לאחיות נורית וענת דרימר יש אבא קצת משונה, ובלשונן המפרטת והקולעת: "אנחנו רק שתי אחיות, יתומות מאם שגדלו עם אבא... מטורף". מבחינתן של השתיים שהן יוצרות ושחקניות, היה זה טבעי וגם לא טבעי, להעלות על הבמה את הסיפור המשפחתי על אב ושתי אחיות שהן בנותיו, בהצגה שיצרו "מקום טוב הכל רע", המורכבת מעיבוד של טקסטים 'מופרעים' שכתב אביהן נחמי דרימר.
ההצגה עולה במסגרת פסטיבל הקומדיה הישראלי ע"ש אפרים קישון וביוזמת משפחת קישון ותיאטרון האינקובטור, המתקיים השבוע (21-27 באוגוסט) בשבעה מוקדים ברחבי ירושלים.
בתוכנית המקורית התעתדה ענת דרימר להציע לפסטיבל הצגה אחרת שיצרה "להציל את שיפוק", שבמרכזה דמות אשה ליצנית היוצאת למסע שיציל אותה, אבל הפסטיבל נדחה וההצגה כבר רצה. כשנקבע מועד חדש לפרזנטציה ומשעמד לרשותה זמן קצר לפרזנטציה, קפצה והתייצבה ודחקה בה דמותו של אביה נחמי דרימר. "היה לי ברור שהגיע הזמן לעשות משהו עם הדמות המשוגעת והמרתקת הזאת", היא אומרת.
ענת ליקטה פוסטים נבחרים מעמוד הפייסבוק של האב, וכשקראה אותם בפרזנטציה "הבוחנים בוועדת הקבלה, נקרעו מצחוק". רגע לאחר מכן כשיצאה משם היא נתקפה בפניקה "למה הכנסתי את עצמי? לעשות הצגה על אבא. זה מפחיד וטעון רגשית" היא משתפת. בהמשך במהלך חופשה בסיני אליה נסעו ענת ונורית עם בני זוגן שאלה ענת את אחותה "נוריתי, תעשי איתי את ההצגה?" ונורית השיבה: "יאללה". ההצגה "מקום טוב הכל רע" תעלה במסגרת פסטיבל הקומדיה בימים 24-25 באוגוסט בבית מזי"א בירושלים.
ביקשתן רשות מאבא?
ענת: "לאורך כל תהליך היצירה ובחיינו בכלל אנחנו שולחות אליו הודעות בנוסח: 'אבא, זה בסדר שנעשה זה וזה' ואבא שלנו תמיד חוזר עם התשובה 'אל תחוסו עלי'. 'תלכו עם זה עד הסוף'. הגישה שלו נובעת מהמקום החתרני שלו כאדם פורץ גבולות ומרדן. אבא הוא האיש הכי מיוחד שאני מכירה שגידל אותנו ולימד אותנו את מה שאנחנו יודעות על יצירה שהיא נבואה, על צער וכמובן על אהבה".
נורית: "גדלנו על אמירות כמו 'תתפרעו', 'אל תפחדו לגעת בדברים הקשים', 'תהיו רדיקליות'. זה מבטא את תפיסתו על החיים וקשור לצד הגדול והאמנותי של אבא שלנו, כמובן גם לאמון שלו בנו. אבא מאד מעורב במה שאנחנו עושות, הוא שותף אחר, או כמו שאנחנו קוראות לו בהצגה 'הנבל והגיבור'".
גולשי הפייסבוק מכירים את דמותו היחודית הילדית של נחמי דרימר כפי שהיא נגלית בפוסטים החשופים שהוא מפרסם. ההצגה של בנותיו נוגעת ביחסים המורכבים של האב עם הכתיבה כשאת דמותו בהצגה מגלם ילד, השחקן אמיר מיוחס.
"אבא בחיים לא היה אומר שהוא 'סופר כושל' למרות שהוא פרסם שני ספרים. הוא אפילו לא מגדיר את עצמו סופר. ספריו זכו לאהבה אבל במקומות איזוטרים. בצעירותו הוא היה איש תיאטרון ובמובנים רבים אנחנו ממשיכות אותו, זה קרה לנו מבלי ששמנו לב לכך. אנחנו מגשימות את המחזות והטקסטים שלו מנסות לממש את הפנטזיות שלו ולחגוג עם אבא ועם עצמנו ולהאיר את גודלו על הבמה" אומרת נורית.
