היה היו שלושה חברים - בס, בריטון וטנור - ששייקספיר שידך ביניהם אי אז ב-55' על במת התיאטרון הקאמרי בהצגת "כטוב בעיניכם". תוך שנה הם הקימו את "שלושת המיתרים", מההרכבים האיכותיים ביותר בתולדות הזמר העברי. כעבור שנה נוספת, כשהם החלו לקצור הצלחה בינלאומית, התפרק ההרכב שלהם לבלי שוב. לשניים מהם שמור מקום של כבוד בין נפילי הבידור בארץ כאשר אריק היה הטנור המופלא והשובב שבחבורה. ישראלי, בעל קול הבס העמוק והמשובח צופה לעבר יום הולדתו ה-90 שבאופק. ביניהם תמרן, כשהוא חמוש תמיד בגיטרה, צבי בורודו, בריטון השלישייה, שלא פרץ את מחסום האלמוניות. בורדו הלך לעולמו בפריז, והוא בן 92.
גרישה בורודובסקי, כפי שנקרא במקור, נולד בוילנה שבליטא ושרד את השואה ביערות בלארוס. אחריה בדרכו לארץ היה בין המעפילים שגורשו לקפריסין ואת דרכו בישראל החל בקרבות מלחמת העצמאות ובלהקת "הכרמל", שם פגש את אריק לביא. בורודו הצעיר, כפי שנקרא לאחר שקיצר את שמו, שאף אלי במות. כשהתקבל להצגת "זעקי ארץ אהובה", שם פגש את שמעון ישראלי, היה המאושר באדם. "זה נפל עלי כמו נס", צהל.
כשחצה את הקווים לעבר הקאמרי, איחד כאמור כוחות עם שני עמיתיו. "היינו אז הניצבים הנצחיים של הקאמרי", העיד לביא. "ישבנו בחדר האיפור והשתעממנו. אז צביקה הביא גיטרה ושלושתנו שרנו. צביקה ידע רק שירים רוסיים, שמעון שר רק שירי-נשמה כושיים ואני 'צרחתי' שירים ישראליים. כך נולדה שלישיית 'שלושת המיתרים'".
"בין ההצגות ובנסיעות בכל רחבי הארץ היינו מצטרפים אל צבי (שלא היה מש בלי הגיטרה) ושרים להנאתנו שעות על גבי שעות", זאת גרסתו של שמעון ישראלי (לתקליטור ההרכב שהופיע בחברת "הליקון" ב-2006) ...נהנינו מהשילוב המעניין של קולותינו ומן ההרמוניות שהצלחנו ליצור תוך כדי אלתור, כשצבי ואני 'מחזיקים את השיר מלמטה' ואריק הסוער 'מפליג בקישוטים כלפי מעלה'".
"בקיץ 56' הגענו עם הצגת 'הוא הלך בשדות' של הקאמרי לפריז", סיפר בורודו. "למזלנו תוך כדי החזרות שם שמעה אותנו אמרגנית אמריקאית, שפעלה בפריז, והתרשמה מהשירה שלנו בשיר 'דודו'. לאחר שובנו לארץ היא הזמינה אותנו להופיע באולם 'אולימפיה' בפריז וגם נתנה לנו שם חדש - 'טריו ערבה', שיצלצל יותר טוב לצרפתים".
ההצלחה, שכללה סיבוב הופעות באירופה, הייתה סוחפת. השלישייה הופיעה, בין השאר, עם שארל אזנבור, ז'אק ברל ואיב מונטאן וזכתה בתחרות יוקרתית של להקות פולקלור. כשהופץ התקליט היחיד שלה, אמר יו"ר חבר השופטים, המלחין היהודי דאריוס מיו - "עוצר נשימה; רוח התנ"ך מרחפת בין השירים".
התלהבותו לא הייתה מקרית. המפגש של שלושה זמרים בעלי הופעה תיאטרלית עם מלחינים דוגמת ידידיה אדמון ויחזקאל בראון היה שילוב מנצח. בעודם בפריז, בשיא ההצלחה, החליטו להתפרק, אך הותירו אחריהם אלבום מופתי עם ביצועיהם לשירים כמו "ערבה" (שיר הבוקרים), "שב גיבור החיל", "בוקרי לכיש", "הינבא אל הרוח" ו"שרקיה".
"הם היו כל-כך שונים וכל אחד מהם בעל צביון מיוחד משלו, כך שהפרוק שלהם היה בלתי נמנע", סבורה שושיק שני, אלמנתו של אריק לביא. "כל אחד מהם רצה קריירה עצמאית והם פנו איש-איש לדרכו".
בורודו התאהב כבר אז בפריז. "האופי שלו, עם אהבה גדולה לאוכל טוב, התאימה לצרפת", אומרת עוד שני. הוא חזר לעיר האורות, למד שם לימודי מוזיקה גבוהים והופיע באופרטות וגם בשירי-עם. כששב לארץ, התרכז בהלחנת שירים לזמרים אחרים, כשבין השאר הוציא יגאל בשן בצעירותו תקליטון עם ארבעה שירים (כולל "ערי הגדה" ו"קרנבל") בלחניו, כשבין כותבי השירים היו עמוס אטינגר ואבי קורן. לחברו, אריק לביא, הוא חיבר עם יורם טהרלב, שזה עתה הלך מאיתנו, את השיר "קרב רפיח" בהשראת מלחמת הימים.
הקריירה של בורודו בארץ הלכה ודעכה. מראיון עמו בראשית שנות ה-70 אני זוכר אותו חי בצנעה סמוך לבית החייל בתל-אביב. בורודו כיכב אז במחזמר "שמח בנמל", שיצר חברו, שמעון ישראלי. בהמשך אותו עשור הוא הוציא תקליט בעברית, שלא מילא את ציפיותיו. ב-79' הוא עבר סופית לפריז, שם השתלב בחברת יוצאי ברית המועצות. יותר מאוחר, לאחר נפילת מסך הברזל, הוא רווה נחת בהופעותיו ברוסיה.
אבל בישראל הוא ייזכר תמיד לטוב על חלקו בהרכב "שלושת המיתרים".
