לראשונה בגיל 49: המאמנת והמרצה, סנדי פאר, תעלה הרצגת יחיד ייחודית בבית ציוני אמריקה בשם "סנדי-רלה", שם תחשוף את הטלטלות הנפשיות הקשות בחייה, הניסיון האובדני ועד הבחירה לחיות חיים מלאים במשמעות ולהוות השראה לקהל.
מי את סנדי פאר?
"אני בת 49, נשואה, אמא לארבעה בנים מדהימים, אך לא תמיד חייתי בתודעה הזאת. צמחתי מתוך עולמות שבורים ותחושות קשות, גדלתי בבת ים במציאות של עוני להורים קשי יום, במשך שנים רבות בחיי הרגשתי כמו "ילדה של אף אחד". גם כשהתבגרתי, הטראומות האישיות הלכו איתי וחוויתי ארבעה דיכאונות אחרי כל לידה".
במה את עוסקת כיום?
"אני מרצה ומאמנת לשינוי הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, למדתי על בשרי שאדם הוא מהות של סיפור, כשהגעתי לתובנה שהטראומה שחוויתי היא רק חלק ממי שאני, ולא כל מי שאני, הבנתי שאפשר לשנות את המציאות".
במה תעסוק הרצגת היחיד?
"וואו. אני מדברת על זה ומתרגשת מאוד לשתף אותך. ביוני זו הפעם הראשונה שאעלה איתה על במת בית ציוני אמריקה. מדובר בהרצגה שמטלטלת את מעמקי הנפש, שמה "סנדי-רלה", ואני אומנם מספרת בה את הסיפור האישי שלי אבל מדובר במציאות חיים משותפת לנשים רבות שחוו דיכאון אחרי לידה. במופע היחיד, המשלב תלבושות שונות, אני מייצגת את לבושי הנפש, ולמעשה אני משחקת מספר תפקידים".
מה הוביל אותך לשתף את סיפור חייך?
"אני בוחרת לספר את הסיפור שלי מתוך רצון להיות ציון דרך בתהליך של ריפוי עבור נשים רבות אחרות שנמצאות בנקודת המשבר שהייתי. אני רוצה לעזור לנשים שחוות דיכאון לצד אובדן הזהות והשייכות, לרפא את עצמן, לבחור בריפוי, והכי חשוב, לא לוותר".
קחי אותנו לימים שאת חווה דיכאון אחרי לידה, איך זה בא לידי ביטוי?
"כאישה דיכאונית לא הבחינו בדיכאון שלי, הוא היה "שקוף", המראה שלי היה מוקפד, והבית? נקי ומסודר עד לפרטים הכי קטנים. חייתי עם פחד עצום לבטא את מה שאני מרגישה ואפילו לנסות לתאר. פחדתי שיגידו עליי "היא לא נורמלית".
איך הרגשת מבפנים?
"התקיימתי ולא חייתי, התנהלתי על אוטומט, עשיתי מה שצריך לעשות כי חייבים אבל לא מתוך בחירה אמיתית. בדיכאון אחרי לידה, כל דבר קטן יכול להוות טריגר להחרפת המצוקה הנפשית, הייתי הולכת ברחוב ובטוחה שאנשים שהולכים מאחוריי מדברים וצוחקים עליי".
איך הסביבה שלך הגיבה לדיכאון?
"הדיכאון הראשון שחוויתי היה לפני 24 שנים, זו הייתה תקופה עם הרבה פחות מודעות למצוקות נפשיות בכלל ולדיכאונות אחרי לידה בפרט. הסביבה שלי חשבה שזה הורמונים ושזה יעבור, אבל אף אחד לא ידע שהנפש שלי איבדה תפקיד בעולם".
לא ניסית לקבל עזרה מגורמים מקצועיים?
"הייתי אצל כולם, במשך שנים הלכתי למטפלים ולמאמנים, חיפשתי עזרה מכל סוג, חיפשתי אנשים שיגידו לי שהכל יהיה בסדר. הגעתי עד רהט לפתיחה בקלפים, הנפש שלי חיפשה עידוד ואני? הלכתי בעקבותיה".
