אני עושה רק דברים שאני אוהבת", אומרת לי השחקנית שרה וינו. “אני לא עובדת יום אחד בחיי. אני חיה את החלום והוא פה. אם אנחנו מפסיקים להיות בפאניקה, החלום שלנו נמצא בידינו. אנחנו רק צריכים להחליט שאנחנו חיים בשביל ליהנות ולא בשביל לסבול".
הגישה החיובית הזו לא מפריעה לוינו לככב בהצגה החדשה “תירה בי וזהו!", קומדיה אפלה על מתאבד סדרתי שכתב עופר קניספל וביים רמי ורד, ותעלה הערב (21:00) ומחר (18:30, 21:00) בפסטיבל הקומדיה הישראלי ע"ש אפרים קישון בבית מזיא בירושלים. “המחזה הוא על מתאבד סדרתי שמנסה ליטול את חיי עצמו ונכשל", היא מספרת. “בדרך הוא פוגש כל מיני אנשים שהוא מנסה לגייס לטובת מותו. זה מחזה עם מלא אמירות חברתיות בין המילים. אני מגלמת זמרת ברים מזדקנת".
את משחקת גם בקולנוע ובטלוויזיה, במה שונה תיאטרון בעינייך?
“בקהל. יש קהל. זה כל פעם משתנה בזכותו. לעמוד מול קהל ולשחק זה מיידי, זה דורש ריכוז אחר, זה לכבודו. זה אחרת. קהל הוא חשוב. חשוב איך הוא מגיב, איך הוא בא, איך הוא רוצה. קהל יכול להרוג אותך ולייבש אותך למוות או להעיף אותך לירח".
שרה וינו, שהשבוע תהיה בת 51, התפרסמה בשם שרית וינו־אלעד (שמה טרום גירושיה מהמוזיקאי עידן אלעד). לעולם המשחק נכנסה לפני כ־35 שנה. היא החלה את דרכה בלהקת צעירי תל אביב ומאז שיחקה בשלל סרטי קולנוע (“אור", “העולם מצחיק", “היום שאחרי לכתי"), סדרות (“הבורגנים", “תמיד אותו חלום", “הקלמרים", “פמת"א") והצגות תיאטרון (“חלום ליל קיץ", “כנר על הגג", “סאלח שבתי"), וגם פיתחה קריירת דיבוב מצליחה.
לפני חמש שנים החליטה לחזור לשמה המקורי, שרה. “כשנולדתי קראו לי ‘חיה שרה וינוגרד’, על שם סבתא של אבא שלי, אבל אף פעם לא באמת קראו לי ‘שרה’, אלא ‘שרית’, ותכלס גם בקושי קראו לי ‘שרית’ אלא בעיקר בשם המשפחה שלי וינוגרד ואחרי כן וינו, כשקיצרתי אותו", היא אומרת. “משהו בשם ‘שרית’ כנראה לא ישב טוב".
התרגלו לקרוא לך שרה?
“חלק". בתקופת השידור של הסדרה “הבורגנים", לפני כ־20 שנה, הייתה הפריצה שלה, כשבנוסף לכיכובה בסדרה, הביצוע שלה ושל חני פירסטנברג לשיר “דרכנו" (מתוך הסדרה) זכה בתואר “שיר השנה". היא מצדה לא חוותה טלטלה. “בתקופת ‘הבורגנים’ גידלתי משפחה, ילדתי, צילמתי והייתי בחיים שלי", היא אומרת. “ה’רעש’ הזה לא היה אצלי אלא הוא היה שם, בחוץ. אתה שואל אם אני מתגעגעת לתקופה הזו? אני לא מתגעגעת לעבוד קשה כמו שעבדתי אז".
את לא מרגישה פספוס בתחום המוזיקלי?
“מה פתאום. עשיתי מוזיקה, אם זה הגיע או לא הגיע לקהל רחב - זה לא משנה. עשיתי ונהניתי מזה ממש. מי שהיה אז בעלי הקליט את זה באולפן שלו, והצטרפו אלינו חברים. זה היה בילוי".
לא רצית לפתח את זה יותר?
“אני שרה מדי פעם בכל מיני מקומות ותמיד נורא נהנית מזה".
מה היה התפקיד הכי מאתגר שלך עד כה?
“בשנת 2005 שיחקתי במונודרמה ‘גילי’ בתיאטרונטו. גילמתי אמא שהיא פסיכולוגית החוקרת את מדעי המוות ומאבדת את בתה בתאונת דרכים. זה היה מונולוג מאתגר מאוד. תפקיד מאתגר נוסף שממש אהבתי היה במחזה ‘הפקר’ שהועלה ב־2019 בתיאטרון באר שבע. עכשיו יש לי תפקיד מאתגר נוסף, שאני לא יכולה לפרט עליו יותר מדי כי הוא בסדרה חדשה שאני מצטלמת אליה. אני מגלמת דמות שמתמודדת עם דיכאון קליני. זו התמודדות קשוחה".
בעבר חשפת שעברת משבר עקב גירושים, פיטורים וכו’. מה סייע לך לצאת מזה?
“מה זאת אומרת? אלו החיים. בחיים אנחנו הולכים למעלה, למטה, לצדדים, לרוחב. העיתונות אהבה לקרוא לזה ‘משבר’, אבל זה חלק מהחיים שלי ומהחיים של כולנו. אני בסדר, אני ממש בטוב. הנה, עכשיו אני מתעסקת בקומדיות, יותר טוב מזה?".
