בחודש האחרון הפך אליהו יוסיאן לאחד הפרשנים הבולטים בפאנלים בכל ערוצי הטלוויזיה וסרטוניו בטיקטוק, באינסטגרם ובפייסבוק הפכו ויראליים. את החותמת הסופית הוא קיבל בזכות החיקוי שקיבל ב"ארץ נהדרת" שבוצע בידי אלי פיניש, שהדגיש את מטבעות הלשון שיוסיאן הכניס לארסנל המונחים בתקופת מלחמת “חרבות ברזל", בהם “טרמינולוגיה" והמשפט: “לא להביא תרבות של סושי באמצע המזרח התיכון שמנגבים בו חומוס". “ברמת אוצר המילים או התוכן שאפו לאלי פיניש, ראיתי שהשקיעו חבל על הזמן והיו צמודים למקור", מתייחס יוסיאן לחיקוי. “ברמת הדמות עצמה - אני משאיר את ההחלטה לצופים".
לא הצליח לעצור את הדמעות בשידור: ניצול הטבח שריגש את טל ברמן | צפו
"לא אמר קיבוצים": תמר איש שלום ואור הלר ביקרו את נתניהו - והתנצלו
יוסיאן הוא כוכב עכשיו. לאורך שיחתנו, שמלווה אותו בנסיעה ממקום למקום, עוצרים אותו לא פעם לצילום סלפי, ומפרגנים לו. הוא עוצר, מצטלם, מודה וממשיך את שיחתנו ברצינות האופיינית לו. “הפרסום הזה הגיע ממש במקרה", הוא מספר. “צלצלו אליי ביום שבת אחת מכאן 11 ושאלו אם אני מוכן להתראיין, הגעתי לאולפן, התראיינתי אצל אילה חסון ומשם הדברים התגלגלו ועברתי מערוץ לערוץ".
“שיימינג זול"
לצד הפרגון, יוסיאן סופג לא מעט ביקורת על דעותיו. “עוד לפני המלחמה כינו אותי בשמות כמו ‘פשיסט’, ‘אסלאמופוב’ ו’יודו־נאצי’. בשבועיים־שלושה האחרונים חוויתי לא מעט גועל נפש מאנשי תקשורת כאלה ואחרים", הוא טוען. “די לשיימינג ולסילופים. צריך לדבר לעניין, טיעונים צריך להעלות נגד טיעונים. אין טעם לתקוף את הטוען. אם יש מה לתקוף? אז טיעון מול טיעון. לשיימינג אין רווח או תועלת חוץ מלזהם את האווירה. נגיד עכשיו קיבלתי תעודת הצטיינות ממנהל מרחב דרום, יש לי פרס ביטחון ישראל וכדומה. אין לי מה להוכיח משהו למישהו ואותם אנשים שקוטלים אותי בתקשורת פשוט עושים שיימינג זול".
"אבל אם נקלף לרגע את השיימינג הזול וניכנס לליבת העניין, זה מוכיח שהם לא מוכנים לקבל את העובדות בשטח. ישראל, בגלל האיומים הגיאופוליטיים שמרחפים עליה, לא יכולה להיות דמוקרטיה ליברלית אלא היא חייבת להיות דמוקרטיה שמרנית – חוקים נוקשים יותר, ביטחון נוקשה יותר, וכל הקונספט של דמוקרטיה שמרנית בדומה ליפן/סינגפור, אם אפשר להגדיר אותן ככזו. זה יותר מתאים לישראל בגלל האיומים שמרחפים מעלינו. לא נחזיק מעמד בשכונה הזו עם דמוקרטיה ליברלית, והשבת של ה־7 באוקטובר בדיוק מוכיחה זאת".
אחת הביקורות היא שלפני המלחמה כינית את החילוני הליברלי “אויב המדינה" וטענת שנשים לא צריכות לשרת בחזית, בעוד שאנו רואים שכרגע, במלחמה, כל הלוחמים, ולא משנה לאיזה צד פוליטי הם משתייכים – נמצאים בחזית ונהרגים, כמו גם לוחמות.
