חוזרים לשגרה. לאחר שהושבת לשנה עקב משבר הקורונה, תיאטרון גשר יפתח מחדש את שעריו ב-22 באפריל עם חמש בכורות חדשות, כשבהן ובהצגות המשך העונה ה-30 הוא מציג רפרטואר מגוון שבמרכזו הצדעה לנסים אלוני עם הקלאסיקה היפהפייה שלו "הכלה וצייד הפרפרים" - אפרת בן-צור וישראל דמידוב בנעליהם של גילה אלמגור ויוסי בנאי! - ועם שיבה לקלאסיקה הרוסית בשלוש יצירות-מופת ממנה.
בשיחה מקדימה לפני מסיבת עיתונאים שהתקיימה לפני שעה קלה בתיאטרון גשר המשופץ, מספרת לנה קריינדלין, 58, מנכ"לית גשר מאז 2008 ויד-ימינו של הבמאי יבגני אריה - מייסד התיאטרון היפואי ומנהלו האמנותי, למן ימי עלומיהם במוסקבה - על השנה המוזרה בקריירה שלה ועל התוכניות החדשות.
כשהיא מתבקשת להצביע על רגע הזוי שחוותה בתיאטרונה בשנת הקורונה, קריינדלין מצביעה ללא ניד עפעף על ערב מסוים בספטמבר האחרון: "חצי שנה לאחר שהקורונה הפסיקה לנו בבת אחת את החזרות על הצגת 'אלף שמשות זוהרות', מאת חאלד חוסייני ובבימויו של נעם שמואל, איזה חור בסגרים אפשר לנו פתאום לקיים את החזרה הגנרלית בפני 50 איש בלבד, לפי ההיתר שקיבלנו. הורדנו כמה ניילונים מהכיסאות והייתה לנו הרגשה כאילו שאנחנו עומדים להציג בפני 800 איש, כזאת אנרגיה הייתה באולם הכמעט ריק. למחרת התיאטרון נסגר מחדש. אם זה לא הזוי, מה כן?".
נסגר זמנית, הלא כן?
"נכון. לאחר כל הקשיים שעברנו במשך השנים, עם איומי סגירה בעבר בגלל חובות, אז מהבחינה הזאת דווקא את שנת קורונה עברנו בשלום לאחר שמשרד התרבות ועיריית תל-אביב המשיכו להעביר את ההקצבות שלהן, מה שאפשר לנו להחזיק מעמד, מה גם שהשחקנים והעובדים הוצאו לחל"ת".
"במרץ, כשסגרו את כל התיאטראות, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי", קריינדלין שבה אל ראשית האודיסיאה. "כמי שגשר הוא הבית השני שלה, לא ידעתי מה עושים משבע בערב בלי התיאטרון, שכבר לא הכרתי חיים בלעדיו. הוצפתי בגעגועים לקהל שלנו ולאנרגיה שיש באולם מלא מפה לפה, עם מחיאות הכפיים והחשמל שיש באוויר. אבל לא הסתפקנו בגעגועים. החלפנו את כל הכיסאות ושיפצנו את הלובי ואת חדרי ההלבשה, חידשנו את הבמה ושדרגנו את התאורה. בקיצור, עשינו כל מה שלא היה לנו זמן לעשות בזמנים הנורמליים, שבהם אנחנו תמיד בלחץ ואף אחד לא מספיק שום דבר. סידרנו את התיאטרון כמו בובה והקהל יקבל אותו כמו חדש, מצוחצח וממורק".
אז מבחינתכם הקורונה השתלמה?
"לגמרי. כך התאפשר לנו לעשות ריסטארט בול לקראת חגיגות ה-30 של התיאטרון ולמלא את המצברים".
לדברי קריינדלין, חלק ניכר מהרפרטואר הובטח לפני הקורונה. זה כולל את "קליעים מעל ברודוויי", מחזמר רב משתתפים בבימויו של רפי ניב, מנהלו האמנותי לשעבר של תיאטרון באר-שבע. המחזמר, עם הקומיקאית המחוננת טלי אורן ככוכבת אורחת, עמד לעלות בבכורה ב-19 במרץ, אך הכל נסגר, כאמור, ארבעה ימים קודם לכן. ובאשר ל-וודי אלן קשישא, מי שהמחיז את סרטו הפופולרי ולהסתבכויותיו, אף מילה.
"זאת ממש הייתה מכה", נזכרת המנכ"לית הנמרצת. "הכל היה מוכן וכבר נערכו החזרות האחרונות עם התלבושות. פתאום נאלצנו לעצור הכל".
