שני קציני נפגעים עומדים בדלת דירה ומתווכחים תור מי לבשר את הבשורה המרה. "אני הייתי פעם קודמת, הפעם תורך", אומרת הקצינה. ואז דפיקה בדלת. ככה נפתחה התוכנית של "ארץ נהדרת" ששודרה אתמול (רביעי) בערב, ושלחה מייד את הצופה לדמיין את סדר היום של קציני הנפגעים, שבימים הקשים יותר של המלחמה נאלצו לבשר לכמה משפחות באותו יום על אובדן יקיריהן. 

"ארץ נהדרת" חשפה את תרחיש האימים שעבר לנו מתחת לרדאר
הנשים שנותרו מאחור, לראשונה בקדמת הבמה | ארץ נהדרת

הדלת נפתחת, ומצידה השני עומד גבר חרדי. "מתחילת המלחמה חששתי שאתם תגיעו אלי", ומבכה על הבשורה האיומה שקיבל. ואז מגיע הטוויסט: הוא חושב שהם הגיעו למסור לו צו גיוס. כשהוא מגלה שאלו קציני נפגעים שהגיעו בטעות לרחוב ז'בוטינסקי בבני ברק במקום ברמת גן, הוא אומר "איזו הקלה" ומבקש למסור למשפחה של הנופל "התפללנו בשבילו, עשינו כל מה שיכולנו".

יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>

משה גפני ויצחק גולדקנופף ב''ארץ נהדרת'' (צילום: צילום מסך)
משה גפני ויצחק גולדקנופף ב''ארץ נהדרת'' (צילום: צילום מסך)

כמו רבים ממערכוני הפתיחה של "ארץ" העונה הזאת, זהו מערכון שלא מנסה להצחיק. הוא מר, כואב ובעיקר משקף את אחת המחלוקות הכי כואבות בחברה הישראלית בצורה שאף פאנל באולפן לא יצליח.

בפאנל שמגיע אחרי הפתיח (ואחרי הבוקס בבטן) "ארץ" מסתערת על סוגיית הגיוס בלי רחמים. אייל מארח באולפן את ראשי יהדות התורה, השר יצחק גולדקנופף וח"כ משה גפני, והם מספרים על חלקם של האברכים במבצע חילוץ החטופים לואיס הר ופרננדו מרמן. האברכים הגיבורים, כך מספרים השניים, פרצו באישון לילה לבית המדרש כדי להתפלל - רכיב מאוד חשוב בכל פעולה צבאית. 

בשפה צבאית ובליווי הדמיית מחשב מגוחכת, פורשים גולדקנופף וגפני את המבצע הנועז בפארודיה מבריקה על שחזורים דרמטיים במהדורות החדשות. כחילונים התרגלנו לאבסורד שהוא הפטור שניתן לחרדים מגיוס, אבל כשצופים בתוכנית האחרונה, האבסורד לא יורד חלק בגרון.

פתאום נעשה קשה להתעלם מהמציאות שבה יש מי שמזהה את השרוך הצהוב-כחול, אולי כי בארבעת החודשים האחרונים הוא דמיין לא פעם את הדפיקה בדלת ואת החייל שעוטה את השרוך; ויש את מי שבאמת ובתמים מאמין שהתפילה שלו מהווה חלק משמעותי במאמץ המלחמתי. 

בימים אלו קשה שלא לרתוח מזעם על ההשלכות המאוד מוחשיות של פטור הגיוס על ציבור המשרתים, וניכר שמישהו בחדר הכותבים של "ארץ נהדרת" רתח השבוע. הזעם נשפך גם אל הריאיון הקצר עם ראש הממשלה נתניהו, שעשה סדר על אילו דברים הוא לא אחראי (ירידת דירוג האשראי, יאיר) ועל אילו דברים הוא כן אחראי (עליית מפלס הכנרת, אבנר).

המערכון שהתעסק בתיעוד שפורסם השבוע של יחיא סינוואר במנהרות חמאס כבר היה קליל יותר: כמו בקריקטורות רבות שרצות ברשת, סינוואר לבש אוזני עכבר, והתעניין מה הוא פספס בחודש האחרון ומי ניצחה ב"כוכב הבא". אבל גם המערכון הזה תופס תפנית קודרת כשסינוואר מתנער מאחריות על שחרור החטופים, ומבטיח כדברי נתניהו "לתת את הדין אחרי המלחמה". 

יחיא סינוואר ב''ארץ נהדרת'' (צילום: צילום מסך)
יחיא סינוואר ב''ארץ נהדרת'' (צילום: צילום מסך)

לאחר השידור פרצה סערה סביב מערכון הפתיחה, כפי שקורה כמעט בכל פעם ש"ארץ" מותחת ביקורת על המגזר החרדי. ומערכון הפתיחה המסעיר הסיח את שונאי התוכנית מתמונת המראה של סינוואר ונתניהו, ונמלט מאחריות כמו רב מרצחים שצבא שלם דולק בעקבותיו. "ארץ" סיפקה השבוע לכל צופיה, האוהדים והשונאים, סיבות לכעוס; וטוב שכך.

תפקידה של סאטירה הוא להתסיס ולעורר מחשבה, ובעיקר לומר את מה שרבים בציבור חושבים, אך לא ייאמר באולפן החדשות המעונב. מוקדם יותר השבוע, פרשן חדשות 13 גיל תמרי הסתבך עם אמירתו ש"נתניהו היה מעדיף את החטופים מתים". בקרב מבקריו הרבים של נתניהו, אלו שלא נדרשים לממלכתיות מול המצלמה, ובוודאי אלו שיצאו להפגין בעד עסקה לשחרור חטופים, האמירה הזו לא נחשבת לכל כך שערורייתית או קיצונית. קיים פער אדיר (לשני הכיוונים) בין הדעות שמושמעות באולפנים, לבין הדעות המקובלות בציבור, והשבוע "ארץ" חיפתה על הפער כשהיא מתחה קו ישיר בין נתניהו לסינוואר. 

כשהיא לא מהססת עם הפאנצ'ים, היא באמת נהדרת.