“העליתי פוסט מפורט בנוגע לגיוס בנות, שסילפו אותו וטענו שאני נגד שוויון מגדרי, אבל אני מאוד בעד שוויון מגדרי ושוויון הולם, ופרסמתי פוסט מפורט המסביר את דבריי. כיוון שיש לי תפיסה לאומית־שמרנית אני נגד גיוס של בנות לחזית בלבד, כי על פי נתונים אחוז הפגיעה הגופנית בבנות בחזית הוא פי כמה וכמה יותר גבוה בהשוואה לבנים. כמו כן, ראינו את האכזריות של האויב בשבת בבוקר, ולכן אני לא מוכן לקחת את הסיכון שבנות קרביות בחזית חלילה ייפלו בשבי. צריך לנהל בצורה חכמה את החזית. אני באופן אישי לא מוכן לקבל את זה שבנות יעמדו בחזית".
"באותה נשימה הוספתי שכמי שהיה 15 שנה ביחידה מובחרת ושירתי לצד בנות, אני מכיר ומעריך מאוד את התרומה שלהן לביטחון המדינה וברור לי לחלוטין כמה הן תורמות. פשוט מאוד בגלל תפיסת העולם הלאומית־שמרנית שלי אני מתנגד לשירות בנות בחזית. באשר לחלק הראשון של שאלתך, גם בהקשר הזה עיוותו וסילפו את דבריי ואמרו שאני נגד חילונים, למרות שאני בעצמי חילוני־מסורתי. לא דיברתי על חילוני־לאומי אלא על חילוני־ליברל, זאת אומרת הערכים של המערביזציה הליברלית שהם סכנה קיומית למדינת ישראל ולמדינה יהודית. חילוניזם־ליברליזם במובן המערבי הוא סכנה רצינית לקיומה של מדינת ישראל בגלל השטח הגיאופוליטי שלה והשכנים שלנו. אנחנו לא יכולים להמשיך להתקיים במסגרת של מערביזציה ליברלית".
“אנטישמיות אין־סוף"
אליהו (בהרוז) יוסיאן (43), בוגר יחידה 8200 וזוכה יחד עם צוותו בפרס ביטחון ישראל מטעם נשיא המדינה, עמית במכון “משגב" לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית, חבר בתנועת "הביטחוניסטים", מרצה, מומחה לאיראן וחוקר המזרח התיכון, מגדיר עצמו "איש ימין, קפיטליסט ותומך מובהק ברפורמה המשפטית". הוא נולד למשפחה יהודית־איראנית בת שבע נפשות בעיר איספהן.
“אבי כיהן כמנהל סניף בנק באיראן עד שתפקידו הופקע ממנו על ידי השלטון בשל היותו יהודי", הוא מספר. “חווינו אנטישמיות אין־סוף. זה בונה השקפת עולם. חונכתי על ברכי המהפכה האסלאמית, אני מכיר את התרבות השיעית האיראנית. מצד שני גם זכיתי לשרת 15 שנה ביחידה 8200, זאת אומרת שמעבר להיבט החברתי, התרבותי והדתי שאני מכיר על בשרי, אני מכיר גם את ההיבט הביטחוני, הצבאי והמודיעיני של איראן. לכן ברוב הפעמים התפיסות שלי לא מתיישבות עם הערכים המערביים הליברליים, אבל זאת האמת".
אילו ערכים לקחת מהלימודים ומהחינוך באיראן?
“קדושת הלאומיות. למדינה יש ערך. ללאומיות יש ערך. בלי לאום – בן אדם הוא יתום. פה, בישראל, יש תפיסה של קדושת הארץ, לא במובן הדתי שלה, אלא במובן שהעם צריך לאום. האיראנים נלחמו שמונה שנים נגד עיראק ולא ויתרו על גרגיר אדמה. אנחנו, בגלל מדיניות מטומטמת של ממשלת ישראל, גירשנו את בני עמנו מגוש קטיף, זרקנו אותם מחוץ לבתים והנה, ראית מה קרה בשבת בבוקר. באותם מקומות שמהם גירשנו אותם – קיבלנו טרור. צריך לקדש אדמה. שטח גיאופוליטי הוא חשוב".
