תחום הבידור ספג את אחת המכות הקשות ביותר בשנה החולפת, ורבים מהאומנים עדיין מנסים לאסוף את השברים ולהתאושש. לעומתם, הקוסם חזי דין דווקא מסכם את שנת הקורונה כאחת הטובות בחייו. זה לא קרה כי היה לו מזל גדול, כלל לא. הכישלונות הרבים שספג במהלך השנים והמסע הלא פשוט שעבר בקריירה שלו גרמו לו ללמוד שדווקא ברגעי המשבר הגדולים צריך וכדאי להביט רק על חצי הכוס המלאה, בעיקר כי אין ברירה אחרת.
רוב האומנים מהתחום של דין מזדעזעים מהתואר "קוסם" שמוצמד לשמו, בעיקר כי בישראל של 2021, העידן שבו מיתוג יכול להרים את העסק שלך או להוריד אותו לקרשים. יש אומני חושים ויש מנטליסטים. ומה זה קוסם? צ'יקו ודיקו? דין מתעקש שיקראו לו קוסם ונחרד מהאפשרות שיכונה "אומן חושים".
"כשהייתי ילד קטן רציתי להיות קוסם, וזה לא פייר להחליף את החלום שלך", אומר דין כשאני תוהה לפשר המיתוג הלא קונבנציונלי בעידן מתוחכם מדי. "ומעבר לתשובה המתוקה של הילד החולם, אני מניח שזו הייתה ההתרסה שלי, זה היה הבידול. שיווקית, זה היה המהלך הקשה ביותר שעשיתי, נגד כל ההמלצות, אבל בעיניי זה היה מהלך חכם. ידעתי שזה כמעט בלתי אפשרי לעשות את הדבר הזה, אבל אם הוא יצליח, שיחקתי אותה".
ודין בהחלט שיחק אותה. בגיל 41 הוא שובר את השיאים של עצמו, והפעם בלי שום פרובוקציה שקשורה בסכנת חיים. "לא כיוונתי את זה, אני פשוט יודע לזהות את המומנטום. למשל, ביום שדיברו על דובאי ועל הסכמים עתידיים, מיד כתבתי בקבוצה של הצוות שלי שאני רוצה להופיע שם. טלפון, שניים, וזה קרה. הייתי האומן הראשון מישראל שהופיע שם. אני מזהה הזדמנויות ופועל".
קל להביט ברזומה שלו ולהטביע עליו את חותמת ההצלחה. הוא נכנס לקוביית קרח גדולה, שהה בה שלושה ימים, שבר את השיא של דיוויד בליין ונכנס לספר השיאים של גינס. הוא גם תלה את עצמו הפוך במגדלים של עזריאלי, בין חבלים בוערים, ושהה 35 שעות בראש עמוד שגובהו 25 מטרים. אולם האקסטרים הזה הוא לא משהו שבער בעצמותיו של דין, שבסך הכל רצה להראות לכל המדינה שגם הוא יודע לקרוא מחשבות. "עשיתי את זה מתוך כעס אמיתי. כדי לעשות כזה דבר כשאין לך שום נגיעה לאקסטרים, צריך להיות כועס מאוד".
והכעס שלו היה מוצדק. "מגיל 8 אני מקבל 'לא'. הסיפור שלי בחיים הוא רק 'לא', והחלטתי שאני צריך לזעזע אנשים. קודם כל תקשיבו לי, תדעו שיש פה בחור שיודע לעשות דברים ממגנטים, ואז יצרתי את הדבר הזה שנקרא 'חזי דין עומד למות'. זה התחיל כמשהו אחד וזה סיבך אותי עוד יותר, כי עם כל פעלול הרגשתי שאני מתמכר לאקסטרים ומותח את הגבולות של עצמי. אין לזה סוף, וזה לא באמת קסם, זה פעלול שדורש הכנות ואימונים. זה בעיקר ליחסי ציבור".
באיזה אופן זה ממכר?
"תראי, היכולת להדהים אנשים זה הדבר הממכר ביותר שיש, ואת זה הבנתי כילד קטן שעושה דברים שאף אחד לא מבין איך עושים אותם. ואז אתה הופך להיות הילד הכי מעניין בשטח, כולם יודעים שחזי הוא קוסם, ובשנים ההן להפוך להיות קוסם היה כמעט בלתי אפשרי. היום יש גוגל ויוטיוב ואז לא היה. היה ערוץ אחד עם תוכנית קסמים והיית צריך להמציא הכל בעצמך. המושג 'יש מאין' הוא מושג מדהים. איך מהאין, מהחוסר ברירה, אני יוצר משהו חדש".
