"הנחיות חדשות" היא יוזמה עצמאית של סטודנטים של הפקולטה לאומנויות - סמינר הקיבוצים בעקבות משבר נגיף הקורונה. שנה בה סטודנטים למחול, תאטרון, עיצוב, ואמנות לא יכלו לעבוד בסטודיואים, לערוך חזרות משותפות, ליצור עבודות חדשות וללמוד אמנות מעשית בצורה רציפה. תחת המגבלות הם החליטו לא להיכנע ל"הנחיות" ולהמשיך ליצור ולייצר. האירוע שמתקיים ביום חמישי מהווה את נקודת השיא של שנה מלאה בעשייה משותפת וחוצת-גבולות בין מחול, תאטרון, עיצוב, אמנות ואוצרות, כתגובה אקטואלית, אישית וקולקטיבית על הפגיעה שספגו הסטודנטים בעקבות משבר הקורונה.
בין המופעים שיוצגו ברחבי שדרת רוטשילד:
הרחוב הישראלי, מופע אנסמבל שממחיש את התהליך שעברו השחקנים עם סגירתן של מוסדות התרבות עם תחילתה של תקופת הקורונה; שגרע, פרפורמנס של ארבעה אנשים אשר מתגעגעים לשגרה המוכרת ומבקשים לבדוק את האופן בו החזרתיות שחקה אותם; המפעל הציוני, מיצב ופרפורמנס שמנסה להחיות את רעיון הציונות בדור החדש; על הפנים, משחק מחשב שבודק את היכולת להבין את רגשותיהם של אחרים כשהם עוטים מסכה; אוהל שקוף, מיצב שמחזיר את אוהל המחאה לשדרות רוטשילד עם הדהוד לתקופה הנוכחית; מקום זמני, ארבע רקדניות יוצאות במסע אחר החופש האישי שלהן ובדרכן פוגשות אחת את השנייה; מלכות ישראל, הצגה שעוסקת בישראל העתידית, ממלכת ישראל, בה חוקים חדשים; Space and the City, עבודת וידאו-קולאז' סאטירית המתעסקת בתרבות האנושית הפופולארית, מההווה ומהעתיד; מנת השף, מיצב שמגיש את המתכונים האמנותיים שבישלו בראשם אמנים שונים בתקופת הקורונה; הזהב החדש, מיצב שמציג ליין תכשיטים יוקרתי עשוי כדורים פסיכיאטריים, הגבלות, עבודת פרפורמנס אופטימית שמבקשת לדבר על הצדדים החיוביים במגבלות ולהעריך את מה שנלקח, ועוד.
לפני כמעט שנה ביוני התבשרו חמישה סטודנטים - תום בר (עיצוב שנה ד'), אלה מעין (עיצוב שנה ד'), דימה זרצסקי (עיצוב שנה ד'), שירה מטוסביץ (מחול שנה ב') ושני אביבי (אמנות שנה ד') על זה שהסמינר עובר למבנה חדש וזה היה כבר בתוך הסגר הראשון וכולם נשלחו הביתה ללמוד מהזום. הם הבינו כמה הם חייבים ליצור וכמה זה חסר. בסופו של דבר ציפו מהסטודנטים ליצור אמנות בזום וזה יצר חסך גדול. הם יצרו קבוצת וואטסאפ קטנה של סטודנטים שניסו להבין מה הם רוצים ליצור. זה נתן להם אתגר איך מביאים את הכל לדבר אחד. לקחו להם את הלימודים, אז איך יוצרים ומרימים תערוכה?
הם התחילו בכתיבת מניפסט שמנסח את הסטודנט בסמינר הקיבוצים ומה מייחד אותו, וככה גם הגיעו להבנה כמה משמעותי הבית הזה עבורם, בזמן שישבו בבתים הפרטיים שלהם. הם הוציאו קול קורא, ניסו לייחצן את עצמם ולא ממש האמינו בהם בהתחלה – מה אתם חולמים על תערוכה ואירוע בזמן שיש קורונה וסגרים וכו'. הם ניסו לשכנע המון חברים ללימודים שיגישו דברים וזה עבד. בקול קורא היה גם ניסיון אינטסיבי וגדול ליצור שיתופי פעולה בין מחלקות. סטודנט לעיצוב עשה שיתוף פעולה עם רקדניות, ומעצב תלבושות תפר לו את התלבושות.
יעל פלורנטין, קרב מגן – אישה שהולכת ברחוב, אלימות כנגד נשים שעלתה בתקופה האחרונה. (פוליטקלי?)
שושנה 3 – מיצג שמשלב קהל ומוכר לאנשים מחית צבר בצנצנות ממותגות, מוצר אינסטנט שמבקש מהעוברים ושברים לקחת את הצבר (הסימבול הציוני) ותעשו איתו מה שאתם רוצים. פס ייצור ברחוב למחית צבר ומביאות אותו לאנשים בבקשה ליצור. ביום העצמאות הקולקטיב של שושנה 3 הולכות לעשות את המיצב שלהן במנגלים ולגרום לאנשים לנחש מה יש בתוך המחיות האלה. הן הולכות להיפגש גם עם אמנים כמו אורן פישר ויהיו חומרים מגניבים אחרי יום חמישי.
דימה – יוצר מיצג עם רקדניות, מלביש אותן בבד אחד ארוך. מיצג מרשים בטירוף. מדבר על גבולות, מרחק של 2 מטר, איך צריכים לנוח בתוך מרחב מוגבל. הרקדניות פועלות לפי כוריאוגרפיה מסויימת ששומרת על ההגבלות.
שירה חייט אוהל שקוף – יוצאת מהמחשבה על מחאת האוהלים ברוטשילד והופכת את האוהלים לשקופים. הקשר פוליטי חברתי בין סטודנטית שחיה במציאות העכשווית והייתה ילדה במחאת האוהלים שמגיבה לה ומביאה את זה מחדש. בתוך האוהל תהיה עמדת צילום, אנשים יצטלמו בתוך האוהל (זה יהיה ליד לוח מודעות עגול עליו התמונות ייתלו). האוהל תפור בניילון על ידיה.
מנת השף – בתקופת הסגרים הוא מצא את תחביב הבישול וכתב לעצמו מתכון מופשט של הרגשות של עצמו. הוא שלח את המתכון שלו לאנשים וביקש מאנשים להגיב לזה בכל מיני דרכים. הוא עורך שולחן ערוך על רוטשילד וכל מנה תהיה התגובה של האמנים למתכון.
ספסלחם – אלה מעיין מהצוות המוביל עם יוצרות נוספות, מדבר על איך זה להיות סטודנט צעיר והקשיים שלהם שלא עלו בתקשורת ובשיח הציבורי. המגזר הזה חי במציאות שהוא לא יכול לעמוד בה, ומדברות על מקום אסקפיסטי שרוצה לפנק את עצמו מצד אחד או מסתגר. ספסל מצופה בלחם, ממולו טלוויזיה ובטלוויזיה יהיה וידאו בו הן נהנות מהחיים ואוכלות מלא מתוקים. איפה הויתורים, איפה אנחנו בתוך הסיטואציה.