טקס הענקת פרסי מפעל חיים מטעם אמ"י (איגוד אמני ישראל) נערך אמש (רביעי) בהיכל התרבות בפתח תקווה, ביוזמה משותפת של אמ"י ומנכ"ל היכל התרבות פ"ת אריה ימיני. הטקס התקיים לראשונה מאז פרצה הקורונה ובסימן חגיגות 40 שנה לאיגוד.
בין מקבלי הפרסים נמנו: שלמה ארצי (ממייסדי אמ"י), חבורת "זהו זה" (אבי קושניר, גידי גוב, דב גליקמן, מוני מושונוב, ושלמה בראבא), איל באיער, בלהה מס, גברי בנאי, ג'וליאן שגראן, דני סנדרסון, חיים משה, יונה אליאן, יעקוב שפירו, מלכה חג'בי, מנשה לב רן, רפי טילור, שימי תבורי, שלומית אהרון, ושרה כהן. כמו כן, ניתן פרס מיוחד למפיקים משה אדרי וטמירה ירדני, על תרומתם לתרבות הישראלית.
ללא סיפתח מיותר, המסך נפתח ולמול עינינו נראתה מקהלת 'גיתית' הפתח-תקוואית ששרה בהרמוניה פיוט יפהפה מהמקורות ("אבינו שבשמיים") באקוסטיקה קצת צורמת ומחרישת אוזניים שלא אפשרה להבין את המילים, ללא קשר לביצוע המושקע. מי שניצח עליה היה המוזיקאי והמנצח המיתולוגי של מקהלת הרבנות הצבאית ופסטיבלי הזמר החסידיים - מנשה לב-רן, שהיה הראשון לקבל את הפרס בערב זה.
בשלב זה, כשהאורות דלקו לרגע, שודרה ברכה מוסרטת של הנשיא יצחק (בוז'י) הרצוג, ונאום של שר התרבות והספורט חילי טרופר, שדיבר על אחוות אמנים. אחר כך, עלה לקבל את הפרס שלמה ארצי, שפרגן לאנשים שעבדו עימו, למשפחתו, זוגתו מיכל, וכמובן לקהל שהולך איתו כל השנים הללו, כשהוא חוזר גם לימי הקמת אמ"י שהוא מיוזמיו, וביקש לשמור על האמנים בקורונה. ארצי גם קיבל פרס מיוחד (נוסף) מטעם אמ"י, מידי המנכ"ל לשעבר, חנן יובל.
אחרי ארצי עלתה לקבל את הפרס זקנת השבט, שרה כהן בת ה-94, חלוצת השירה בציבור ("חבורת האש") יחד עם בעלה המנוח שלמה כהן ז"ל ("סולימן הגדול"). הפרס הוענק לה על ידי ילדיה - יזהר כהן, פיני כהן, ורדינה כהן ובנה של ורדינה, קשת. המשפחה הצטרפה אליה למחרוזת שירי רועים ודבקות נפלאה משנות הארבעים והחמישים, כשבאמצע עלה לבמה חופני כהן שהתקשה ללכת ולשיר, אבל בעזרת יזהר הצליח לשיר במאמץ ולרגש מאד.
טמירה ירדני ("טדי הפקות"), המפיקה המיתולוגית, קיבלה פרס מיואב צפיר ומנכ"ל אמ"י היוצא, יעקב מנדל. בנאומה סיפרה על טד"י שבעוד שנה וחצי תחגוג 50, על הנאתה להמשיך לעבוד ולהפיק תוכן חדש, וריתקה בנאום מושקע על מפעל חייה. וכן הקדישה את הפרס לבן זוגה המנוח, דודו ירדני ז"ל, שנפטר לפני כחמש שנים.
המפיק הנוסף שקיבל פרס היה מפיק הסרטים משה אדרי, שבא מעונב כתמיד, וקיבל את הפרס מאחד הטאלנטים שלו, הסטנדאפיסט ציון ברוך. דני סנדרסון, אגדת הנונסנס והמוזיקה המקומית, עלה לבמה לצלילי "התמנון האיטר" ו"הגלשן", וקיבל את הפרס ממנכ"ל אקו"ם החדש, אסף נחום. סנדרסון, בדרכו ההומוריסטית פתח ואמר "אני אהיה קצר - כי כזה אני", המשיך במסכת בדיחות והודייה.