לאחר 12 שנות לימוד בבתי הספר המוסלמים באיראן, המשיך יוסיאן ללמוד שלוש שנים לימודי הנדסה אזרחית באוניברסיטת כאשאן, גם שם נחשף לאנטישמיות: “למדתי באיראן הנדסה אזרחית כי היו לי ציונים טובים, ותדע שיהודים יכולים ללמוד שם באוניברסיטה אבל הם לא יכולים להתקדם. תמיד נמשכתי למזרחנות ומדעי המדינה אבל באיראן לא למדתי זאת כי זה היה מסוכן, לא הייתי בובה על חוטים שיכולה לשתוק ולא להביע דעה, דבר שאסור באיראן, אז מהפחד ויתרתי. כשהגעתי לישראל הגשמתי את החלום והאהבה שלי".
עכשיו, בתקופה כל כך סוערת, מה עם היהודים שנמצאים באיראן? עד כמה מסוכן להם שם?
“בחוץ הם מזדהים עם הפלסטינים ב’כאילו’ כי הם מפחדים לביטחונם, ובפנים, בבתי הכנסת ובשיחות משפחתיות, מזדהים עם מדינת ישראל".
בשנת 2003, בהיותו בן 23, עלה יוסיאן בגפו לישראל, לדבריו מסיבה אחת בלבד - ציונות. בהמשך הצטרפה גם משפחתו. “אחרי שעליתי, הפכתי למעין משרד הסברה לטובת ישראל מול יהודי איראן. שיווקתי להם את היופי של מדינת ישראל, את הצבא הישראלי החזק, הלאומיות, הכותל והחיילים, ולאט־לאט שכנעתי אותם לעלות ארצה", הוא אומר.
"מגיל מאוד קטן נשמתי ציונות, וכמובן שהמוסלמים באיראן לימדו אותנו על הרוע של ישראל ושל הציונות, אבל אני לקחתי את הטוב. אני זוכר שכשאריאל שרון נבחר לראשות הממשלה, אז בעמוד הראשון בעיתונים באיראן שמו את תמונתו וכתבו ‘הבולדוזר הישראלי נכנס’. כשבנימין נתניהו היה נציג באו"ם, באיראן אנשים פחדו. בשביל האיראנים העוצמה מדברת. התפיסה שלהם היא אחרת, וברגע שראו את שרון על העמוד הראשון של העיתון הם היו נרתעים, או מפחדים שהנאום של נתניהו באו"ם ישפיע על הכלכלה באיראן, ואת זה בישראל צריכים לקחת בחשבון: מנהיג צריך להיות מאוד עוצמתי בעולם המוסלמי הערבי".
איך הייתה ההתאקלמות שלך בישראל?
“חוויתי המון אתגרים אבל הם היו כיפיים בשבילי. אני זוכר שכשעליתי לארץ ושאלו אותי איפה אני רוצה לגור, אמרתי שאני רוצה להגיע לקיבוץ ציוני עם כיפה סרוגה, כי הייתה לי מודעות מראש, עוד מאיראן, לנושא. הגעתי לקיבוץ בארות יצחק, קיבוץ ציוני דתי. שם נחשפתי ליחידת 8200 וידעתי ששם אני רוצה לשרת. תמיד רציתי לעלות לישראל ולעסוק בביטחון ומודיעין".
אתה מדבר על מודיעין, מה יש לך לומר בהקשר של אירועי ה־7 באוקטובר?