עד כאן נשמע שכל הקלפים לצדך.
"נכון. קודם כל אתה מייצר את הדברים הכי חזקים שיש כשאין לך ברירה, כשאתה עם הגב לקיר ואין מי שילמד אותך. אתה צריך לשבת ולחשוב ולהמציא. בתור ילד לקחתי קופסאות קרטון והתחלתי לגזור ולהמציא דברים. בדיעבד ראיתי הבנתי שאת הטכניקות האלה למדתי לבד. זה עבד ככה וזה בלי הדרכה. בגיל 9 התחלתי להופיע. אבא שלי לקח אותי להופעות בכל שישי. ואתה חושב שתלך להיות הכוכב הכי גדול, ובגיל 14 אתה מכיר את המושג הזה שנקרא תקשורת, אבל מבין שזה לא קל. ושם מתחילה העקשנות שלי, למה אתם אומרים לי לא? למה לא? ומהגיל הזה הבנתי שכל מה שלא אקבל, אצטרך לעשות בעצמי. מגיל 15 ועד היום בעצם".
ארבעה כרטיסים
בשנה החולפת הוא צילם עונה שלישית ל"קסם אישי" (משודרת בקשת 12), תוכנית קסמים שבה הוא מארח מפורסמים ומפתיע אותם בביתם. חברת ההפקה, אגב, היא כולה שלו והוא גם עורך את התוכנית בעצמו. "על התוכנית הזאת חשבתי בגיל 14", הוא אומר, "אבל לקח לה זמן להתגבש ולצאת אל הפועל, כי המילה 'קוסם' לא באה טוב באוזן לאנשי תוכן. אני מבין את אלה ששינו את הטייטל שלהם לאומן חושים, כי אנחנו עם ציני. ובכל זאת, בעיניי הקוסמים הישראלים הם הטובים בעולם כי אנחנו מתמודדים עם הקהל הכי קשה שיש. אם הקסם מצליח, הישראלי מרגיש שעבדו עליו וזה מתסכל אותו. לעומת הופעה בחו"ל, שם לא מעניין אותם מה עומד מאחורי זה".
במהלך צילומי העונה השלישית, בשיא הקורונה, הבין דין שיש לו מטיל זהב ביד. "אמרו לי אצל הזכיינית שאולי כדאי להמתין קצת כי יש קורונה והדברים לא ברורים. אבל אני אמרתי 'עזבו, זו הזדמנות עבורי לצלם דווקא עכשיו, כי כולם בבית'". ההימור הצליח, ובעונה הקרובה תוכלו לצפות באנשים שבימים כתיקונם אולי לא היו מוצאים את הזמן כמו עומרי כספי, משה פרץ, ישראל קטורזה ואפילו בועז ביסמוט.
דין לא משלם לאומנים שמשתתפים בתוכניתו, אבל אחרי שצפה בראיון בטלוויזיה עם בדרנית וזמר מוכרים, שסיפרו שמצבם הכלכלי בכי רע, הוא פנה אליהם. טעם מר מעט נשאר מהפנייה הזו. "לבי יצא אליהם וביקשתי מהמפיקה שלי להזמין אותם ולשלם להם 5,000 שקל מתקציב ההפקה או מהתקציב האישי שלי, אבל שניהם סירבו. אני מבין שיש אנשים שהקורונה ריסקה את חייהם, ומנגד לא מבין כאלה שיושבים ובוכים, אבל לא עושים עם זה דבר. אם אני הייתי במצוקה, הייתי חוזר ועושה ימי הולדת לילדים ונותן להם נקניקייה. אני תמיד אופטימי, אבל אני משתגע מאנשים שלא. אתה לא יכול לבכות אם לא ניסית. כשאני שומע על אנשים שנכשלים, אני שואל אותם כמה פעמים ניסית, ארבע? חמש? זה לא מספיק. זה העניין בין ווינר ללוזר, ווינר יקום לנסות עוד פעם וישתדל להפיק מכל כישלון או משבר את המיטב".
מה ההבדל בין קסם לאומנות חושים?
"אומנות חושים היא מחשבתית, קסם הוא ויזואלי. וזה בדיוק העניין, מנטליסטים הם גם קוסמים. בתקופה שבה אנחנו גדלנו דיברו רק על קסמים. כאמור, אנחנו מדינה צינית, והרשתות החברתיות מלבות את זה עוד יותר. בעולם הזה לבוא ולהגיד אני קוסם, זה לקבל בעיקר תגובות כמו 'יש לך כרטיס ביקור? יש לילד שלי יום הולדת'. זה לא חייב להיגמר ביום הולדת לילדים, ועשיתי ימי הולדת ועשיתי הופעות. והייתי בכל הסלונים של מדינת ישראל מול סבתות שאכלו בורקס, והכל בסדר, אבל זה גם הרבה מעבר לכך".