עוד כוכבת-אורחת, הפעם חדשה-ישנה בגשר, תהיה אורנה בנאי, שתככב עם מיקי לאון ועם נטע שפיגלמן ב"בכל שעה עגולה", הצגתו השביעית (!) בגשר מאת ובבימויו של יחזקאל לזרוב, המחזאי-במאי-כוריאוגרף-שחקן, כשהעלילה אמורה לשקף את ההתדרדרות החברתית במדינה מאז רצח רבין.
בעקבות הצלחת הצגת "רודף העפיפונים", מאת הסופר האמריקאי-אפגני חאלד חוסייני, תעלה על במת גשר בבימויו של נעם שמואל גרסה מומחזת ל"אלף שמשות זוהרות", רב-מכר נוסף שלו, המעוגן בטרגדיה של מלחמת האזרחים באפגניסטן, כשדורון תבורי הוא בין כוכבי ההצגה.
אמיר י. וולף, במאי הבית של גשר, יביים את "האוצר מתחת לגשר", הצגה לכל המשפחה בהשראת מעשיות רבי נחמן מברסלב, מאת רועי חן, מחזאי הבית של גשר. במשתתפים: עידו מוסרי, גלעד קלטר, אלכסנדר סנדרוביץ' ואלון פרידמן.
גולת הכותרת של חמש הבכורות שיפתחו את שנת ה-30 של גשר הוא שובו לאחר 17 שנה לבמת התיאטרון בישראלי של "הכלה וצייד הפרפרים", מחזה הפנינה של נסים אלוני, כאמור בכיכובם של אפרת בן-צור וישראל דמידוב. העלאת המחזה משקפת את תהפוכות הקורונה, השנה.
"זאת הצגה שנולדה אצלנו באופן די ספונטני, אני חייבת להגיד", מספרת קריינדלין. "לפני הקורונה התכוונו להציג את 'בגדי המלך' של נסים אלוני, בבימויו של יאיר שרמן הצעיר, אבל מצאנו את עצמנו בפני קושי להעלות הצגה עם המון שחקנים במצב הנוכחי. 'תחפש משהו יותר קטן', אמרתי לשרמן. הוא הציע את 'הכלה', שני שחקנים, רעיון מבריק, תוך כדי היפוך היוצרות. הקהל יצפה מהבמה בהצגה שתשוחק באולם הריק ותזמורת סימפונט רעננה תנגן מהיציע".
"יהיה עוד אלוני אצלנו", מוסיפה קריינדלין. "במהלך השנה יביאו שחקני גשר לקהל את 'התחפשתי לחתול רחוב', סיור אודיו עלילתי בחוצות תל-אביב, על-פי ספר הסיפורים הקצרים של אלוני 'רשימות של חתול רחוב'".
לעומת אלוני, לכבוד חגיגות ה-30 יחזור בהמשך גשר לשורשיו הרוסיים. אל הצגת "יבגני אונייגין" מאת פושקין, שהייתה מתוכננת ממילא לעלות בבימוי הבמאי הלטבי הנודע אלביס הרמניס, יצטרפו הצגות על-פי "החטא ועונשו" על-פי דוסטוייבסקי ו"השחף" (גם כן בבימוי שרמן), הצגה שלקראתה נערכים אודישנים לשם בחירת השחקנית שתככב בתפקיד של נינה.
עוד בתוכניות גשר: "עתיד התיאטרון", הפקות של מחזאים צעירים, בהם אילאיל סמל, נטע וינר ועליזה חנוביץ, בתמיכת עיריית תל-אביב; "אם ובנה (ואביו), קולאז' בווידאו של ובבימוי דורון תבורי ו"אמהות", מסע מוסיקלי-דרמטי אל האמהות מספר בראשית, מאת דוד זבה, שגם ינצח על תזמורת סימפונט רעננה, בהפקה משותפת לאופרה הישראלית ולגשר בבימוי שירית לי וייס.
פסטיבל "יפו פסט" עתיד לחזור ביוני. "הכרטיסים מכורים מהשנה שעברה", מעירה קריינדלין. "אני מקווה שלא יצוץ משהו חדש שיגרום דחייה נוספת".
אם מי מכם מתעניין היכן מר גשר, יבגני אריה, בכל השמחה, אז טוב, תודה. אם לא תהיה התפרצות חדשה של הקורונה, הוא אמור לשוב באמצע החודש הבא משהייתו בניו-יורק, שם חיה רעייתו ולביים הצגה שתהלום את רוח חגיגות ה-30. לגבי זהות ההצגה, אריה שומר את הקלפים קרוב לחזה. "בינתיים יבגני לא מגלה לנו מה", אומרת קריינדלין. "אבל אנחנו סומכים עליו".
באשר אלייך, את תמשיכי מדי ערב לקבל את פני הבאים להצגות גשר?
"כמובן. בשמונה בערב, כשהמטוס אמור להמריא, צריך להיות הטייס שיטיס אותו, לא?"