“מדברים הרבה על זה שלא היה מודיעין מקדים או למה פספסנו, אבל ברמת העיקרון לכל המדינות בעולם היו רגעים שהתפספסו למודיעין מקדים, והעובדה שישראל תלויה לחלוטין במודיעין מקדים היא תפיסה לא נכונה, לדעתי. צריך שיהיה כמה שיותר מודיעין וזה מבורך, אבל לא צריך להיות תלוי בו לחלוטין, וזה מוביל לסוגיה אחרת של כוח ההרתעה. לאיראנים יש אין־סוף אתגרים ביטחוניים, אבל הם לא נשענים 24/7 על מודיעין מקדים ועדיין יש להם ביטחון. באיראן אין בדיקה גופנית בקניון או בקולנוע, איך אתה מסביר את זה? כי יש לה כוח הרתעה והשכנים מפחדים ממנה. במזרח התיכון לפחד יש היגיון. ישראל אף פעם לא שידרה שהיא אכזרית. המדיניות של ישראל לא דגלה במקסימום כוח בלי רחמים. לכן השכנים, לענייננו העזתים, ללא השכלה או תחכום, הגיעו למצב ששמו לנו דחפורים והורידו גדר של מיליארדי שקלים וטכנולוגיה".
"במקום שהעזתי יבין שאם הוא יעשה דבר כזה אנחנו נוריד כפרים ושכונות, הוא לא מורתע. בחקירות המחבלים הם אמרו שהם ידעו שאנחנו לא מורידים בתי ספר או בתי חולים, אז זה הופך אותנו לתלויים במודיעין מקדים בידיעה שאם נפספס – נשלם ביוקר, כמו ב־7 באוקטובר. אנחנו צריכים לשנות פאזה. צריך להיות מודיעין מקדים אבל השכן צריך לדעת שאם הוא רוצה לתקוף – נוריד לו שכונות שלמות. התפיסה הזו לא קיימת במדינת ישראל".
“נרדמנו בשמירה"
יוסיאן, לדבריו, לא היה מופתע מהמתקפה האכזרית של חמאס בשבת השחורה ההיא. “תמיד אמרתי לחברים שלי ולסובבים אותי שלא יכול להיות שישראל יושבת בקו 0 עם האויב, והוא יכול לחתוך את הגדר ולהיכנס", הוא אומר. "ידעתי מה הדעות שלהם ואני יודע שבשם האלוהים שלהם מותר לעשות הכל: לחתוך, לשרוף, לערוף ראשים, לאנוס והכל. לא הופתעתי ממידת האכזריות שלהם ומהתקיפה הזו. תמיד אמרתי שזה יקרה, רק לא ידעתי מתי. אלו היו ‘רק’ 3,000 מחבלים וזו לא כל האכזריות שלהם שהם הראו לנו. יש מתנגדי ישראל, תומכי המשטר האיראני שהם אכזרים הרבה יותר. לפעמים הם כותבים לי בצ’אט שכשהם יגיעו לישראל, הם יבשלו לנו את הילדים וייתנו לנו לאכול. זו מידת האכזריות של האויב הזה. כולם מזלזלים בזה, צריך לקחת את האויב ברצינות. להבין, ללמוד ולהכיר אותו כדי לדעת איך אפשר להילחם מולו".
האמריקאים לא מצליחים להפחיד את האיראנים לדעתך?
“ברמת העיקרון גם ככה האיראנים מפגיזים ומפציצים יעדים אמריקאיים באופן עקיף על ידי המיליציות. אין כוח הרתעה. אם האיראנים היו נרתעים הם לא היו תוקפים יעדים אמריקאיים. המדיניות של ביידן שונה לחלוטין מהמדיניות של טראמפ, והיא חלשה מאוד כלפי איראן. טראמפ עשה מהלכים שמצד אחד החלישו את איראן ומצד שני חיזקו את ישראל, וראינו שהאיראנים בסופו של דבר התיישרו לפי המדיניות שלו. לעומת זאת, מדיניות ביידן הרבה יותר חלשה וותרנית כלפי איראן, והאיראנים מבינים את זה".
ואיך אתה רואה את ההתמודדות של ישראל עם האיום האיראני?