דין לא קיבל חיבוק מהתקשורת. בלשון המעטה. לאחר שירות צבאי כקוסם בצוות הווי עם אסי ישראלוף (מה קשור) וניקי גולדשטיין, הוא הקים חברת הפקה משלו והתחיל ליצור לבד. "ומאז התחיל הסיפור הזה שאתה עושה בעצמך ולא מצליח, כי זה לא מעניין אף אחד. וגם שנה אחר כך זה לא מצליח. ואתה מחליט להתחרות בפסטיגל בחנוכה ולהרים מכספי ימי ההולדת שאתה עושה מופע קסמים ונפלאות, לוקח את בית ציוני אמריקה, משקיע בתלבושות, ברקדניות ובמוזיקה, ואז מתקשרים להודיע לך שנמכרו ארבעה כרטיסים בלבד".
וזה שובר.
"בגיל 14 אמרתי לעצמי שאני חייב להיות בדן שילון.התקשרתי אליהם ונדנדתי להם והם אמרו שישקלו. הלכתי להוציא 20 אלף שקל על הקסם הכי גדול ומוצלח, ובסוף אני מצלם ומשקיע והם שולחים לי מכתב סירוב. את המכתב הזה יש לי עד היום, שלחתי אותו לא מזמן לדן שילון בעצמו".
מה זה עושה לילד בן 14?
"בכיתי המון, אבל זה גם דרבן אותי להמשיך ולהצליח. אחרי הצבא הבנתי שאולי אם אקבל הכרה בינלאומית, יתייחסו אליי כאן. טסתי לחו"ל וזכיתי בתחרות בינלאומית לקוסמים. הפכתי להיות אלוף אירופה לקוסמים צעירים. אני חוזר ומרים טלפונים לכל תוכניות הבוקר וגופי התקשורת - בחור צעיר חדור מטרה - ומקבל 'לא' מכולם".
כך החל הסיפור של האקסטרים בחייו של הקוסם, שהבין שהוא צריך ללכוד את תשומת הלב התקשורתית. "העניין הוא שזה לא כמה חזק אתה מכה, אלא אם אתה מסוגל לקבל מכה ולקום ולהמשיך שוב ושוב. כשנכנסתי לתוך קוביית הקרח ידעתי שאני לא מנסה לנצח את הקרח, אלא רק מנסה לשרוד ולעבור עוד דקה קשה קדימה. מבחינתי ההתמודדות הזאת הייתה לדעת שצעדתי עוד צעד קדימה לחלום הגדול".
כדי לעשות את הפעלול הזה משכן דין את ביתו. יומיים לפני האירוע הוא איבד את אחת החסויות הגדולות שהיו אמורות לתמוך במהלך. "אני זוכר שגיל טייכמן, שהיה אמון על התאורה, אמר לי: 'אני לא רוצה שתדאג, תעשה את מה שאתה צריך לעשות ותנצח, ואני לא גובה ממך שקל'. הוא קיבל פעם את ההזדמנות והעביר אותה הלאה, והבטחתי לו שזה גם מה שאני אעשה".
לאמן את הנפש
המפגש שלנו מתקיים במקרה בכיכר רבין, המקום שבו הטירוף התחיל. לפני שהראיון צולל לעומק, הוא מכניס אותי לעולם שלם ומפתיע של קסמים. הטריק הראשון לא עבד, והאמת היא שחשבתי שזה יכול להיות פתיח משעשע לכתבה, אבל חמישה קסמים בלתי נתפסים שבאו אחריו מחו את הרושם הראשוני. האיש קוסם, ויעיד על כך הבריסטה בבית הקפה שנותר שמוט לסת דקות ארוכות. ממרחק של 12 שנה דין יודע שאת הדברים המטורפים שעשה בכיכר מאחורינו הוא לא יעשה יותר. "קודם כל הפכתי בשנה האחרונה לאבא לילדה, ואני מבין שיש לי אחריות עצומה עכשיו. לא אסכן את עצמי".
אז לא היה לך אכפת לסכן את עצמך?
