"חיזבאללה בע"מ"
ימי שני, הוט 8, הוט VOD
אם רק לבו של נסראללה היה בצד הנכון, הייתה לבנון מרוויחה מנהיג מבריק. אבל חסן, בין שאר הצרות שהוא גורם, מממן את ארגונו בעזרת סחר בינלאומי בסמים
לא נשארו אדישים: ה"ריאיון" של סינוואר ב"ארץ נהדרת" מכה גלים בעולם
תגידו מה שתגידו על חסן נסראללה, הבנאדם גאון ניהולי. בעל חזון, בעל כריזמה שסוחפת אחריה המונים, עם יכולת יוצאת דופן לממש את תוכניותיו הארוכות טווח. אם רק היה מפנה את משאביו האישיים לטובת המערב ולטובת ישראל, אפשר היה אולי להחליף אותו ב - נגיד - מרבית שריה, אם לא כולם, של ממשלת ישראל.
את חיזבאללה קיבל לידיו נסראללה, לאחר שחוסל מנהיגו הראשון של הארגון, עבאס מוסאווי ב־1992. חיזבאללה היה באותם ימים ארגון קיקיוני שמנה כמה עשרות לוחמים בלבד. בסיועה הנדיב של איראן, וידידנו המנוח עימאד מורניה, הפך נסראללה את חיזבאללה בתוך שנים ספורות לארגון הצבאי הפנים־מדינתי הגדול בעולם.
הסדרה בת השלושה פרקים “חיזבאללה בע"מ" מתארת כיצד, תחת חסן נסראללה, צבר הארגון את הונו בעזרת סחר והלבנת כספי סמים, ואת המרדף של סוכנויות הביון האמריקאיות אחריו וניסיונותיהן לסגור לו את הברז הפיננסי, אבל מתחת למעטפת החיצונית הזו מתגלה נסראללה במלוא גאונותו הפוליטית.
לבנון, כשקיבל את הארגון לידיו, הייתה מדינה אחרי מלחמת אזרחים, שסועה, מפורקת, כושלת במתן שירותים בסיסיים לאזרחיה. נסראללה הקים בתי ספר להמוני התלמידים שנותרו ללא מערכת חינוך. הוא סיפק שירותי בריאות ללא תשלום ברמה גבוהה היכן שמערכת הבריאות קרסה. הציבור הלבנוני תפס במהירות מיהו מיטיבו, וכשהעמידו עצמם נציגי חיזבאללה כמועמדים בבחירות לפרלמנט, התמיכה בהם מהציבור אסיר התודה זינקה במהירות לשמיים.
את המימון לכל אלה השיג חיזבאללה מאיראן ומפעולותיו הבלתי חוקיות בתחום המסחר והלבנת כספי סמים. עד שהבחינו בכך האמריקאים והחלו לפעול נגד הארגון, פרצה מלחמת סמכויות בין סוכנויות הביון השונות, יד אחת הפריעה לפעולת היד השנייה, סוכן בכיר שהצליחה הסוכנות למלחמה בסמים (DEA) לשתול בצמרת חיזבאללה נשרף, ומבצע קסנדרה - כך נקרא המבצע נגד חיזבאללה אז - הופסק.
רק מאוחר יותר הצליחו האמריקאים לעשות סדר בביתם ולחזור למאבק, אלא שאז התוצאה כבר הוכרעה לרעתם ולרעתנו. חיזבאללה היום הוא מה שאנחנו מכירים אותו, הארגון הגדול ביותר שיש לו מדינה, ולמרבה הצער, מכל הפינות שבעולם, הוא יושב על גבולנו הצפוני ומונהג בידי אדם מוכשר.
אל־ג'זירה
אם אין סיבות ביטחוניות לסגור את אל־ג'זירה בארץ, אז כדאי להניח לו לשדר. לפעמים הוא טוב יותר מ"ארץ נהדרת"
אם אין סיבות ביטחוניות הכרחיות, חבל לחסום את ערוץ אל־ג'זירה בישראל. סיבה אחת להתיר לאנשיו להמשיך לשדר ולייצר כתבות מתוך ישראל היא פשוטה: הערוץ, בניגוד לערוצים הישראליים, מקמץ בהעמדת פאנלים פטפטניים באולפן ומשדר כתבות מצולמות מהשטח.
כשמנכים את ההטיה המובנית בדיווח, הצופה מקבל מידע מצולם מהשטח עצמו, והגם שאינו חוסך בתמונות מדממות, קשה להאמין שצופה ישראלי יאמר לעצמו, אוי, זה נורא מה שקורה שם בעזה, אני מיד יוצא להפגין ברחוב לטובת הפסקת אש. לתמונות קשות משלנו דאג חמאס, והן יספיקו לנו לעוד שנים רבות.
הסיבה הנוספת להשארת אל־ג'זירה עמנו היא שלפעמים ההטיה שלו גולשת אל מחוזות הדאחקה עד כדי כך שהיא מזכירה מערכון של "ארץ נהדרת". במיוחד משעשעים הראיונות עם אנשי הרשות ופוליטיקאים פלסטינים מרחבי העולם. כיצד אתה רואה את היום שאחרי המלחמה? שואל הקיציס של אל־ג'זירה, והפלסטיני עונה - “נתניהו לא יפסיק לטבוח את תושבי עזה עד שמיליונים ימותו".
מראיין: “האם לדעתך הרשות הפלסטינית תיקח את השלטון ברצועת עזה?".