“האיום האיראני הוא איום אסטרטגי. יש שחקנים אחרים שלא רוצים את איראן גרעינית. בסופו של דבר איראן היא מעגל שלישי של איומים עלינו ואת המעגל הזה אנחנו צריכים לסכל דרך איחוד כוחות עם שאר השחקנים. לעומת זאת נרדמנו בשמירה מול המעגל הראשון של האיום עלינו, זה שיושב בגבולות שלנו, עזה, יו"ש וחיזבאללה. נרדמנו עד כדי כך שקרה מה שקרה בשבת בבוקר".
על התנהלות המלחמה עד כה הוא אומר: “לדעתי ביום הראשון למלחמה הייתה צריכה להיות מכת מוות מכאיבה לעזה. פספסנו חלון הזדמנות להצגת מקסימום כוח ההרתעה שהיינו צריכים להציג ביום הראשון. אבל ישראל פספסה את הרכבת. ההפצצות האוויריות לא היו מספיק מסיביות, לדעתי. אני לא חושב שצריך לצאת מהרצועה הצפונית של עזה, צריך לספח אותה, לא משנה מה יקרה עם עזה או עם חמאס. ההמשך הוא כבר סוגיה אחרת. לא יכול להיות מצב שבו העזתים חוזרים ויושבים בגבולות שלנו בעוטף עזה. החגורה הצפונית של עזה צריכה להיות תחת פיקוח ישראלי. מעבר לזה, צריך להוציא מהלקסיקון את האפשרות של התנתקות ביהודה ושומרון, כי אם נעשה זאת, הטבח הבא יקרה בהרצליה וברעננה. צריך פיקוח בשטחי C. אין כרגע איך להכריע את המלחמה לטובתנו אלא צריך לפתח אסטרטגיה ארוכת טווח".
"זו בדיוק התפיסה של המפא"יניקים. בשבילם ההתיישבות וההשתלטות על שטח היו ערך עליון. התקלקלנו והיום קוראים לזה ‘התנחלות’. המפא"יניקים ידעו שיש משמעות למתיישב. קראו להם ‘חלוצים’ והיום קוראים להם ‘נערי גבעות’. אני לא יודע איפה זה התקלקל, אבל אנחנו צריכים להחיות את התפיסות האלה. אנחנו צריכים להשתלט על כמה שיותר שטח וכך נוכל לדחוק אותם יותר אחורה ולמזער את הנזק ההתקפי הטרוריסטי שלהם".
מה הפתרון לעזתים בעיניך?
“אני לא אחראי על פתרון לעזתים אלא רק על פתרון לעם שלי".
מה יש לך לומר על ההסברה הישראלית?
“יש לי אין־סוף הערות לגבי ההסברה הישראלית. מדינת ישראל מזלזלת בתחום הזה. ניתן לחלק את העולם לשלושה חלקים: אוהדי ישראל, שאין צורך להסביר להם כלום כי הם איתנו; האנטישמים ואלה שמתנגדים באופן גורף ליהודים ולישראלים, שאין דרך להסביר להם כלום; ואלה שבשטח האפור, אנשים שרוצים לראות את האמת. עבורם ההסברה צריכה להיות אונליין, ברגע האמת, ולא להתעורר אחרי שלושה ימים כמו שעשינו. האנשים בשטח האפור רוצים לראות מה קורה כאן ועכשיו בישראל".
"אנחנו בין עשר המדינות החזקות בעולם מבחינה כלכלית, אז למה אין לנו לוויין בינלאומי שיכול לשדר תוכן 24/7 באופן שוטף? אנחנו מזלזלים בזה. המדיניות הישראלית, בלי קשר לימין או שמאל, מזלזלת בהסברה הישראלית וזה מה שחסר. בתוך החסר הזה יש נקודה יותר חשובה: ככל שאנחנו לא נמצאים שם ויש חלל ריק, אז האויבים שלנו נמצאים שם, והם בונים נרטיב של מכונת רעל וסילוף נגד ישראל. הפקרנו את השטח הזה, ועכשיו זה מתנקם בנו".