"הבאתי את זה בחשבון, אבל גם הייתי יהיר וחשבתי שאני מסוגל לעשות הכל. כשכשל הקסם שהיה אמור לקבור אותי מתחת לאדמה והגעתי מעורפל חושים באמבולנס לטיפול נמרץ, שמעתי את מנהל בית החולים ממלמל: 'עוד פעם הבחור הזה'. עד היום אני שומר את טופס האשפוז שקיבלתי אחרי שיצאתי מהקרח: 'בן 29 נכנס לתוך קוביית קרח לשלושה ימים מרצונו החופשי'. ואת חייבת להבין שמאחורי כל קסם כזה עומדת הכנה של חודשים רבים. זה משטר אימונים נפשיים, כושר מטורף, זה ללמד את עצמך לא לאכול, לעמוד במקום, אתה מאמן את הנפש שלך להיות חזקה.
"למדתי בסיפור הזה שהמנטלי הרבה יותר חזק מהפיזי. אנשים מכירים את זה כקלישאה, אבל זאת האמת. כשאני הולך לילדים חולים ומספר להם את זה, אני מסביר שגם לי אמרו שאחרי יומיים של עמידה אני לא אוכל ללכת יותר, או שלא אוכל להיות קפוא יומיים בקוביית קרח, אבל אני רציתי. לימדתי את עצמי לעשות את הדברים האלה".
אומנם פעלולי האקסטרים גרמו לו להיכנס ללב התודעה הישראלית, אבל עדיין לא הוציאו אותו מהמשבר. "בן לילה התפוצצתי החוצה והפכתי להיות אדם מוכר, אבל לא מוכר במה שאני באמת יודע לעשות. להזמין הופעה של חזי דין זה היה להביא את ההוא שעושה דברים משוגעים, אבל בהופעה אני בכלל קראתי מחשבות ועשיתי תעלולי קלפים. ניסינו למצוא תוכן אחר וזה עדיין לא עבד, כי הריגוש הוא שונה. אז באו אנשים ואמרו: 'רגע, אז הוא בעצם קוסם?'". דין מספר שבנקודה הזאת כל אדם אחר היה עוזב את המקצוע, "אבל נלחמתי".
אם נניח לרגע את מקצוע הקוסמות בצד וננתח את המהלכים שעשה דין במהלך הקריירה, נגלה שהוא בעצם איש עסקים שמצליח לזהות הזדמנויות טרם הבשלתן. בגיל 21 הבין שטלעד, זכיינית ערוץ 2 דאז, נמצאת בקשיים. זה היה בדיוק הזמן הנכון עבורו להציע לה תוכנית שיפיק ויצלם לבד, ללא תמורה, בתנאי שתשודר.
בפעם השנייה הוא זיהה את אותה הזדמנות עם ערוץ 10, בימי דשדושיו הראשונים. "אספתי צוות של חברים, שבינתיים הפכו להיות בכירים בתעשייה, וצילמנו. עד היום אנחנו צוחקים שצילמנו בלי לדעת איך ומה. אז אני מצלם לטלעד ונותן להם תוכנית, והם מפסידים במכרז לחידוש זיכיון השידור וזה מתמסמס, ואחר כך עושה את אותו הדבר בהוט VOD וגם זה לא מצליח. רק בערוץ 10, הספיישל 'חזי דין עומד למות' תפס, ומשם הכל השתנה".
אבל זה לא בא בן לילה ואתה מפסיד תוך כדי הרבה כסף.
"אתה בטוח שתצליח, משוכנע שזה זה, ואתה נכשל. ואז אתה צריך לקום למחרת ואומר: 'אני אתן עוד צ'אנס', וזה הסיפור. העניין מבחינתי הוא לא שהצלחתי, אלא שכל הדרך לשם לא התייאשתי. וזה לקום לעוד בוקר, וגם להבין שזה עולה לך המון כסף וזה כוחות נפשיים. ובסוף זה הניצחון".
אתה חושב שמפני שההצלחה הגיעה בדם יזע ודמעות גם התעלית מעל הקורונה?
"קודם כל, עוד לפני הקורונה, בגלל כל מה שעברתי, היום אני כל כך מוקיר את המקום שבו אני נמצא. אני חושב שלכל בן אדם צריכה להיות נקודה שהוא בא ואומר: 'הגעתי לזה, ואני מבטיח שגם אם זה ייגמר שנייה אחרי, אני אגיד תודה רבה'. מובן שתמיד אשאף ליותר ואמשיך ליצור, אבל אני מבין שחייבים לשים נקודה כי אין לזה סוף. כי אחרת אתה לא נהנה. אני אדם חיובי מטבעי, לעבור דרך כזאת ולהגיע לאן שהגעת אם אתה לא חיובי, זה לא יעבוד, אין ברירה אחרת. גם בסיפור הזה של הקורונה, של לבוא ולהבין ולהסתכל על המצב הזה ולדעת להוציא משם את הטוב, זה אומר הרבה".
