שוב “בית הנייר", שוב שוד, הפעם בפריז בתכנונו ובביצועו של ברלין. אבל ברלין בדיכאון אחרי גירושיו מאשתו ולא מפסיק לייבב, ובכלל תכף נגמרות להם הארצות בכדור הארץ לביצוע מעשי שוד, אז בעוד כמה שנים – "בית הנייר: מאדים".
"עברו שם גם הבכירים": החטופה ששוחררה מספרת מה ראתה בעומק האדמה בעזה
הכשל של עודד בן עמי, הפדיחה של דרוקר ואיפה עמית סגל? על יום מוזר באולפנים
והפעם ברלין, וכפי שמצוין בתחילה - “בימי הזוהר שלו", מגיע לפריז עם כנופיה משלו במטרה לבצע שוד של כמות יהלומים אדירה. לא שאני יודע למה מכוון הביטוי “בימי הזוהר שלו", כי הפסקתי לצפות ב"בית הנייר" אחרי סדרת ההמשך הראשונה שלה, כשהבנתי שזה הולך להיות העתק זהה לנייר הראשון בשינוי מדינה בלבד.
אפשר בהחלט להבין את רצונם של בעלי הזכויות למנף את הצלחת הסדרה הראשונה ולהמשיך הלאה והלאה למלא את הכיס בכסף. מאידך אי אפשר להכריח אותי לסייע להם בכך. הדוקטור יכול לשדוד בלעדיי. ככה שאני לא יודע מה היו או לא היו “ימי הזוהר" של ברלין כשהגיע לפריז. אני יכול להצהיר בלב שלם שכאשר הוא נוכח עתה בפריז, לא הייתי לוקח אותו לנהל אפילו מכולת, שלא לדבר על שוד יוצא דופן של יהלומים.
גם יוצרי הסדרה החמדנים יודעים שצריך מדי פעם להוסיף איזה תבלין כדי להעשיר במשהו את המוצר המתיישן שלהם, והפעם החליטו ללכת על רומנטיקה. וזה יוצא שאלוהים ישמור. ברלין מתוודה באוזני אחד מאנשי צוותו שזה עתה התגרש מאשתו השלישית ומאז הוא עצוב, החיים שלו בזבל, הוא מתקשה להירדם לבדו במיטתו הגדולה, ומיד מתפתח דיון ירוד על מהות האהבה.
מעט אחר כך ברלין מתאהב באשתו של אחד מאנשי המפתח של אלו שאותם הוא מתכוון לשדוד, והדיאלוג שהוא מקיים איתה מעורר געגועים עזים לאיכותו של הדיון הירוד שקידם קודם לכן עם איש צוותו.
זה הולך ומתדרדר ככל שהדקות חולפות. מספרם של אירועי האקשן הולך ומצטמצם ככל שאירועי הדברת הולכים ומתרבים. ברלין (“בימי הזוהר שלו") מסתובב ומייבב בכל פינה את צערו על לבו השבור ומיטתו הריקה. בנוסף, מתח מיני מתעורר בין שניים מאנשי צוותו, שמפעיל עוד אקסטרה דברת מיותרת. אשד הברברת שקוף, זול, פתייני במוגזם, נוגע ומרגש כמו ערימות בוצה בשפד"ן. איפה זה ואיפה “בית הנייר" הראשון שכבש את העולם. רחמנות על הכורסה שלי, כמה שהסתובבתי עליה בחוסר נוחות מול הדבר הזה.
לו הייתי בעלי הזכויות על הסדרה, הייתי מודאג, בנוסף, מנדודי הסדרה ברחבי העולם, וזאת מכיוון שאוטוטו מסתיים להם העולם. עוד מעט לא תישאר להם מדינה ברחבי הגלובוס שלא היו בה כדי לבצע מעשה שוד כמו שצריך. בקצב העניינים הזה, נגיד עוד שבע עד עשר שנים, תיגמר להם הפלנטה והם יפנו את מבטם באופן טבעי אל החלל. נגיד, לצורך העניין, אל הירח. או אל מאדים.
וזה למען האמת, יכול להיות די מעניין. אפשר רק לדמיין את ברלין, שפעם נוספת חוזר לימי הזוהר שלו, לבוש בחליפת חלל, מתאהב באיזו חייזרית ירוקה עם שבע רגליים ושש עיניים בגב, וחופר לה על גירושיו, בדידותו, קשייו להירדם על דרגשו הצר בחללית - נקווה רק שאילון מאסק יספיק לקדם את מדע הטילים שלו כדי להשביע את רעבונם שאינו יודע שובע של גרגרני “בית הנייר".