ענת מוסיפה ומשתפת: "רוב שנותינו גדלנו עם אבא שחולם לכתוב. יש לו אלפי טיוטות ומיליוני טקסטים שהוא כתב מאז היה בן 16. ההצגה מורכבת מאסופה של טקסטים מופרעים, מחזות גנוזים, פוסטים, קטעי יומן, שירים, קטעים מהודעות הוואסטאפ המוקלטות שהוא שולח אלינו ומה לא. עם זה יצאנו לדרך".
"נורית: אנחנו לא מעמידות פנים כאילו אתה לא נוכח
ענת: בשבילנו אתה לא אוויר
נורית: בשבילנו אתה בעל חשיבות מכרעת
ענת: בלי נוכחותך היינו מדברות אל החלל הריק
נורית: אנחנו לא מארגנות הצגה בשביל להאיר את עיניך
ענת: שום דיאלוג לא עומד להיפתח
נורית: אתה משמש מטפורה
ענת: אתה הקהל והקהל הוא אתה
נורית: אתה התגלית
ענת: אתה תגלית הערב
נורית: ממך הניצוץ קופץ אלינו
ענת: אתה חכם, אתה מצחיק
נורית: אתה בלתי רגיל
ענת: אבל אתה לא ממלא ערב
נורית: אתה לא רעיון מוצלח
ענת: אתה מייגע
נורית: אתה לא נושא משתלם
ענת: אתה כישלון דרמטי
נורית: אתה לא נאמן למציאות
ענת:אתה מניפולטיבי
נורית: שקרן
ענת: אחוז זעם
נורית: בטלן
ענת: אין לך רשיון אפילו
נורית: פחדן
ענת: מוכה גורל
נורית: לוזר
ענת:אתה הדמות העיקרית ואתה הזומם כנגד
נורית: אתה הנבל והגיבור של המחזה הזה" (מתוך ההצגה "מקום טוב הכל רע")
כדי להבין את היחסים המורכבים והאוהבים של האחיות דרימר בינן לבין עצמן ועם אביהן נחמי, נחזור לעברן כילדות שגדלו עם אב במשפחה חד הורית בשכונת בית הכרם בירושלים. בהמשך עברה המשפחה להתגורר בכפר סבא.
כשנורית היתה בת ארבע וחצי, ואחותה ענת תינוקת בת חצי שנה, האם רוחי מרפאה בעיסוק במקצועה, נהרגה בתאונת דרכים כשמשאית קמח פגעה במכוניתה כשעשתה דרכה מתל אביב לירושלים. בת 34 היתה במותה. את חוויות ההתמודדות שלה עם חסרון האם שלא הכירה, העלתה ענת דרימר לפני שש שנים בהצגה "נשף קמח".
"יש לי מעט זכרונות מאמא. בעיקר הגוף שלי זוכר אותה. אולי בהיותה מרפאה בעיסוק ורקדנית חובבת, היא הטמיעה בנו משהו. היא גם היתה יפה, אומרים לנו שאנחנו דומות לה" אומרת נורית.
מה מאפיין את החיים שלכן עם אבא נחמי?
ענת: "זו חידה גדולה מה הפך את אבא שלנו למה שהוא. להגיד שזה בגלל האלמנות שלו כלל לא מתקרב לפענוח. ההומור והפראות אלה תכונות שהן כל כך בילט אין בתוכו ומהולות בכאב. אנחנו המשפחה של אבא שלנו. הוא בן יחיד להוריו שכבר לא בחיים. כילדות שגדלו עם אבא היינו ממציאים שירים ועושים דברים מופרעים".
שם ההצגה "מקום טוב הכל רע", לקוח משמו של סרטון וידאו שיצרו האחיות דרימר בילדותן, כשנורית בת התשע מראיינת את אחותה ענת בת החמש. הסרטון פותח את ההצגה שהיא כולה פנטזיה ומציאות עם טקסטים שכתב האב, מוסיקה וריקודים תחפושות, לצד הודעות קוליות שהאב נחמי דרימר שיגר בוואטסאפ לבנותיו, לכל אחת בנפרד. (ענת: "אין לנו קבוצה משפחתית. לא סיפרנו לאבא שהאפשרות הזאת קיימת") הודעות מצחיקות, מוזרות וכואבות. למשל הודעה הנפתחת במשפט: "חולדה אכלה לי את הלב", באחרות הוא שר שירים מוזרים, ויש אחרות קשות וכואבות כשהוא בוכה או מגולל את קשייו.