לילות בלי שינה
הוא המנהל של עצמו. כלומר, מחזיק צוות שלם שעובד עבורו, אבל הוא זה שמנהל את כולם. "אני סיימתי לעלות לרגל לסוכנים", הוא אומר. "אתה כל השבוע מתכנן את הפגישות, שופך את החלומות שלך ומפנטז מה יהיה, והוא כבר יושב עם האומן הבא".
אבל לא תכננת את זה.
"לא. זה קרה בלית ברירה, אבל בדיעבד אני מבין שזה הדבר הנכון לעשות, ואני רואה שזה גם מה שקורה סביבי".
לא משך אותך אף פעם לעשות את זה גם בחו"ל כמו הקולגות?
"אף פעם לא רציתי להיות בחו"ל. היו לי כמה הצעות, ולפני הקורונה אפילו חתמתי על סדרה בינלאומית שבסוף לא יצאה לפועל. אבל עם יד על הלב, אני מאוד אוהב את הישראליות, אני אוהב את המגע הבלתי אמצעי עם הקהל, ואני עדיין לא מאמין שמישהו בא להופעה שלי, התלבש, נסע ולקח בייביסיטר. אני מתרגש הרבה יותר כשמישהו עוצר את אבא שלי ברחוב ואומר לו: 'היי, אתה אבא של חזי דין'. זה גורם לכל המסע הזה שאני עושה להיות הרבה יותר מוערך בעיני עצמי, ופה במגרש הביתי שלי".
אמרת פעם שהקוסמים של היום הם כמו הזמרים המזרחיים של אז. למה התכוונת?
"אני חושב שרק כיום, אחרי מיתוג מחדש שכל הקוסמים עשו - וכל אחד מהקולגות שלי כיוון את זה למקום שלו - הם קיבלו את ההכרה במיינסטרים".
בתקופת הקורונה גילה דין, כמו כולם, את הזום ואת אירועי החברות, והפך לאחד האומנים הפופולריים בז'אנר המקוון. "הקורונה באמת הייתה השנה הכי טובה שלי. הפכתי להיות אבא ועבדתי בלי הפסקה. אני מבין, ותמיד הבנתי, שאם אתה לא תדחוף ולא תעשה, לא יהיה כלום. כשהגיעה הקורונה, הבנתי שיש פה משחק חדש, והזכרתי לעצמי שכל חיי המשברים שחוויתי היו לי להזדמנויות. וככה גם כאן, אני יודע תמיד להמציא את עצמי מחדש. בתקופת הקורונה עשיתי אירועים פרטיים גם לשני אנשים. מה שפעם נחשב לחלטורה הפך להיות היום דבר לגיטימי ויוקרתי".
עד כמה אתה מתעכב על כישלונות?
"אני לוקח ללב כשלא מצליחים לי דברים, לפעמים במשך ימים ושבועות, וזה משהו שאני לא מצליח להשתחרר ממנו. זו בעיה גדולה בחיים. ואני לא מדבר על כישלונות שמשנים קריירה, אלא על משהו שלא הצליח לי בצילומים, קסם חדש שלא עבד בצורה הטובה ביותר. או למשל כשאנחנו מפספסים מכרז מסוים להופעה חשובה. זה לא בגלל הכסף, אלא רק כי לא הצלחתי לחשוב על זה לפני כן וכבר סגרו מישהו אחר. אני משגע את הצוות שלי בקבוצה, והם אומרים לי: 'די, שחרר'. אני יכול לא לישון בלילה מביקורת של אדם שנהנה מהמופע, אבל לא עף. זה משגע אותי".
אתה עדיין מרגיש צורך להוכיח כל הזמן שהנה הצלחת, למרות הכל?
"מהות המקצוע שלי היא לעשות את הבלתי אפשרי, והיום, בחשיבה של אדם מבוגר, אני מבין שזה סוגר לי את כל המעגלים. איפה שאמרו לי 'לא' בעבר, זה נתן לי עוד יותר דרייב. איפה שאמרו לי אי אפשר, רציתי לנפנף שדווקא אפשר. וזה מה שאני עושה, את הבלתי אפשרי. המהות של המקצוע שלי היא להוכיח לך שאני עושה משהו שנראה לך בלתי אפשרי. תמיד יהיו אלה שלא יאהבו את מה שאתה עושה וגם עכשיו לא יפתחו בפניך את הדלתות, אבל אני כבר לא רואה את זה. כל בן אדם יחשוב עליך דברים אחרים, אי אפשר לשלוט בזה. והאמת היא שזה גם כבר לא מעניין".