ואף-על-פי-כן נוע ינוע. לאחר שהושבת אשתקד בגין הקורונה, התיאטרונטו, פסטיבל הצגות היחיד, מרים ראש וחוזר בחול המועד בפעם ה-30 וכעת ללא מייסדו ומנהלו, ענק התרבות יעקב אגמון, שהלך לעולמו בדצמבר האחרון בגיל 91. אלמנתו, כלת פרס ישראל, גילה אלמגור-אגמון, תמלא את מקומו בניהול הפסטיבל, שייערך בין ה-29 ל-31 במרץ בעכו העתיקה ובין ה-30 במרץ ל-1 באפריל - ביפו העתיקה.
"לקחתי על עצמי את הניהול לפי בקשה של יענקלה", מספרת אלמגור. "כשהוא חתם עם תיאטרון יפו על המשך קיום התיאטרונטו בו כיחידה עצמאית בו, הוא ביקש להוסיף סעיף, שבו נאמר - 'והיה אם יקרה לי משהו, חלילה, גילה תמלא את מקומי בראש הפסטיבל ותמשיך את המפעל שלי'. כלומר, לא נדחפתי לעניין ואני מרגישה כמי שממלאת צוואה".
"ולא סתם שזה היה כה חשוב לו", מוסיפה אלמגור. "התיאטרונטו הוא המצאה שלו ומהעולם באים הנה כדי ללמוד איך מארגנים פסטיבל של הצגות-יחיד ואיך זה עובד פה. יענקלה אהב מאוד את הפסטיבל הזה, עם ההצגות שבהן השחקן הוא הכוכב ומי ששולט על הבמה, כמעט בלי תפאורה, או משהו אחר להיאחז בו - מבלי לחלוק את הבמה עם איש".
שבע הצגות התחרות בפסטיבל, מתוך 70 המחזות שהוגשו לוועדה האמנותית, יתמודדו כמדי שנה בשנה על הפרס על שם השחקן נסים עזיקרי. לבד מסכום של 10,000 שקל, שתעניק קרן תל-אביב לספרות ולאמנות ע"ש יהושע רבינוביץ' להצגה לזוכה יוענק גם פרס בסך 5,000 שקל להצגה שתזכה בציון לשבח. פרס בסכום דומה יוענק להצגה שתוכתר כבחירת הקהל. הפרס הזה נושא את שם השחקנית תרין שלפי, זוכת הפסטיבל לפני שנתיים, שהלכה לעולמה בדמי ימיה ממחלת הסרטן.
הפלא ופלא, הקורונה, שמזה שנה שולטת בחיינו, לא באה לביטוי בשבע הצגות התחרות, כמו גם ההפגנות בבלפור, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הקיטוב בחברה הישראלית ועוד. הפעם ניתן להגדיר את רובן כ"אישיות", שמייצגות את מציגיהן.
הוותיק והמבוגר בין שבעת שחקני הצגות התחרות הוא איצ'ו אביטל, שבגיל 60, לאחר ששיחק בכמעט כל התיאטראות הרפרטואריים בארץ, יוצא לראשונה בהצגת-יחיד, כשבה הוא הבוס של עצמו ונעזר בהפקה בבנו איתי. על ההצגה "אדי קאר" (Wrecks), על-פי מחזה מ-2005 של ניל לביוט, בתרגומו של איתן בלום, מספר אביטל: "המחזה הוא אדפטציה פוסט-מודרנית לסיפור של אדיפוס המלך לקראת סוף חייו ומעניק לי אתגר משחקי יוצא מהכלל עם מונולוג, המתאים לשחקן בגילי".
דורי אנגל, 43, שייקספירולוג מושבע, יעלה את מחזהו "אני, שייקספיר", בבימוי עצמי ועם ייעוץ אמנותי של סיני פתר. "כמי שעוסק בשייקספיר מתחילת הדרך אני מציג את דמותו החידתית כמי שככל שידוע עליו הרבה, למעשה ידוע עליו מעט ותוהים מה הביא אותו לכתוב את יצירותיו הנשגבות", מספר אנגל. "דרך יצירותיו נעשה ניסיון לפענח איזה אדם מורכב ובעל הומור עצמי הוא היה. הצגת-יחיד? - העליתי את 'גימפל תם' של בשביס-זינגר כך. זה מפחיד, אבל אני קופץ עם הפחד לתוך האש. הקשר לעכשיו? - גם בימי שייקספיר הייתה מגפה קטלנית, אבל של דבר, לא עלינו..."
בן יוסיפוביץ', בן ה-30, הוא בתיאטרונטו הבנימין בחבורה. לו, שחקן הבימה ומי שהתפרסם בתפקיד המלט בסמינר הקיבוצים, "מפלצת הזיכרון", בבימויו של אריאל וולף, היא הצגת-יחיד ראשונה: "מהרגע שקראתי את ספרו של ישי שריד, על מדריך מסעות לפולין, שמוזמן לשימוע ביד ושם, היה לי ברור שהספר הזה צריך להגיע לבמה, בהיותו מתאים לפורמט של הצגת-יחיד, שהגיבור שלה נסחף מעיסוקו למקומות אפלים. אחרי שנה בלי תיאטרון, זה יהיה מרגש לחזור ולהיפגש בה עם הקהל".
