"מאז שאני זוכר את עצמי, עודד קוטלר היה בשבילי כמו דוד אהוב", מספר המוזיקאי אסי מסקין, מלחין המוזיקה ושחקן מפתיע בהצגת "חשמלית ושמה תשוקה" מאת טנסי ויליאמס. זו עולה בצוותא בבימויו של קוטלר עם מוזיקה מיוחדת שלו, בנו של אמנון מסקין, שחקן ובמאי שהיה מחבריו הקרובים ביותר של קוטלר, ששיתף אותו לא מעט בהצגותיו.
אחרי הניסיון הרב שצברת איתו האם ניתן לומר שעלית על החשמלית בתשוקה?
"עליתי עליה עם המון תשוקה. שלא כהפקות אחרות של החשמלית, בהפקה שלנו המוזיקה תופסת בה מקום מרכזי, כולל חידוש: קרן צור, המככבת בהצגה בתור בלאנש, שרה בה שירים, שעודד כתב ואני הלחנתי. המוזיקה שיצרתי להצגה היא בסגנון הג'ז הדרומי של ניו-אורלינס, המשתלבת עם האווירה בה".
לאחר מספר הפקות של החשמלית בתיאטרון הרפרטוארי (האחרונה שבהן שהייתה לפני כשמונה שנים בהפקה משותפת של הבימה והקאמרי), ההפקה הנוכחית היא פרינג'ית במלוא מובן המילה. היא מועלית ביוזמת השחקן אביב זמר - חבר האקטורס סטודיו בניהולו של קוטלר - המככב בה בתפקיד סטנלי.
אסי: "מאז שאבא שלי אמר לפני שנים לאביב, שמתאים לו לשחק את סטנלי, הוא, שחקן עם נשמה של מפיק, זה לא יצא לו מהראש עד ששלושתנו - הוא, עודד ואני - רכשנו את הזכויות להעלאת ההצגה מבלי לדעת מתי והיכן נציג אותה. בשביל משהו שאנחנו מאמינים בו הוצאנו כסף מהכיסים שלנו. עודד, שאני גאה בזכייתו בפרס ישראל, שהוא כה ראוי לו, עשה עבודת בימוי יוצאת מהכלל".
אסי מסקין, 49, לא זכה להכיר את סבו האגדי, אהרן מסקין, מאבני היסוד של הבימה, שנפטר בהיותו תינוק. "לא זכיתי, אבל רוחו ריחפה אצלנו בבית", הוא מספר. "גדלתי על הסיפורים עליו כמה שלא היה רק שחקן גדול, אלא גם א-מענטש".
לצד הסיפורים האלה, אסי, בנה של פיזיותרפיסטית שעברה לעסוק ברפואה אלטרנטיבית, גדל כילד-של-תיאטרון, מכור למאחורי הקלעים של תיאטרון חיפה, שבו פעל אביו. בהיותו בן שמונה עבר עם משפחתו לארצות הברית, כשאביו יצא ללימודים בלוס-אנג'לס. "בתור ילד שלא ידע מילה באנגלית, חוץ מלשיר, המעבר לשם היה קשה בשבילי מבחינה חברתית", הוא מעיר. "מי שעזר לי להיחלץ מכך היה בן-דוד שלי, שנתן לי את הגיטרה הראשונה שלי וממנה עברתי לפסנתר".
לאחר שהתגבר על קשייו, אסי נקלט שם ובין חבריו היו ילדי מפורסמים. "מאוד התחברתי עם אדוארדו, הבן של סופיה לורן, שאיתו למדתי באותה כיתה", מעיד אסי. "לא אחת ביליתי סופי-שבוע באחוזה שלהם. פעם, כשהגעתי לשם, סופיה לורן השתזפה בבריכה חשופת חזה ענק ולא עשתה מזה עניין.
"בכיתה שלנו למדה גם דרו בארימור, הילדה שכיכבה בסרט 'אי.טי'. כמו ילדים אחרים בכיתה שלנו הייתי מאוהב בה. הנשיקה הצרפתית הראשונה שלי הייתה איתה במסיבת הסיום שלנו, שנערכה בבריכה שבה ראיתי לסופיה לורן. כששיחקנו שם ב'אמת או חובה', אמרתי לקארלו, אחיו הגדול של אדוארדו, שאני רוצה ל...נשק את דרו. הוא לקח את זה ברצינות והכריז על נשיקה צרפתית. לא בדיוק ידעתי איך עושים את זה, אבל עמדתי במשימה".
כעבור כמעט חמש שנים אסי חזר עם משפחתו. הוא למד במגמת אמנות בתיכון והופיע בלהקת נוער עם דניאל סלומון, ידידו עד היום. ובצבא? - "החלטתי לא לשרת בלהקה צבאית, בגלל שידעתי ששם זה מאוד תחרותי עם המון מלחמות אגו. כמי שחשוב לו עניין היצירה, הרגשתי שזה לא יעשה לי טוב לשיר כל מיני שירים ידועים בצורה מסוימת. אז עסקתי שם בהפקות והלכתי ללמוד ברימון קומפוזיציה ושירה".
כעבור זמן החליט לנסות את מזלו בארה"ב ומבלי להתכוון נשאר שם 13 שנה. "הייתי כאן לפני הקלטת אלבום וכשראיתי שלא התקבלו כאן כל כך אלבומים ישראליים באנגלית, העדפתי לנסוע", הוא מסביר. "הייתי בדרך ללוס-אנג'לס, כשבניו-יורק שמע אותי איש חברת התקליטים 'אטלנטיק רקורד' ומזה יצא שהוחתמתי ככותב על-ידי חברת המו"לות שלהם וזמרים הקליטו שם שירים שלי. כזמר, הגשמתי חלום, כשהקלטתי שיר עם גיבור ילדותי, רוברט ואייט, מייסד להקת 'סופט מאשין', בכפר שלו בסקוטלנד.
"בסוף הגעגועים למשפחה ולארץ עשו את שלהם - וחזרתי", הוא מסכם. "עשיתי שם המון, כולל שלושה אלבומים והופעות בארצות הברית וברחבי העולם, אבל הרגשתי בדידות. כאן שבתי להלחין מוזיקה להצגות ומה שהיה לי חשוב במיוחד זה שהספקתי לחזור ולשתף פעולה עם אבא שלי לפני שהלך מאיתנו".
אסי הוא בנוסף לכל סטארטאפיסט בהייטק. מפתיע לשמוע אותו מספר, שהייתה לו חברה שהביאה טכנולוגיות ישראליות לדרום אפריקה ועל קשרים עסקיים שהיו לו בסין. "הייתי מעורב בחברה סינית שבשמה דיברתי באו"ם בנושא של מים", הוא מעיד. "אמרו לי שאני הראשון שהוציא גיטרה וניגן שם ושר, מה שהיה בשבילי חוויה מדהימה".
לקראת סיום הצגת "חשמלית ושמה תשוקה" שם בן שושלת מסקין את המוזיקה בצד ועובר לגלם בה את תפקיד הרופא. אחרי סבו ואביו, השחקן שהיה חבוי בו מבקש לצאת החוצה. "זה לא יהיה על חשבון המוזיקה", הוא מבטיח.