יוהאן פאצר מנהיג חבורה מפוקפקת של ארבעה חיילים, אנשי צוות טנק, העורקים מהצבא הגרמני בקרב ורדן במלחמת העולם הראשונה, שבעודם מסתתרים עד בוא השלום שמתמהמה רוצחים זה את זה משעמום. זו במשפט ארוך אחד תמצית העלילה של "נפילתו של האגואיסט יוהאן פאצר", מחזה עלום של ברטולט ברכט, שבמוצ"ש יעלה לראשונה בישראל על במת תיאטרון "תמונע" בבימויו של יותם גוטל.
כשמעירים לגוטל בן ה-27, שמחזות מהעיזבון של חנוך לוין, מקבילו הישראלי של ברכט, פרט ל"הרטיטי את לבי" המופתי, לא היו פאר יצירתו, הוא מגיב בבטחה: "אין עוררין על כך שהמחזה המסוים הזה של ברכט נחשב לטקסט מרהיב, שלומדים אותו באוניברסיטאות בכל העולם ועסקו בו אנשי-תיאטרון מאוד בכירים, אבל קשה להעלות אותו. אם אנחנו נוגעים בהשוואות בין מחזאים, אז לא לוין, אלא המחזה על פאצר מזכיר דווקא את נסים אלוני - גוטל שיחק את גץ ב'הכלה וצייד הפרפרים' שלו - שאצלו הולכים לפעמים לאיבוד"?
איך הגעת למחזה הברכטיאני הזה?
"זה התחיל בכך שהייתי במשלחת של סטודנטים מאוניברסיטת תל-אביב, שנשלחה לפסטיבל-תיאטרון בחבל הרור בגרמניה. שם הכריז המרצה הגרמני פרופ' ניקולאוס מולנר-שול, שהוא הולך להרצות על המחזה הכי מעניין של ברכט - 'פאצר'. אני, שמכיר את מחזותיו של ברכט ואוהב אותם, ישבתי שם בוש ונכלם. 'הכי מעניין של ברכט', הוא אמר - ואפילו לא שמעתי עליו. בהקשר זה יש לי דיאלוג עם אותו פרופסור, המשמש כדרמטורג ההפקה החדשה. קיבלנו מאות עמודים של המחזה והוא עזר לעבד אותם להצגה לקראת התרגום של דורי פרנס, בסיוע מכון גתה".
את הרציחות לא רואים בהצגה ב"תמונע". המחזה, שבאופן חריג מסתיים במילה 'וכו', הוא אחד המחזות הבלתי גמורים של ברכט, שלא גמר אותו בגלל מחסור בחומר, אלא התקשה לבחור בין שלל גרסאות. אי יכולתו להביא את המחזה לידי גמר בולטת דווקא על רקע העובדה, שהוא עסק בכך בשלהי שנות העשרים, בתקופת הפריצה שלו כמחזאי עם "אופרה בגרוש" ועם "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני".
גוטל מספר שבאחת ההפקות של המחזה בגרמניה לאחר שעבדו על גרסאותיו השונות נתנו לקהל לגלגל קוביות וכך הציגו בסדר אקראי את קטעי הגרסאות. "לדעתי, זה היה לא נכון", סבור גוטל. "נראה לי, שאת הסיפור כאן יש להציג מההתחלה עד הסוף".
אני מבין שבעיניך להצגה יש משמעויות אקטואליות.
"מאחורי הצגה הזאת עומדים חמישה שחקנים, שתי מעצבות ואני, כולנו בסוף שנות העשרים, תחילת שנות ה-30, חבר'ה צעירים והמחזה מדבר אלינו ברמה הרגשית. כמו כן, ההצגה מתקשרת לנושא הלומי הקרב שעלה באחרונה לכותרות. מי כברכט ידע מה זה הלום קרב. הוא סיפר איך שכאשר גוייס כפרמדיק במלחמת העולם הראשונה, הוא היה קוטע גפיים לכל מיני חיילים. החוויות משם מהדהדות במחזה שלנו".
כבן לעובד משרד החוץ, גוטל העביר חלק מילדותו ומנעוריו בחו"ל, תחילה ברומא ובהמשך בבנגקוק "זה היה מדהים", הוא מציין. "הרווחתי שפות ותרבויות, גם הרווחתי חברים מכווית עד יפן וזה היה כיף גדול".
והתיאטרון?
"בין השליחויות למדתי בבית הספר לאמנויות בתל-אביב במגמת תיאטרון, בעוד שננעלתי על העניין דווקא בחוג דרמטי בבית הספר הבינלאומי בבנגקוק".
לאחר שירות צבאי ב-8200, למד גוטל באוניברסיטת תל-אביב - משחק לתואר ראשון ובימוי לתואר שני. באותה תקופה מצא את מחייתו ממלצרות. "חודשיים לפני סיום הלימודים לתואר שני אודי בן-משה, המנהל האמנותי של תיאטרון החאן, בא להעביר אצלנו סדנה", מספר גוטל. "מזה יצא שבגיל 25 מוניתי כדרמטורג של החאן. אני אסיר תודה לו על שפתח לי דלת בגיל כה צעיר, בתיאטרון תוסס, המותח גבולות לכיוונים שונים".