"שום דבר מהותי לא השתנה": "אלף" היא הסדרה החשובה ביותר שתצפו בה השנה

הייתי בת 9 כשהתפוצצה לראשונה פרשת קצב. אני לא זוכרת את רוח התקופה, גם לא את ההלם שאפף את כל מי שהאמין, עד אז, שבמוסד הנשיאות נותרו רסיסי ממלכתיות. את האכזבה וההשתאות שמעתי רק בדיעבד. כמעט שני עשורים אחרי, כשצפיתי באלף, הדרמה המגוללת את המתרחש בפרשה, כל האסימונים המרשרשים נפלו יחד בבת אחת. זה ממש לא מתאים לי, אבל נותרתי ללא מילים.

אתמול (רביעי), בערב מיוחד של חברת יס כחלק מהמיזם החדש והמצוין "סדרה על הבר", סיפרה אודליה כרמון, אז יועצת תקשורת שזכתה לכינוי א' ממשרד התחבורה, מה הייתה הסנונית הראשונה במה שהפך לאחת הסוגיות המורכבות ביותר בישראל. 

"זה הקטע שבאמת מרגש אותי", הודתה בפניי כרמון בתגובה לחשיפה שהביאה הסדרה, גם בקרב הדור הצעיר יותר. "עברתי בשכבות יא'-יב' של מספר תיכונים לפני כמה שנים, ונדהמתי לגלות שאין להם מושג מי זה קצב ומה זו הפרשה. העציב אותי שלא חושפים אותם לדברים כל כך חשובים. אני שמחה שזה מגיע לקהלי יעד חדשים, ויותר ממה שרציתי שיידעו על הסיפור שלי, רציתי להראות מה הייתה המציאות", הבהירה. "עם כל יחסי הציבור של המי טו, רואים ששום דבר מהותי לא השתנה, והדברים הללו מתקיימים עד היום. חרף התחושה שהמציאות שונה, היא לא". 

"אף פעם אל תשתקי"

בהמשך, הוסיפה: "מה שהשתנה היא המודעות. היכולת, לא בכל מקרה, לתעד, להקליט, ולקבל הוכחה שזה קרה לך. היום אני מצפה מבחורה צעירה שיהיו לה את היכולות והידע איך לפעול. בין הציפייה שלי לבין המציאות, המרחק גדול. אני עובדת בזה מאז שהעניין אירע. הסיפור ידוע, והמסר שלי לכל אחת ואחת זה שאף פעם אל תשתקי, אל תשמרי את זה אצלך, ולא במובן של פעולה אבל אל תבני את המורסה הזו בתוך הנשמה שלך. תפרקי את זה גם אם זה לאדם אחד שזה יקל עלייך". 

את דמותה של אודליה בסדרה, הקרויה אביגיל רימון, מגלמת בכישרון מצמרר כמעט דנה מיינרט הורביץ. "אני בחרתי את השחקנית המדהימה, כי היא הקרינה לי את הדבר שרציתי", הודתה כרמון. "את התהליך שעברתי במשך המון שנים היא נאלצה לעבור בשישה פרקים. למעשה, אני לא מכירה את הבנות האחרות עד היום, כך שאת כל קשת הרגשות שחוויתי הכנסנו לדמויות המהוות קורבן של קצב. מכיוון שאני מטפלת קוגניטיבית ונפגשת עם עשרות נשים, את התחושה של ההטרדה המינית, הדחק, התסכול, הייאוש וחוסר האונים הנוראי, הכנסתי בכל הדמויות האחרות". 

"לגברים יש תחושה מאוד לא נוחה" 

"זו קצת שליחות", שיתפה אותי מיינרט הורביץ, ברגע של מבט לאחור על הסדרה החשובה כל כך. "לוקחים את סיפור החיים של אודליה באיזשהו אופן, שמספר קצת את הטרגדיה של הנשים הללו ושל עוד הרבה נשים אחרות. את נורא רוצה לשרת את זה כמו שצריך. יש משהו נשי ואותנטי בנקודת המבט של הכתיבה, לא מתייפייף ולא מרחף מעל. התחושה היא שמדובר על נשים אמיתיות כי בכל אחת מהן יש פגמים, את יכולה לאהוב או לא לאהוב אותן אבל אי אפשר להתעלם ממה שנעשה להן. לגברים יש תחושה מאוד לא נוחה, בטח בפרקים הראשונים. מה שעשו עם הדמות של קצב ואבינועם, הם בלתי נסבלים וגם אתה רואה את האנושיות. בגלל זה הסדרה כל כך טובה בעיניי, ומהאודישן הראשון זה היה כך". 