ההצגה "סברה", שאותה תביא לפסטיבל השחקנית נטע ישצ'ין, 53, על-פי מחזה שלה ובבימוי אסנת זיביל, עוסק בעלייה הגדולה לארץ מרוסיה בשנות ה-70 מנקודת המבט של עולה חדשה. נושא ההגירה בוער אצל ישצ'ין, "מעופפת תמידית" ויהודייה נודדת, כדבריה, שעלתה ב-75' עם הוריה מליטא וחייתה בהמשך 15 שנה באוסטרליה. הצגת-יחיד? - התחלתי ב-95' את הקריירה עם הצגה כזאת מאת בקט. אני מוכנה להזדמנות להוציא מהבטן את החשבון שיש לי עם החברה הישראלית".
מיכל סבירוני, 41, תביא עם הצגת "דף חלק", המוגדרת "קברט לנייר לבן, לצבעים ולמשפחה שלמה" - או כדבריה "אני משלבת בין אמנות פלסטית לתיאטרון ויוצרת קולאז' צבעוני של פרידות" - משהו חריג בנוף התיאטרונטו. "תיאטרון אחר, זה מה שאני עושה", אומרת סבירוני, שוברת מסגרות סדרתית, שיצרה את הצגתה עם יוני טל. "כך אני מתבטאת בצורה העמוקה ביותר שאני יכולה להתבטא תוך כדי שימוש בחומרים אישיים, שאני מדברת עליהם יחד עם ציור ב'לייף'".
מעין קילצ'בסקי, 34, חוצבת מדם לבה את הצגתה "ככה (לא) הולכים על במה", שאותה היא תעלה בבימויו של איתי פלאוט. "נולדתי כחלק משלישייה עם שיתוק-מוחין, שמשפיע על פלג הגוף התחתון, על היציבה ועל ההליכה", היא מעידה. "לא קשה לדמיין אלה התמודדויות זה מכתיב לי בחברה כל חיי. למרות שנאמר לי בעבר שלא אוכל ללכת, בסופו של דבר אמנם אני לא הולכת כמו כולם וצולעת, אבל הולכת! גם אמרו לי שלא אוכל ללמוד בבית ספר למשחק והנה למרות הכל אני בוגרת בית צבי. בעיניי עצם העובדה שמאפשרים לי להציג את זה על במה, זה הניצחון שלי".
אצל רון ריכטר, 46, יוצא קבוצת "החיפאית", בתיאטרון חיפה, הצגת "מענטש" שהוא מביא לתיאטרונטו, על-פי ספרו של ניצן וייסמן "ארוחת בוקר ישראלית", היא פרי התקופה. "נפגשנו בימי הקורונה ארבעה חיפאים וחיפשנו מה לעשות. את ניצן הכרתי כשניסה למכור לי פעם דירה ואלינו הצטרפו ליאור גלציאנו כמחזאי ויהונדב פרלמן כבמאי. המחזה נרקם על-פי הספר בפגישות הווי שבועיות עד שליאור שלח את המחזה לתיאטרונטו בלי לשאול אותנו. הצגת-יחיד? - מזמן-מזמן העליתי הצגה כזאת לילדים ואין מה להשוות עם מה שקורה הפעם".
דניאלה מיכאלי, במאית, כוריאוגרפית ושחקנית, חברת הוועדה האמנותית של הפסטיבל עם שמעון מימרן ומלווה איתו בעצות מחכימות את משתתפי התיאטרונטו, מבינה היטב מה שעובר עליהם בלקראת. ב-91', לפני 30 שנה בדיוק, היא זכתה בתיאטרונטו השני (בראשון זכה רמי הויברגר), עם הצגת "שלאף שטונדה", מתוך ספרה של יהודית קציר "סוגרים את הים".
"כל העניין של התיאטרונטו לא היה ברור בהתחלה ולכן, אולי, לא הזמנתי איש לחזרה הגנרלית ופתאום זה התפרץ בבום", היא נזכרת. "ההצגה רצה כ-250 פעם. כשרציתי להפסיק, אמר אגמון - 'מה את מורידה את זה? את חושבת שכל החיים יהיו לך הצלחות כאלה? תראי את גילה עם 'הקיץ של אביה!'. כשרציתי לחדש כעבור שנים, זה הרגיש לי כמו לחמם מרק קר. ב-2012, כשאגמון הציע לי להצטרף לוועדה האמנותית וגם לחדש את 'שלאף שטונדה', זה עשה לי וואוו. ליענקלה אי אפשר היה לומר לא, מה גם שעם כל הריכוזיות שלו הוא ידע להאציל סמכויות".
לכבוד חג ה-30 של התיאטרונטו יוצגו הפעם חמש מההצגות הזוכות במרוצת השנים - "אדון "V, זוכת הפסטיבל ב-1997, בביצוע יונתן צ'רצ'י; "פשוטה" - מיקי פלג-רוטשטיין, 2007; "איטרוף" - אלי גורנשטיין, 2008; " קברט ז'בוטינסקי" - פנינה ברט-צדקה, 2011 ו"מקורקעת" - קרן צור, 2015.
כמו כן יופיעו תלמידי רימון בלהיטי מחזות-זמר והפקות מוזיקליות שיזם והפיק יעקב אגמון: "איש חסיד היה"; "בוסתן ספרדי"; "מסעות בנימין השלישי"; "מרי לו"; תוכנית היחיד של חוה אלברשטיין; חבורת בימות בשירי נעמי שמר והערבים משירי ז'אק ברל וז'ורז' ברסאנס.
באכסדרת תיאטרון יפו תוצג תערוכת צילומי יעקב אגמון, שצילם מאז 98' הצלם ז'ראר אלון, במחוות-כבוד לאיש, שפעל רבות למען התרבות בישראל.