חישוב מסלול מחדש
פסטיבל הקומדיה הישראלי ע"ש אפרים קישון יתקיים לראשונה בשבעה מוקדים בירושלים ב־21־27 באוגוסט. הפסטיבל, ביוזמת תיאטרון האינקובטור ומשפחת קישון, יציג בבכורה שש הפקות מקור חדשות של יוצרים ויוצרות מבטיחים מעולם הבמה, וישלב מגוון אירועים בהם מופעי סטנד־אפ של מיטב הקומיקאים, תערוכה המוקדשת לאפרים קישון, מופעי מוזיקה ושאר אירועים.
ההצגה “תירה בי וזהו!" עלתה לאחרונה לכותרות עם שחרורו של השחקן אבי פניני מההפקה בעקבות עדויות שפרסמו נגדו נשים בגין הטרדה מינית לכאורה. “כשנתקלתי בפוסט של אנה קליימן (האקטיביסטית הפמיניסטית שפרסמה פוסט בנושא – ד"פ) נפלה לי רצפת האגן", אומרת וינו. “מבחינתי אלו דברים שקרו ואסור שיקרו, וצריך לעשות תיקון.
אני לא יודעת מה להציע לאף אחד חוץ מלעצמי. כשאתה עושה עוול לבן אדם – תקן את העוול. אנחנו בתקופה שמציפה הרבה חרא, והגיע הזמן לעשות סטופ לחרא הזה ולהשאיר את המים צלולים. דברו, אל תשתקו, לא אם קרה לכם משהו או אם קורה משהו לידכם. שתיקה זו לא אופציה. אני תמיד אומרת את הדברים שלי, גם כשזה לא נעים לי, גם אם זה שבועיים לפני הצגה שעולה ואוי ואבוי מה יהיה, בין שזה נוגע לאנשים שאני אוהבת או לא אוהבת. יש משהו להגיד והוא ייאמר. יש פעולה לעשות והיא תיעשה. אני מייחלת לריפוי בהיבט הזה".
מהשחקן אבי פניני לא נמסרה תגובה עד מועד סגירת הגיליון.
את מרגישה שיש שינוי ביחס החברה שלנו להטרדות מיניות?
“אני רואה הצפות, וביחד עם ההצפות אני עדיין רואה ושומעת חרחורים של עולם ישן שאומר: ‘מה עכשיו הן נזכרו? מה היא לבשה? למה רק עכשיו היא מדברת?’. התפקיד שלנו הוא להציף ולתקן. כרגע אני רואה רק הצפות. אני לא רואה את התיקון. ענישה ומעצרים יש, בתי כלא מלאים באנשים, אבל צריך לעשות פעולות אחרות. בכלל, החברה צריכה לעשות חישוב מסלול מחדש בכל תחום כמעט".
למשל?
“אנחנו מתחילים עוד מעט שנת לימודים, ואין מורים לילדים שלנו. אנחנו חוסכים כסף על החינוך של הילדים שלנו? לא בדיוק הבנתי מה הולך פה".
“מרגישים שזה הבית"
לפני שמונה שנים החלה וינו לנסות את מזלה במקצוע חדש: טיפול. “באותה תקופה קיבלתי מכתב שבו הודיעו לי שכל ההצגות שבהן השתתפתי בתיאטרון הקאמרי יורדות סופית והבנתי ששינוי עומד לפניי", היא נזכרת. “אחרי הסשן הראשון של ריברסינג קמתי והבנתי שאין סיכוי שאני לא לומדת את זה ומעבירה את הדבר הזה הלאה, לכל האנשים שאני אוהבת. הלכתי ללמוד את זה והיום אני מאסטר. מטפלת בבית. משלבת בין חיי המשפחה ובין המשחק, הטיפולים וגם עיצוב".
מה את מעצבת?
“אני לא אוהבת לעצב בתים של מיליונרים ששופכים 40 אלף שקל על כורסה. אני גרה בדירות שכורות ותמיד כשנכנסים לדירות שלי, מרגישים שזה הבית שלי. אנשים מתפלאים שזו דירה שכורה. אני מאמינה שאנשים צריכים לחיות במרחב שלהם, כמו שהם בוחרים אותו".
בימים אלה וינו גם משחקת בתיאטרון באר שבע בהצגה “דרך השלום". במקביל, היא משקיעה את האנרגיות שלה בנושא שחשוב לה להעלות על סדר היום. “אני מלווה, לצערי, את אמא שלי בכל מיני טיפולים רפואיים ומזועזעת ממה שמעבירים אותה", היא אומרת. “אם יש תחום שבעיניי כשלנו בו בצורה מחפירה הוא ההגנה על המבוגרים שלנו".
עלית לא פעם לכותרות בשל הבעת דעות פוליטיות ברשתות החברתיות. את לא חוששת שזה יפגע לך בקריירה?
“למה שאחשוש? אם ניתן לי כוח על ידי זה שאני מוכרת לכך וכך אנשים, אני אשתמש בו לטובה ואגיד את דעתי. אני חושבת שדעתי טובה וראויה, ואני חושבת שכל הדעות טובות וראויות. זה ששכחנו איך לשוחח ואנחנו רק רבים זה עם זה - זו בעיה שניתנת לתיקון. אנחנו צריכים שמישהו ישמש לנו דוגמה, אבל הדוגמאות שאנחנו מקבלים הן איומות לצערי הרב". כמי שהייתה חברת מרצ בעבר, אומרת וינו כעת על המפלגה הזו: “אני חושבת שאין לה זכות קיום".
היום היית חושבת להיכנס לפוליטיקה?
“לא, לא, בשום פנים ואופן לא. אם השנתיים האחרונות הוכיחו לי משהו, זה שהפוליטיקה מתה. יש כוחות הרבה יותר גדולים שאומרים לבובות האלה מה לעשות, והן מנסות את זה עלינו. אין פוליטיקה. זו פיקציה. הדבר היחיד שיש זה אנשים, ואנשים אני אוהבת".