מרואיין: “נתניהו לא נותן מים ולחם לתושבי רצועת עזה, כי הוא רוצה שכולם ימותו".
מראיין: “אבל בהתבסס על ההיכרות הקרובה שלך עם הרשות, האם לדעתך הרשות יכולה לקחת את השלטון?".
מרואיין: “גם תרופות נתניהו לא נותן להם".
מראיין: “אשמח לשמוע את דעתך בשאלת החטופים".
מרואיין: “אני מקווה שמשהו יזוז בלבו של נתניהו והוא יעצור את הצבא האכזרי שלו".
וכן הלאה, וכן ככה. שווה לצפות פעם בראיון כזה. מגיע לנו צחוק קטן בתקופה הזאת.
"הרוצח" ("THE KILLER"), נטפליקס
אם אתם אוהבים מתח איכותי, אל תצפו בסרט הזה, שלא ברור למה טרח מישהו לייצר אותו
אם חסר לכם מצב רוח רע בחיים, שבו לצפות ב"הרוצח". רוצח שכיר (מייקל פסבנדר) נכשל במשימתו. מזמיני הרצח הזועמים פותחים משום מה במרדף אחריו, פוגעים באהובתו ובעקבות כך הוא יוצא למסע נקמה בהם.
הרוצח איננו סתם רוצח אלא מעין פילוסוף אפל של נפש רוצח. לאורך הסרט הוא שומר על פנים חתומים שאולי אמורים לבטא משהו אבל מבטאים בעיקר פנים חתומים. כך גם הפילוסופיה שלו. קולו נשמע ברקע, אבל רוצחים שמבקשים להרחיב את השכלתם מתוך הנאמר צפויים להתאכזב. לא נאמר שם כלום שיועיל לרוצח המצוי. רק הרבה בלה בלה בקול שקט שאמור לסמל משהו, אם כי המשהו הזה לא ברור מהו.
מושג ראשוני לאן מועדות פניו של הסרט אפשר לקבל מהחיסול שנכשל. 18 דקות תמימות (מדדתי על השעון) מדבר הרוצח לעצמו, מתעמל קצת, יורד לרחוב, חוזר לעמדת הלי אוסוואלד שלו ובסוף, כשסוף־סוף יוצאת לו ירייה בודדת מרובה הצלפים, הוא מחסל צעירה חפה מפשע.
אז הוא נמלט לביתו, ושם מגלה שפגעו באהובתו. אז הוא יוצא למסע הנקמה שלו. יש, ככל הנראה, צורך בתואר אקדמי גבוה כדי להבין מי האנשים שאחריהם הוא רודף, מי האנשים שהוא פוגש בדרך, מה תפקידם בעולם הזה, למה הוא רודף דווקא אחריהם, למה הוא הורג כל מה שזז, ובעיקר יש צורך להבין - עם כל הכבוד לשמות המפוצצים שעשו את הסרט ומשתתפים בו - למה עשו את הסרט הזה. עם ישראל סבל וסובל הרבה בימים האלה. אין סיבה להוסיף לצרותיו גם את “הרוצח".
NBA בערוץ הספורט
ערוץ הספורט, למרות הצהרותיו, לא משדר NBA. ערוץ הספורט משדר את דני אבדיה. אין יוקיץ', אין דונצ'יץ, אין זאיון וויליאמסון, אין וומבניאמה – רק אבדיה בראש שלהם
קדימון המשודר פעמים רבות בערוץ הספורט טוען כי משחקי הליגה הטובה בעולם משודרים בערוץ הספורט. לקדימון הזה קוראים פייק ניוז. משחקי ה־NBA אינם משודרים בערוץ. משחקיו של השחקן הישראלי דני אבדיה משודרים בערוץ. כל שאר הקבוצות, מבחינת קברניטי הערוץ, הם חומר טפל וחסר עניין.
דני אבדיה משחק בוושינגטון וויזארדס, או כמו שמכנה אותם בני (שהתייאש מהשידורים והפסיק לצפות בהם), “קבוצה פח". הם הגרועים בליגה, והכדורסל שלהם עלוב ובלתי נסבל. גם בקבוצה פח הזו אבדיה הוא שחקן שאינו דומיננטי, לא מלהיב, חששן שלא מחלים מחששנותו, מה שלא מפריע לשני הגרפומנים באולפן ערוץ הספורט (ריגר והשני) לכרוע ברך בפניו ולהעריץ אותו.
המשחקים, על כן, משודרים מנקודת מבט פנאטית שאומרת “אבדיה או כלום". אם שחקן מוסר לאבדיה, הוא עושה בשכל; אם אינו מוסר לאבדיה, הוא זוכה לצרחות שהוא טיפש אנוכי שאינו מבין את המשחק. אם אבדיה מחטיא זריקה, יורדת על האולפן דממה עגומה.
אם הוא קולע, צעקות השמחה שוות ערך לאלו ששחקן כדורגל זוכה להן לאחר שהבקיע גול. אם אבדיה מקבל סל על הראש, עולות השמיימה טרוניות כלפי שחקן אחר שלא הגיע בזמן לסייע לו. וכך הלאה קינות וצרחות בלי הפסקה מהאולפן המטורלל שאינו משדר NBA. אין יוקיץ', אין דונצ'יץ, אין זאיון וויליאמסון, אין וומבניאמה - רק דני אבדיה והוויזארדס מלוא כל העולם כולו.
