עם פרסום תמונת החיקוי של עידן עמדי התחיל שיח רב ברשתות שליווה אותי כאזרח במדינה בתחושת אי נוחות. נשאלת השאלה: האם נכון או לא נכון לעשות חיקוי של עמדי הלוחם, מי שכמעט שילם בחייו בשליחות הגנת המולדת והאם לעוסקים ב"מאמץ הלאומי" – להצחיק את עם ישראל מותר הכל? במבט על במדינה דמוקרטית בה חופש הביטוי הוא נחלת הכלל, ברמת האפשרות אכן אפשר לצחוק ולהגיד כמעט הכל אך נשאלת השאלה היכן הרגישות הפרטית של היוצרים והמבצעים במקרה הנוכחי.

כזכור, עמדי נפצע קשה לפני מספר שבועות עד לרמה שלא ניתן היה לזהות אותו, כך על פי דבריו במסיבת העיתונאים שכינס, אך באחד הרגעים הקשים בחייו הוא הכיר במחויבות לציבור ובחר להתייחס באופן גלוי לציבור הרחב, לדאגתו כלפיו ולהציג באומץ את השתלשלות האירועים הטריים עד לפציעתו. עמדי לא דיבר רק על פציעתו אלא גם על לוחמים שאיבד כמפקד וחברים לנשק שנהרגו בלחימה ונגע באחד הפצעים הפתוחים הקשים של לוחם, אלו שיישארו לנצח גם לאחר השיקום.

ובמבט חזרה לחיקוי בתכנית "ארץ נהדרת", נראה שהאהדה של רבים מהציבור הישראלי כלפי עמדי עברה גם לחיקוי בפועל עד כדי כך שדמות הצופה במסיבת העיתונאים שבמערכון, בכיכובה של עלמה זק, מאבדת עניין בבעלה. החיקוי מציב את עמדי כרף לא מושג לגבר הישראלי המושלם, אך יחד עם זאת הבחירה לדמות עד לפרטים הכי קטנים את הכאב, הדמעות ואופן הדיבור של לוחם שכמעט איבד את חייו, באחת המערכות הקשות של מדינת ישראל, ואף ציין במסיבת העיתונאים שמות של הרוגים מצוותו, היא בחירה אומללה שחוצה קווים אדומים.

אז נכון – היא מאוד ויראלית, רבים בציבור עסקו ביממה האחרונה בארץ נהדרת וסביר להניח שגם אלו שהתנגדו למערכון (כמוני) צפו בו מסקרנות. חשוב לזכור שבמהלך מסיבת העיתונאים ביקש עמדי בצניעות רבה לאפשר זמן פרטי לו ולמשפחתו ופחות משבוע לאחר מכן בקשתו הופרה בגסות עמדי ציין בדבריו שמות לוחמים שנהרגו והרי שחיקוי כזה עלול לפגוע גם ברגשות משפחות שכולות.

ולסיכום, יוצרי ארץ נהדרת ומבצע חיקוי דמותו של עמדי, אורי לייזרוביץ', חצו קו אדום לא ברמת חוק או תקנה אך ברמת מוסר ורגישות חברתית. אם הייתי אותו שחקן הייתי מסרב לבצע את התפקיד גם במחיר של אובדן פרנסה.