בזמן שחלקים גדולים מהמשק מצאו את דרכם להתממשק עם העולם החדש כאשר כנסים, סדנאות ושגרת היום של עובדים רבים עברו למרחב הווירטואלי, עולם התרבות ממשיך לחטוף חבטות מכל עבר כשהפעם על הפרק – הסטודנטים בבתי הספר למשחק ברחבי הארץ.
בשונה מרוב תחומי הלימוד אותם ניתן ללמוד, בד"כ ללא פגיעה ממשית, גם מהבית – תחום לימודי המשחק והתיאטרון מצא עצמו נפגע משמעותית כאשר ההפקות, המחזות והעבודה יום-יומית בחדר החזרות נקטעו – והחזרה ללימודים שגרתיים בבתי הספר נאסרה על הסטודנטים כליל. עתה, כשוועדת הקורונה צפויה להתכנס שוב ופתיחת המוסדות לא נראית באופק – הסטודנטים דורשים: צרו לנו מתווה מתאים.
הבוקר (א') פתחו במחאה סטודנטים למשחק משישה בתי ספר ברחבי הארץ: ניסן נתיב, יורם לוינשטיין, בית צבי וסמינר הקיבוצים בתל אביב, ניסן נתיב בירושלים וגודמן בנגב. המסר המרכזי: "אל תשחקו איתנו, זה התפקיד שלנו". חלקם אף כבלו עצמם בחבלים לכניסה.
יורם לוינשטיין, מייסד ומנהל "הסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין" וזוכה בפרס מפעל חיים על תרומתו לתרבות התיאטרון בישראל: "מה שקורה פה עלול להיות בכייה לדורות. ירייה ברגל לדור העתיד של השחקנים. הפסקת הלמידה והחזרות בשטח בית הספר הם פגיעה בלתי הפיכה שתביא להרס התרבות בישראל".
בשונה מאנשי התרבות המוכרים, המצליחים להעביר את עמדותיהם ומסריהם באמצעות ראיונות בתקשורת ודרך מאות אלפי העוקבים שלהם ברשתות, הסטודנטים למשחק – מי שנמצאים רגע לפני תחילת הקריירה שלהם – נותרים ללא קול. עכשיו, זה הזמן שלהם לפעול – או כמו שתיאר זאת דניאל מורשת, שחקן ובוגר 'בית הספר למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין: "כסטודנטים למשחק אנחנו חריגים בנוף הסטודנטיאלי, וכן הולכים ונעלמים בתוך עולם התרבות בישראל התעשייה. אל תוותרו עלינו עכשיו".
כמדינה שאוהבת, צורכת וחובקת תרבות – אל לנו לשכוח את דור העתיד של התחום. בזמן שמקצועות אחרים עברו את הטרנספורמציה לזום בקלות ובמהירות, דור שלם של סטודנטים שבחרו בתרבות כמקצוע – נותר מאחור. דווקא עכשיו, כשהמחסור של ההצגות, הקולנוע והאמנות מורגש כל כך וחזרתו נראית רחוקה מתמיד – נדרשת התאמה מיוחדת עבור מי שיהיו אנשי התרבות שלנו בעשור הבא.