עירית נתן בנדק, המככבת בסדרה כשולה, אשת הנשיא, לא הייתה יכולה שלא להסכים. "הסדרה גם לא דידקטית, אני חושבת שזה בהחלט הייחוד שלה. בהקשר של סדרה בהשראת סיפור בית הנשיא, יש מן שאלה של איך זה יהיה. יש פה את האלפיות במירכאות, את הנפגעות הישירות של הפרשה, ואיפשהו הדמות של שולה היא הכי אניגמטית כי אין עליה שום דבר. עשינו עליה מחקר, וכלום. הכתיבה, הפיצוח, הבחירות לנרטיב שלה כל כך מעניינות".  

הדמות הראשונה שרואים באלף רגע אחרי הצלילה פנימה היא זו של אושרת, צעירה שמתחילה לעבוד בבית הנשיא לגמרי במקרה, מבלי לדעת כיצד יהפכו חייה לגיהנום אפוף חוסר אמון מכל עבר. נלי מירה רובין, המגלמת אותה באינטליגנטיות שזמן רב לא ראיתי על המסך, הביאה גם היא את נקודת מבטה על הסדרה והפרשה שמאחוריה. "יש פער בין מה שאתה מצלם ואתה חושב שהוא טוב, נכון, רגיש, אנושי וחשוב בשיח הישראלי, במיוחד שזה מגיע לסדרה שמתעסקת בנשים", טענה. "מעט מאוד סדרות היום מתעסקות בגיבורות נשיות ובקונפליקטים של נשים מול מערכת ציבורית פוליטית כזו או אחרת. אותי משמח החיבוק החם הזה, גם מנשים ובעיקר מגברים שאומרים "לא דמיינתי", "לא היה לי נוח", "לא הצלחתי לסיים את הפרק הראשון".

האם באמת התקדמנו כחברה ביחס, בטיפול ובאכיפת הטרדות מיניות? "אני לא חושבת שמשהו השתנה", השיבה דנה. "מה שהשתנה הן הרשתות, ולנשים יש טיפה יותר גב מפעם. יותר מפחדים, אבל כל הזמן צריך להילחם על הזכויות שלנו, זה לא נגמר אף פעם. הנשים בסדרה היו אמיצות בעיניי, בעידן של היום אנחנו לא מצליחות לקלוט איזה אומץ היה דרוש, זה לא נתפס בכלל. הן לא ידעו שיש עוד כמותן וגם היו להן את כל הסיבות שבעולם לא לצאת עם זה החוצה. היה להן מה להפסיד, והן גם הפסידו. זו אבן דרך לכך שאף אחד לא באמת מוגן מפני הדברים הללו ומפני החוק. צריך כל הזמן לעמוד על המשמר ולא לפחד".

"זה לא שאין הטרדות, אבל זז משהו בזכות המי טו ובעיקר בזכות הרשתות", הוסיפה עידית. "תחשבי איזה דבר הדמות של אודליה עשתה, הקשר שלה עם אושרת, וזה שהן התאגדו באיזשהו אופן, זה מטורף וכל כך לא מובן מאליו. כל אחד יכול להיות טורף. צריך לשמור על אחוות הנשים, על הכוח של הנשים שהן כן אחת בשביל השנייה". 

בסיום השיחה שעברה ביעף, סיכמה נלי: "הן נשים אמיצות, חזקות, קשר השתיקה באותה תקופה נפרם. אני כן מקווה שהשיח הציבורי על הסדרה יוביל לשינוי באופן בו רואים קורבנות תקיפה מינית ובאיך שמערכת המשפט רואה ומתייחסת אליהן. אנחנו פותחות את החדשות ורואות מה קורה, יש לנו עוד דרך עד שנגיד שאנחנו במקום מוגן". 

אני מודה, לא חשבתי שאחוש כל כך הרבה תחושות במהלך הצפייה בסדרה, שאת סופה, כאמור, כולנו יודעים. היו שם אכזבה, ופחד, הפתעה לפרקים, וזיכרונות לא נעימים שיש לרבים מאיתנו, ובאותה נשימה – יראת כבוד למסמך טלוויזיוני שמבהיר חד וחלק שימי השתיקה וההסתרה חייבים לחלוף מן העולם. מזמן. זה בכוחנו, זה בכוחה של החברה והתרבות שלנו, ואלף היא צעד משמעותי מאין כמותו.