אחריו עלה "הגשש", גברי בנאי, שבעוד הוצג, התנגן שירו "עוזי עוזי", כשהשחקנית אסתי זקהיים העניקה לו את הפרס. "קצת עצוב לי שלא נמצאים איתי שייקה יבדל"א ופולי ז"ל, אנשים שעבדתי איתם והיום הם שמות רחובות של בתי ספר", אמר. גברי שר עם בניו, אורי ובעז בנאי, את "זאת שמעל לכל המצופה", שכתב דני סנדרסון לגשש החיוור בסבנטיז.
שלומית אהרון, שמשחקת בימים אלה ב"עוד חוזר הניגון", הייתה הבאה לקבל את הפרס, מידיו של מנכ"ל הבימה נעם סמל והנוזיקאי חנן יובל, שחזרו למורשת המשפחתית התיאטרלית של משפחתה, שנספיתה ברובה בשואה. אהרון הודתה על קבלת הפרס למוזיקאים שעובדים עימה וכן לחבריה ל"הכל עובר חביבי" ולמנהלה האישי וחברה ללהקה המיתולוגית, קיקי רוטשטיין, ושרה בגרסה ג'אזית מיוחדת את "הלילה" האלמותי, שהחלה כבלדה איאית והסתיימה קצבית.
הרקדנית, זמרת והכוריאוגרפית (להקת ענבל) מלכה חג'בי, שקיבלה את הפרס מהזמרת אופירה גלוסקא, נתנה שירת אקפלה תימנית מרגשת וצלולה והחזירה את הנשמה למחוזות מתוקים אתניים וענוגים, כשבהמשך הצטרפה אליה חברתה לריקוד תימני עליז לצליליו של ציון גולן.
אחריהן עלה לבמה שימי תבורי, מגדולי הזמרים בישראל, שקיבל את הפרס ובליווי הקלידן הקבוע שלו סשה, ביצע את "עוד סיפר אחד של אהבה" ו"אתמול היית שונה", וגנב את ההצגה.
יונה אליאן קיבלה את הפרס מאהוב לבה ובעלה, השחקן-זמר ששי קשת, שהרעיף שבחים על אשתו ואמר בנימה רומנטית: "בשבילי יונה היא פרס האושר של חיי". "זה מאד מרגש", אמרה אליאן. "זה רק ציון דרך לעוד חמישים שנה. ששי, בקלות היינו מחליפים מקומות ואני הייתי מעניקה לך פרס מפעל חיים".
אחרי כן קיבלו פרסים גם שחקני התיאטרון הוותיקים והמשפיעים רפי טיילור, יעקב שפירו ובלהה מס אשרוב. ג'וליאן שגראן, שחקן ובמאי בינלאומי עטור פרסים, שכל ילדי הניינטיז גדלו עליו בתכנית "מסיבת גן", הגיע לבמה נתמך במנכ"לית אמ"י הנכנסת, מאיה גביזון, ולמרות שקשה היה לזהותו, ההומור נשאר חד ושנון כשהיה.
לאחר קטע קסמים של זוכה הפרס איל באיער, זכתה חמישית 'זהו זה' (שלמה בראבא, אבי קושניר, מוני מושונוב, גידי גוב ודבל'ה גליקמן), שלא נכחה (בשל אילוצי עבודה על התכנית) באולם אך מסרה ברכה מוסרטת.
מי שחתם את הערב, הזוכה האחרון, היה הזמר חיים משה, מעמודי התווך של הז'אנר המסולסל בפרט והפסקול הישראלי המגוון בכלל עלה לבמה חמוש במכתב מדוקדק, וסיכם את מהותו בהתרגשות ובכריזמה: "אני לא איש של מילים - אני איש של שירים". לפינאלה המושלם, משה ביצע את "תודה". מה צריך יותר מזה?
כשיצאתי מהאולם, פגשו פניי בזמר הבית של ההיכל ומסמליו העיקריים, מוותיקי הזמר העברי שלמה עוז, בפרצופו החייכני, שבירך לשלום. תם הטקס.