסלול מחדש.

"אני לא יודע, ככל שאני מנסה למצוא אני לא מוצא פתרון מה לעשות, אני לא רוצה לעבור על ההנחיות, לא רוצה להפר פקודה. אבל מישהו למעלה צריך להתעשת ומהר מאוד. אני אדם אופטימי, אני מאמין שבסוף זה אוטוטו יגיע והתקהלויות הן לא בתיאטרון. כמו שיש זכות להפגין יש זכות להתפרנס בכבוד, ועל הקלף הזה צריך ללכת - להתפרנס בכבוד".