מהו רגע השפל שחווית?
"ברגע השפל אני מחליטה לסיים את חיי ולהתאבד. אני קמה, לובשת את החליפה שלי, מתאפרת, שולחת בפעם האחרונה לכאורה, את הילדים למסגרות, אפילו דואגת להם לארוחה כשהם יחזרו. מבפנים אני מרגישה ריקנות שלא ניתן להסביר, אני חווה ניתוק רגשי שאי אפשר להסביר במילים ומרגישה שאת החיים שלי אני אסיים בים. נסעתי לכיוון הים וכ-150 מטר לפני החוף היה מחסום. אני בוכה ומדברת לאבא שבשמיים, חשבתי לעצמי שלא יכול להיות שגם הוא מוותר עליי. במחשבות הקשות שלי עולה תפילת 'שיר למעלות' ואני ממלמלת לעצמי את התפילה. פתאום הגיע אלי שוטר, ככל הנראה מכיוון המחסום, הוא ראה אותי בוכה עם איפור מרוח, השוטר דפק על החלון ואומר לי "גברת סעי הביתה". ברגע הזה הרגשתי שמישהו זר סוף סוף רואה אותי. וכך, מבלי לשאול מה קרה, השוטר הוסיף ואמר: "אני לא חושב שאת יכולה להמשיך את הנסיעה".
וואו. ומה את מרגישה בפנים?
"הרגשתי כמו מכת חשמל שקוראת לי לחזור הביתה, לא רק לבית הפיזי גם לבית של הנפש, למקום שבו ארגיש שייכות".
מה עזר לך בתהליך הריפוי האישי?
"מאותו רגע קיצוני, אני לאט לאט מתקרבת למי ומה שאני, אך הריפוי האמיתי שלי היה בעקבות החשיפה והלימוד של ספר התניא עם ד"ר אלעד בן לול. התניא אומרת שאם אתה רוצה לתקן את הנפש בוא ותלמד איך הנפש בנויה".
למה בחרת לקרוא להרצגה שלך "סנדי-רלה"?
"על שם החיבור בין דמותה של סינדרלה לדמות ולזהות הפרטית שלי, המסע שלי למצוא את סנדי, את עצמי. דרך הסיפור שלי אני מזמינה את הצופים להתבונן על הילד הפנימי שלהם, אני מתכוונת להעביר אותם חוויה עמוקה ולגרום להם להבין או לנסות להבין מהו הסיפור שמונע מהם להתקדם בחיים. אני רוצה שאנשים ילמדו לחיות בשלמות גם עם השברים שלהם".
איך החיבור שלך לדמות של סינדרלה בא לידי ביטוי?
"במשך שנים גם אני חייתי בתחושת בדידות, הייתי רק מרצה את הסביבה ולא ראיתי את עצמי, וכך גם סינדרלה, ברגע שהיא בוחרת לראות את עצמה, היא מגלה שהיא נסיכה".
מה מוביל אותך לצאת עם הרצגת יחיד בגיל 49?
"אף פעם לא מאוחר להביא את עצמנו לידי ביטוי, אני כבר שנתיים כותבת את המופע והבנתי שיש לי את היכולת לעזור לנשים לעבור תהליך של ריפוי. כעת אני מרגישה שהבנתי בחיים את "הלמה" שלי, והוא הפך להיות חזק".
לסיכום, תני לנו ספוילר לאלמנטים האומנותיים במופע
"במופע אני השחקנית הראשית של הנפש שלי ויש אמצעי המחשה מגוונים שתראו בעצמכם מלבד המונולוגים והטקסטים העמוקים שנכתבו. במשך שנים נשבעתי שאת הכאב שלי אני עוד אהפוך לשליחות, ולכן אני נותנת לו במה של כבוד בבית ציוני אמריקה".
הרצגת הבכורה תעלה לראשונה ביום חמישי, ה-15 ביוני בבית ציוני אמריקה
לפרטים אודות כרטיסים ניתן להתעדכן בלינק