"אני מניחה שחלק מהאנשים יגידו שזה מוזר שאנחנו עושות הצגה על אבא כשהוא בחיים ולא לאחר מותו, כמקובל. אנחנו חושבות שזו ההזדמנות לעשות את ההצגה כשאבא שלנו בחיים. אנחנו יודעות מה זה לאבד הורה, את אמא שלנו. ואבא גם לא צעיר, יש לו שלל מחלות. לפיכך אנחנו רוצות להספיק להגיד לו בזמן מה אנחנו מרגישות" אומרת ענת.
"ההצגה שלנו היא מחווה של אהבה לאבא הכי בעולם. אבל שלא נטעה, אנחנו גם נכנסות בו וסוגרות איתו חשבון. גדלנו עם אבא שהוא כמו ילד וכידוע לילדים אין גבולות, לטוב ולרע. אבא שלא חסך מאיתנו את הכאב והדמעות, ומצד שני לחם בשבילנו על הכל, כולל על דברים מופרכים. למשל, אם שיר שכתבתי לא נכנס לעיתון בית ספר, הוא עשה מהומה עד שהמורה נכנעה. אני חושבת שאבא לא היה רוצה שנעשה מופע שמציג אותו חמוד ומקסים. אלא להציג את האמת באומץ" נזכרת נורית. "להציג גם את השיגעון והטירוף של הדמות המורכבת והיחודית שהוא. הוא אבא שעושה פדיחות הכי בעולם, הגרסה המשוכללת של 'אבא עושה בושות'" צוחקת ענת.
נורית דרימר 33 מתגוררת בירושלים, יוצרת רב תחומית ומופעי במה. בימים אלה שני המופעים שלה רצים במקביל "כושלירבאק" שכתבה ובו היא מופיעה (הזירה) ומופע לילדים "ביקור בבית הקברות הטמפלרי" (תיאטרון הקרון). לפני שנתיים היא השתתפה בפסטיבל ישראל עם פרוייקט "לדבר עם זרים באוטובוס", נורית מציגה בתערוכות ויש לה פודקאסט "אינטימי בטדי עם נורית דרימר" ראיונות אישיים שהיא מקיימת עם יוצרים באצטדיון טדי.
ענת דרימר, 29 מתגוררת בתל אביב, יוצרת לבמה ומשחקת בהצגות שיצרה "נשף קמח" "לילית" ו"להציל את שיפוק". לאחרונה ההצגה בה היא משחקת "אינסטינקט בסיסי" (יוצרת ובימאית יעל טל), עיבוד של עדויות ל"שוברים שתיקה" של חיילות ששירותו בשטחים, עלתה לכותרות כשתיאטרון הפרינג' בבאר שבע ביטל את ההצגה בגלל לחץ פוליטי ועורר תגובות נגד שקראו להחרים את התיאטרון הדרומי.
ואף שהשתיים נמצאות עמוק בתוך עולם היצירה והבמה, זו הפעם הראשונה שהאחיות דרימר משתפות פעולה על הבמה. "בא לי להגיד ששיתוף הפעולה שלנו הוא אירוע משנה חיים. ממש" אומרת נורית בהתרגשות וענת מהנהנת בהסכמה.
"היחסים בינינו זה הדבר הכי יקר לנו בעולם הזה. פחדנו לעבוד ביחד ודחינו את הרגע זה. היינו צריכות להרגיש מספיק בטוחות לקראת הצעד הכה משמעותי ביחסים שלנו. יש פה משהו מיתי. ולכן העבודה היתה צריכה להיות הדבר המדוייק ביותר" קובעת ענת. כשאחותה נורית מוסיפה בחיוך: "אפשר לזקוף לזכותו של אבא את הקשר שלנו כאחיות,, זה בזכותו, בגללו ובאשמתו".
והקנאה? "בטח שיש קנאה" עונות השתים ביחד. "אנחנו שתי אחיות שעובדות באותו תחום. הפחד מהשוואה והפחד מקנאה קיים תמיד" מסכמת ענת דרימר.